דעת אורח: להסכם פריז יש רק השפעה מוראלית - לא ריאלית

ההחלטה של נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ לפרוש מאמנת האקלים אינה צריכה להפתיע. גם לפני ההחלטה הפורמלית, המחויבות של הנשיא הקודם, ברק אובמה הדמוקרט, לא הייתה הרבה יותר מהצהרת כוונות, שכן היא לא הייתה מגובה באישור הקונגרס הנתון לשליטה רפובליקאית. מפלגה זו מתנגדת באופן אידאולוגי לכל התערבות ממשלתית במגזר העסקי ובמיוחד במשק האנרגיה.

ניתן לחלק את קבוצות המדינות המרכזיות המשפיעות על פליטות גזי החממה ל-5 חוליות: ארצות-הברית, סין, הודו, מערב-אירופה והמדינות המתפתחות באסיה ובאפריקה. לגוש האירופי ולמספר קטן של מדינות בעלות מודעות דומה, כמו קנדה, אוסטרליה, יפן וניו-זילנד, יש מחויבות מלאה לצמצום פליטות גזי חממה. האוכלוסייה במדינות אלה כמעט אינה גדלה, וקצב העלייה ברמת-החיים מתון. בגוש זה הפחתת השימוש בדלקים פחמימניים מיושמת על-ידי מעבר משמעותי לאנרגיות מתחדשות (כגון שמש ורוח). בנוסף, תעשיית ייצור המזון, שהיא הגורם השני בחשיבותו בפליטת גזי חממה, אינה צפויה לגדול משמעותית, ולכן מדינות אלה יכולות לעמוד ביעדים של צמצום פליטות.

לעומת זאת, העלייה ברמת-החיים במדינות המתפתחות לצד העלייה בקצב גידול האוכלוסייה במרביתן, גוררות אחריהן בהכרח עלייה בביקושים לאנרגיה ולמזון. אפילו אם למנהיגים בארצות אלה יש כוונות טובות להפחתת הפליטות, את הדרישה שבאה מהאוכלוסייה לשיפור רמת-החיים לא ניתן לעצור. גם במדינות מתפתחות בדרום-מזרח אסיה רואים בשכונות של המעמדות הנמוכים ביותר מזגני-אוויר, גזלני אנרגיה גדולים, ואלה כבר אינם פריט של מותרות.

במקביל הביקוש למזון, במיוחד מן החי, הולך ועולה. גידול מזון מהחי דורש משאבי אנרגיה גדולים, ומהווה גורם מרכזי בפליטת גז המתאן, גז החממה השני בחשיבותו לפחמן הדו-חמצני. הפוליטיקאים מעדיפים לבקר פליטות של תחבורה ותעשייה, אבל מתעלמים בדרך-כלל מהנזקים המשמעותיים של תעשיית המזון.

ההערכה המקובלת היא, שכמחצית מההשפעה של גזי חממה נתרמת על-ידי הגז פחמן דו-חמצני. היתרה - גזים לפי סדר יורד: מתאן, חנקן תת-חמצני, אוזון, וגזים המשמשים לקירור ולמזגנים (הידרו-כלורו-פלורו-פחמימנים). לאור העובדה שאוכלוסיית כדור-הארץ צפויה לגדול בקרוב ל-50% עד סוף המאה, ובמקביל תעלה רמת-החיים, הטלת מגבלות על תעשיית ייצור המזון נראית בלתי סבירה לחלוטין.

מבחינה כלכלית, הדרך היעילה ביותר היא הפחתה משמעותית של פליטת הפחמן הדו-חמצני ממתקנים גדולים. ניתן לעשות זאת על-ידי איסוף הגז וקבורתו במעמקי הים, או על-ידי ייצור חשמל ממקורות מתחדשים. הפליטה העולמית מוערכת ב-50 מיליארד טון לשנה, כאשר כמחצית הגז נפלט ממגה-מקורות נקודתיים, כדוגמת תחנות-הכוח בחדרה ובאשקלון.

בעולם ישנם כ-15,000 מתקנים בגודל דומה, שבהם הכי כדאי להתמקד. מניעה של כל טון פחמן דו-חמצני מוערכת בלפחות 30 וקרוב לוודאי עד 200 דולר לטון (ייצור של 1,000 קילווט-שעה חשמל בפחם גורם לפליטה של כטון גז ומחירו לצרכן בארץ כ-150 דולר). משמעות המניעה בדרך זו היא עלייה של 20% לפחות במחיר החשמל, בתרחיש הכי אופטימי.

מבחינה ריאלית אפשר להפחית 50% מהפליטות של הפחמן הדו-חמצני באמצעים מוכחים טכנולוגית. העלות המינימלית היא כשלושת-רבעי טריליון דולר לשנה, וכנראה הרבה יותר. השאלה היא, אם למנהיגי המדינות שחתמו על אמנת האקלים יש מקורות למימון סכומי-עתק אלה? מעבר לכך, מדובר בהקטנה של רק רבע מכלל פליטות גזי החממה. כך שגם אם תתממש תוכנית מגלומנית כזו היא תביא רק להאטת תהליך ההתחממות, אבל לא לעצירתו. מניעה של יתרת הפחמן הדו-חמצני, כמו גם הקטנת הפליטה של גזי החממה האחרים, ידרשו משאבים הרבה יותר גדולים.

חלפו 30 שנה מאז שהתחילה המודעות הציבורית לבעיית שינויי האקלים. בפרק זמן זה חלה עלייה של 15% ברמת גזי החממה באטמוספירה. יתר על כן, קצב העלייה בעשור האחרון גדל ב-10% לעומת העשור הקודם. כל מה שנעשה עד היום להפחתת הפליטות הוא טיפה בים, והעתיד עם או בלי ארה"ב, אינו מבשר טובות.

המודלים החוזים את התחממות כדור-הארץ מכילים מרכיב משמעותי של אי-ודאות. המודלים חוזים התחממות של 2 עד 3 מעלות עד סוף המאה, עם סטייה אפשרית של לפחות 1 עד 2 מעלות בכל כיוון. לפי הקצה האופטימי של המודלים, התופעה לא תהיה נוראית. לעומת זאת, באותה מידה קיים סיכוי סביר לקטסטרופה שתגרום לעליית טמפרטורה ממוצעת של עד 5 מעלות על פני כל כדור-הארץ.

חשוב לציין כי מרבית המדענים - וגם כותב שורות אלה - מאמינים בקשר בין פליטת גזי החממה לשינויי האקלים. אולם חייבים לציין שקרו תופעות שהמדענים מתקשים להסביר. למשל, שמאז שנת 2005 לא נרשמו סופות הוריקן בעוצמה ובהיקף דומה לאותה שנה, למרות עלייה של 6%-7% ברמת גזי החממה. גם העובדה שחלה עלייה רציפה וקבועה ברמות גזי החממה באוויר בעשור שבין 2005 עד 2015, ועדיין הטמפרטורה הממוצעת על פני כדור-הארץ לא עלתה, נותרה ללא הסבר מספק. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבשנת 2016 כן חלה קפיצה משמעותית בטמפרטורה הממוצעת.

הסיכויים שיועמדו משאבים מספיקים כדי לעצור את תופעת ההתחממות היו קלושים, ועכשיו אפילו קטנו. אם וכאשר תתרחש תופעת ההתחממות, אזורים נרחבים על פני כדור-הארץ צפויים להפוך למדבר, בעוד שמדבריות הקרח בסיביר, בקנדה, בגרינלנד ובאלסקה, יהפכו לקרקע מתאימה לגידול מזון.

נדידה של אוכלוסיות צפונה, כפי שהתרחשה לפני עשרות אלפי שנים, עשויה להתרחש ולהוות לפחות מרכיב אחד בפתרון עבור חלק מהאוכלוסייה. הכנות מתאימות אחרות צריכות לכלול בנייה מסיבית של מערכות לניקוז של מי שיטפונות בצפון הכדור; מתקנים להתפלת מי ים באזורים המשווניים; מיגון מבנים מפני סופות הוריקן; הגנה על קו החוף והעתקת ערים ומבנים המצויים בסכנת הצפה.

סביר להניח, שעם או בלי ארה"ב, ההיערכות לקראת התרחישים המאיימים לקראת הבאות תימשך, אבל בהיקף הרבה יותר נמוך ממה שדרוש. התקווה של כולנו היא, שהקצה האופטימי של המודלים האטמוספריים הוא זה שיתממש.

■ הכותב הוא מהמכון למדעי כדור-הארץ, האוניברסיטה העברית בירושלים.