דעה: העפנו את מסעודה - וקיבלנו את נערי קידומת 03

טענת המעבר לרווחיות של החברות הממשלתיות היא עקומה, מכיוון שהיא תופסת את החברות הממשלתיות כסוג של חנויות מכולת שצריכות רק להרוויח

אורי יוגב / צילום: איל יצהר
אורי יוגב / צילום: איל יצהר

רשות החברות הממשלתיות יצאה בקמפיין גיוס מניפולטיבי, מתוקשר ומיוחצ"ן לגיוס דירקטורים. הרשות עוטפת את הקמפיין שלה במילים גדולות - "דמוקרטיה", "בלתי תלוי", "שוויוני", "תחרותי", "שליחות" ועוד, אבל ניתוח מעמיק יותר מלמד שמדובר יותר באחיזת עיניים מאשר תוכן ממשי.

הרשות מתהדרת בהישג כלכלי אדיר שבא כתוצאה מגיוס נבחרת דירקטורים בלתי תלויה לחברות שלה. ומהו ההישג? מעבר של החברות הממשלתיות לרווחיות גדולה. נניח רגע לנתון הזה, על אף שהוא לטעמי סוג של אשליה, כייוון שחובה לשאול: האם הרווחיות היא תוצר של דירקטורים תותחים או אולי גם של תהליכים כלכליים אחרים, כמו נניח - שינוי במדיניות פיסקלית, מוניטרית, איחודים, מיזוגים, גישה סוציאליסטית, ניאו קפיטליסטית, וכו'?

טענת המעבר לרווחיות של החברות הממשלתיות היא עקומה מטעם מכריע נוסף: היא מלמדת על הגישה העקרונית החנוונית של הרשות. דהיינו, היא תופסת את החברות הממשלתיות כסוג של חנויות מכולת שצריכות רק להרוויח כסף. האומנם זאת המטרה הבלעדית של החברות הממשלתיות, לעשות קופה? האם עשיית ממון הוא המטרה של הקרן למורשת הכותל המערבי? של הכפר הירוק? של בית התפוצות? מסופקני מאוד.

הרשות מתהדרת בתהליך בחירה שכולו "שקיפות", אולם לא כך הדבר. הבה נשוב לשנים שלפני 2013. רעיון הקמת הנבחרת עלה על שולחנו של שר האוצר כתשובה לשחיתות, כביכול, של מינוי דירקטורים בעלי זיקה פוליטית. זאת הייתה הכרזת מלחמה על הדירקטורים הכאילו "נגועים" של הליכוד.

תהליך הטיהור היה אולי נכון עקרונית, אולם למעשה יצר גיוס אליטה חדשה, מנותקת ממעורבות חברתית/פוליטית/ציבורית וחסרת רגישות לנושאים ערכיים/רוחניים. במילים אחרות: נוצרה קבוצה אליטיסטית חדשה. החבר'ה מגן הילדים של השרים, בעיקר מאזור חיוג 03, תופסים את מקומם של מסעודה משדרות ושל אורי פרג' ממרכז הליכוד. בכך לא רק שנכשלה מלנקות את המנהלים ממועמדים שמביטים ובוחנים את יעדי הפירמה במשקפיים של רווח והפסד, אלא גם במשקפיים של הקליינט הסופי של החברות הממשלתיות - אזרח הקצה.

ועוד עניין: הרשות קבעה תנאי סף קשיחים להגשת מועמדות. בעיקרם - תארים מתקדמים במקצועות הריאליים ומתחומי המשפט. האם אין לפרופסור לספרות/לארכיאולוגיה/לסוציולוגיה ולבלשנות מה לתרום ליעדי הפירמות הכלכליות? דווקא בעידן הפוסט-מודרני, ואולי גם הפוסט-מטריאליסטי והפוסט-גלובאלי, ישנה נטייה של תאגידי ענק לחשוב פחות במונחים של רווח והפסד ולעבור לכיוון של תרומה לקהילה. משום מה, רק אצלנו ממציאים גלגלים.

אני עוזב את מלחמת העולם בין ראש רשות החברות אורי יוגב לשר הממונה עליו, כייוון שהתעצמותה האנטי דמוקרטית של החונטה הביורוקרטית היא עניין לדיון אחר. עם זאת, ולמען ההגינות, אציין כי הרשות מבינה את התהליך הלקוי של גיוס הנבחרת ולכן החליטה על "אפליה מתקנת". דהיינו, לאפשר לחרדים, לעולים חדשים ולאתיופים להגיש מועמדות. בזאת נעוצה בדיוק הבעיה - זוהי גישה אליטיסטית עצובה שרק מנציחה את אחיזת העיניים של רשות החברות הממשלתיות.

■ הכותב הוא ד"ר למדע המדינה וחוקר בתחום הסוציולוגיה הפוליטית.