בקבוקים לא נופלים בפח - אנשים כן

מחר (ה') ישראל עומדת לשבור שיא - למחזר מיליון בקבוקים ביום אחד. האם זה יהיה שיא שצריך לגרום לנו להתפוצץ מגאווה ישראלית ויבטיח לנו מקום של כבוד בין אומות העולם? לא ממש. בדרך לשבירת השיא הזה אנחנו מתחרים בעיקר עם עצמנו; רוב מדינות העולם המתקדמות זנחו את סיסמאות המיחזור עברו לגישות ניהול פסולת המשלבות טכנולוגיות מתקדמות וחותרות לניהול חומרים כך שימצו את מירב הפוטנציאל שלהם.

בקבוקי משקה הם מוצרים עם שימוש קצר-טווח. ניתן להפנות אותם לתהליך מיחזור, אך קיימות אפשרויות נוספות. למשל: ניצול ערכם הקלורי הגבוה כמקור לאנרגיה חשמלית או גריסתם ועיבודם לחומר בעירה לתעשייה כמו תעשיית המלט (מפעל כזה נחנך באתר חירייה בימים אלה). חישובים ומחקרים אקדמיים מראים שהפתרונות המומלצים מבחינה סביבתית ומבחינה כלכלית אינם זהים עבור כל רשות. ייתכן שלרשות דרומית שבקרבתה מתקן למיחזור פלסטיק זהו הפתרון המיטבי, אך לרשות מקומית במרכז הארץ מתאימה יותר הפקת אנרגיה מפלסטיק.

מיחזור בקבוקים - קרי, הפיכתם לחומר גלם לייצור מוצר חדש - הוא רק אחת מהחלופות לטיפול בפסולת. הקריאה לשבירת שיא של מספר בקבוקי הפלסטיק ממצבת את המיחזור כמטרה ולא כאמצעי להשגת מטרה רחבה יותר. ומה נכון לעשות בבקבוקים בישראל? תלוי. בחירת החלופה המתאימה מחייבת התייחסות מקצועית והגדרת מטרות ברורה.

חשוב לציין, שלמרות כל המאמצים המושקעים בהטמעת סיסמאות המיחזור, ישראל, על פי נתוני הלמ"ס, עדיין מדשדשת סביב 20 אחוזי מיחזור כבר כ-20 שנה. אחת הסיבות לכך היא שלא ברור איזו מטרה יעדי המיחזור משרתים ומהי המטרה? צמצום כמות האשפה המיוצרת? צמצום נפח הפסולת המוטמנת? ניצול מקסימלי של חומרי גלם? אם תוגדר מטרה, אולי נוכל לבחון את האמצעים להשגתה.

ואחרי בירור המטרה באות השאלות המתחייבות: עד כמה קריטית בעיית בקבוקי הפלסטיק? משקלו של בקבוק משקה הוא 50 גרם. מיליון בקבוקים שוקלים 50,000 טון. תושב ישראלי ממוצע מייצר 1.5-2 ק"ג אשפה ביום, כלומר, פסולת הבקבוקים מהווה אחוז זניח ממיליוני טונות הפסולת היומית.

ועוד: האם ידוע כמה פסולת הותיר הבקבוק במפעל שיצר אותו? האם אנו מודעים למחיר הסביבתי של שרשרת מפעלים המייצרים אריג סינתטי מבקבוק ממוחזר? ומה עולה בגורל המוצרים הירודים שמיוצרים מפלסטיק ממוחזר כמו אריזות זולות והפתעות בשקל עד שהם חוזרים לאשפה? האם במדינה מבודדת עם שוק מוגבל, הגיוני להפנות כל כך הרבה מאמץ דווקא להגדלת יעדי המיחזור?

אם נחשוב מה מטרת המרוץ לאיסוף מיליון בקבוקים, נבין שהמרוץ למיחזור, כמו תחרויות איסוף המכלים במוסדות חינוך, דווקא מעודדים צריכה מוגזמת של משקאות במכלי פלסטיק. ביקורת עצמית תביא אותנו לבחון: האם המוצרים האלה אכן חיוניים לחיינו? הרי אם לא נקנה אותם - כלל לא נצטרך ללכת למיחזורית ונפתור את הבעיה מראש.

כיצד ניתן להסביר את העובדה שהמיחזור הפך לסוגייה מובילה מבין כל הסוגיות הסביבתיות? אחת התשובות היא שרטוריקת המיחזור נועדה לערפל את התודעה הציבורית, ולגרום לנו לצרוך מוצרים תוך אמונה עיוורת שמיחזורם מוחק את הנזק של השלכתם לפח הרגיל. צריך לשאול מה ומי עומד מאחורי ההשקעה אדירה בקמפיינים אלו ומאחורי תחרויות איסוף הבקבוקים למיניהן? המענה אולי ישמוט לרגע את הקרקע מתחת לרגליהם של הממחזרים הנלהבים, אבל הוא חיוני כדי לסלול את הדרך לפתרון מתקדם יותר בניהול הפסולת בישראל, שמתאים לצרכים ולאפשרויות שלה.

הכותבת היא מנהלת המרכז לחינוך סביבתי בפארק המיחזור חירייה