המחוזי: מימון חברה באמצעות הלוואת בעלים תתאפיין כהשקעה

בפסק הדין נקבע כי כשבעלי מניות מממנים חברה באמצעות מתן הלוואות בעלים, במקום השקעה בהון המניות של החברה – הם לא יוכלו להסתמך על הסכם ההלוואה כדי לתבוע את השבתה כהלוואה מסחרית רגילה

בית משפט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בית משפט / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

שופטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, איריס לושי-עבודי, קבעה באחרונה כי כשבעלי מניות מממנים חברה באמצעות מתן הלוואות בעלים, במקום השקעה בהון המניות של החברה - לא בטוח שהם יוכלו לתבוע את השבתה כמו במקרה של הלוואה מסחרית רגילה: היא עשויה להתאפיין מחדש כהשקעה הונית של בעלי המניות, שתכליתה ליצור שותפות בהפקת ההכנסות והרווחים. זאת - גם אם תאגיד כושל בעסקיו ונתבע על-ידי בעל המניות עצמו, בהסתמך על הסכם הלוואת הבעלים שנחתם בין הצדדים, להשיב לו את ההלוואה שקיבל ממנו.

פסק הדין דחה תביעה בסך של כ-15.6 מיליון שקל להשבת הלוואה, שהגישה קבוצת לוסטרניק-שושן נגד חברת סגל דרזדן (סגל גרמניה), ואף חייב את לוסטניק-שושן בהוצאות של 300 אלף שקל.

פסק הדין ניתן על רקע נכס מקרקעין במיקום מרכזי בעיר דרזדן בגרמניה הכולל שטחי מסחר ומגדל מגורים. הנכס נרכש בשנת 2007 על-ידי שותפות גרמנית אשר השותפות בה היו (בשרשורים שונים) שתי קבוצות של משקיעים ויזמי נדל"ן ישראליים: קבוצת שמואל סגל וקבוצת רועי לוסטרניק ועמוס שושן. רציונל העסקה היה שיפוץ שטחי המסחר של הנכס והשכרתם באופן שיאפשר לאחר מכן את שיפוץ מגדל המגורים, כך שהתשואה הכוללת בגין הנכס תגדל במידה ניכרת.

ההשקעות של שתי הקבוצות בשותפות הגרמנית נעשו באופן של העמדת הלוואות בעלים לשותפות וחתימה על הסכמי הלוואה מתאימים. ההשקעה בנכס לא צלחה וכתוצאה מכך נאלצו הקבוצות השותפות להזרים לשותפות הגרמנית במשך השנים מיליוני יורו.

בשנת 2009 חדלה קבוצת לוסטרניק-שושן להזרים כספים נוספים לפרויקט והמימון הוטל על כתפיה של קבוצת סגל לבדה, כולל פירעון מיידי של הלוואה שנטלה השותפות הגרמנית מבנק בגרמניה ושעבדה לשם כך את הנכס.

בשנת 2011 פנתה קבוצת לוסטרניק-שושן לשותפות הגרמנית ולקבוצת סגל ודרשה את השבת הלוואות הבעלים שהעמידה לשותפות, לרבות ריבית בסכומים ניכרים. משדרישתה נענתה בשלילה הגישה קבוצת לוסטרניק-שושן את התביעה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב על סך של כ-15 מיליון שקל. התביעה הוגשה נגד השותפות הגרמנית וכן באופן אישי נגד מנהלים בקבוצת סגל. קבוצת לוסטרניק-שושן בתביעה טענה כי ההלוואות שהעמידה לשותפות הגרמנית היו הלוואות מסחריות "רגילות" וכי המועד שנקבע בהסכמים להשבת הלוואות אלה חלף מזמן.

השופטת לושי-עבודי דחתה את התביעה, וזאת למרות שבין קבוצת לוסטרניק-שושן לבין השותפות הגרמנית אכן נחתמו חוזי הלוואה. השופטת קבעה כי "אף שהצדדים בחרו במקרה זה במכשיר משפטי-כלכלי מקובל של הלוואות בעלים, הרי שהתייחסותם לכספים שהועברו לשותפות הגרמנית הייתה כאל השקעות בעלים (הוניות). התקשרותם הבסיסית של הצדדים נעשתה על בסיס כוונה משותפת ליצור שותפות, שתכליתה הפקת הכנסות ורווחים, ולא על בסיס של מתן הלוואות מסחריות גרידא לשותפות".

בית-המשפט הוסיף וקבע כי "כוונת הצדדים במסגרת ההסכמים והיחסים בכללותם הייתה כי השקעותיהם בפרויקט, שנעשו בדרך משפטית-כלכלית של מתן הלוואת בעלים, יושבו להם רק לאחר שייווצרו רווחים בגין הפרויקט שיאפשרו את השבת ההשקעות". הואיל והפרויקט לא ייצר עד כה רווחים באופן המאפשר את השבת הכספים ששולמו על-ידי הצדדים לשותפות הגרמנית, קבע בית המשפט, הרי שיש לדחות את התביעה.

בית-המשפט חייב את קבוצת לוסטרניק-שושן בהוצאות ריאליות בסך של 300 אלף שקל, כאמור, וזאת הן בשל מה שהגדיר כ"מופרכות התביעה והתעקשות התובעות להוסיף ולעמוד על תביעתן למרות הזדמנויות רבות שניתנו להן להסתלק מתביעתן", והן בשל התביעה האישית נגד המנהלים בקבוצת סגל (להבדיל מהתביעה נגד השותפות הגרמנית).

צרו איתנו קשר *5988