הסרת חסמים שמעכבים הקמת דירות
המדינה תעקוף את הרשויות המקומיות: תוכל לבצע בעצמה פיתוח תשתיות
בעוד שממשלת ישראל שבה ומנופפת בהגדלת היצע התכנון ושיווקי הקרקעות למגורים בשנים האחרונות, כולם, כולל כולם, יודעים שהרשויות המקומיות יכולות לא פעם לעכב את הבנייה בשטח ואת היתרי הבנייה במקום, בעיקר בשל מצוקת פיתוח ותשתיות. במקביל, ברשויות מקומיות שמשתפות פעולה ומקימות אלפי דירות על הקרקע, עולה לא פעם זעקה מצד התושבים החדשים והישנים, שגילו כי תוספת המשפחות החדשות אינה מלווה בתוספת מתאימה של תשתיות.
בתוכנית הכלכלית לשנת 2019, "במסגרת מאמצי הממשלה להרחבת היצע הדיור בישראל ועמידה ביעדי השיווק הנקבעים על-ידי הממשלה, ולשם האצת עבודות הפיתוח הנדרשות לבניית יחידות הדיור", הוחלט לבצע תיקונים בפקודת העיריות, בחוק תאגידי מים וכיו"ב, כך שהממשלה תוכל לעקוף את השלטון המקומי בביצוע עבודות הפיתוח שמעכבות את הקמת השכונות החדשות. על-פי נוסח ההחלטה, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומשרד השיכון יהיו רשאים לבצע את עבודות הפיתוח הנדרשות בשטחי רשות מקומית, במידה שמדובר בתוכניות מאושרות בקרקעות מדינה שבהן 80% לפחות מזכויות הבנייה מיועדות למגורים.
ההחלטה קובעת מספר תנאים: המדינה פנתה לכל הפחות שנה וחצי מראש (עם אפשרות לתקופה קצרה יותר "במקרים חריגים") לאותה רשות מקומית והודיעה לה על כוונתה לשווק את הקרקעות, תוך ציון המועדים לביצוע עבודות הפיתוח הנדרשות למתן היתר בנייה ואישור אכלוס, והרשות המקומית מצידה לא אישרה בתוך חודשיים מקבלת ההודעה שהיא בעצמה תבצע את העבודות. עלות הפיתוח תקוזז כמובן מהכספים שאמור היזם לשלם לאותה רשות.
במשרד האוצר הסבירו כי "יכולתה של רמ"י לשווק מגרשים לדיור מותנית במציאת פתרונות תשתית בתחומי המגרשים המשווקים (כבישים, דרכים, הובלת מים וביוב ועוד). ללא הבטחת ביצוע עבודות התשתית במועדים הנדרשים, לא ניתן יהיה לשווק מגרשים ליזמים".
פקודת העיריות העניקה לרשויות המקומיות את הסמכות לביצוע עבודות פיתוח באמצעות חקיקת חוקי עזר עירוניים, שמאפשרים גביית אגרות והיטלי פיתוח לטובת מימון ביצוע התשתיות. באוצר מציינים במפורש כי "ככלל, פיתוח תשתיות על-ידי הרשות המקומית ותאגידי מים וביוב הממומנים באגרות והיטלי פיתוח, היא הדרך המועדפת על המדינה לביצוע עבודות הפיתוח הנדרשות לשיווק יחידות הדיור". יחד עם זאת, הם כותבים, במקרים שבהם לרשות המקומית אין חוקי עזר בתוקף, או שהגבייה לא מספיקה לביצוע העבודות, או במקרים בהם הרשות המקומית לא מסוגלת לבצע את הפיתוח בעצמה - נעזרות כבר היום רשויות מקומיות ברמ"י ובמשרד השיכון, הגובה מהיזם הוצאת פיתוח כבר במסגרת שיווק המגרשים.
התיקון החדש מכוון למקרים "שבהם הרשות המקומית לא מסוגלת או נמנעת מלהגיע להסכמות עם רמ"י ומשרד השיכון לגבי אופן ביצוע התשתיות". במקרים אלה, מציינים באוצר, המדינה נמנעת מלשווק את יחידות הדיור המאושרות, "על אף שהרשות המקומית אחראית על פי הדין לביצוע התשתיות, וזאת מאחר שלא ניתן להתחייב כלפי הזוכים במגרשים המשווקים ללוחות זמנים בהם יבוצעו התשתיות". מדובר בעיקר בבעיה שהחריפה מאז פרסום מכרזי מחיר למשתכן, בהם היזם מתחייב למחיר סופי למ"ר דירה, והוא חייב לקבל ודאות מקסימלית בנוגע למועדי פיתוח התשתיות בשכונה לפני שיגיש את הצעתו.
באוצר מציינים כי במציאות נוכחית "אלפי יחידות דיור הניתנות למימוש מיידי ממתינות למועד שיווק בלתי ידוע, התלוי באופן בלעדי ברצון הרשות המקומית". בנסיבות אלה, הם כותבים, "מוצע לתקן את פקודת העיריות וחוק תאגידי מים, כך שלרמ"י ולמשרד השיכון תינתן הסמכות לבצע את פיתוח התשתיות בעצמם".
העירייה תוכל להפקיע שטחים לצרכים ציבוריים בכל בניין
לפי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטסטיקה, בשנת 2050 יגורו בישראל כ-15 מיליון בני אדם. במסגרת התוכנית הכלכלית לשנת 2019, מציינים באוצר כי "על פי נתוני הלמ"ס והערכות ה-OECD, בשנת 2050 מדינת ישראל צפויה להפוך למדינה הצפופה בעולם המערבי".
אי-לכך, כוללת תוכנית האוצר "כלים רגולטוריים להגדלת היצע הדיור ולהתייעלות בתכנון ובפיתוח". הסעיפים הראשונים אינם כוללים הגדלת היצע דירות באופן ישיר, אולם הם מספקים את התנאים הבסיסיים המחייבים שיאפשרו לבנות פה יותר דירות.
על-פי התוכנית, מוסד תכנון יוכל לקבוע כי חלק ממבנה חדש ייועד לטובת שימוש ציבורי ויהיה בבעלות הרשות המקומית. "שימוש ציבורי" כולל "מבנים לצרכי חינוך, ובכלל זה מעונות יום, פעוטונים, דת ותרבות, מוסדות קהילתיים, מרפאות, תחנות משטרה ותחנות כיבוי אש; וכן שימוש ציבורי אחר שאישר שר האוצר".
מדובר בהרחבת הסמכות הקיימת היום להפקעה או הפרשה של שטחים לצורכי ציבור, גם להפקעה בתוך הבניין עצמו.
כך, רשות מקומית עצמאית תוכל להוסיף במגרש המיועד לתעסוקה גם שימושים של מעונות יום, פעוטונים, דיור להשכרה, דיור מוגן ומעונות סטודנטים; להוסיף במגרש המיועד למגורים גם שימוש של מעונות יום ופעוטונים; ולבצע שינויי ייעוד משטח המיועד לתעסוקה לייעוד לצורכי ציבור, כאשר סך השטח שייעודו ישתנה לא יעלה על 20% מהשטח המיועד לתעסוקה בתוכנית המקורית.
מעבר לכך, מאחר שכיום נוהל תקציב הרשויות מאפשר תמיכה כספית רק בדרך של הקמת מעונות יום, יתוקן הנוהל כך שיסדיר גם תמיכה בהסבת מבנים קיימים לטובת בינוי מעונות יום (כך שמתוך תקציב ההרשאה הקיים עבור בינוי מעונות יום, יוקצה שיעור של לפחות 10% לטובת הסבת מבנים).
ניצול יעיל יותר
של הקרקע
באוצר מציינים כי "על מנת שניתן יהיה להתמודד עם הערכות אלו מבחינת היצע הדיור, יש לאפשר ניצול יעיל יותר של הקרקע באמצעות שילוב שימושים שונים באותו המתחם, כגון מבני ציבור, תעסוקה ומבני מגורים". בדברי ההסבר הם כותבים כי ההפרדה הקיימת בין אזורי מגורים לאזורי תעסוקה ומוסדות הציבור, "יוצרת קשיים בקידום בנייה רוויה באזורים דלים בקרקע, ובעיקר בפרויקטים של התחדשות עירונית המהווים שיעור ניכר בהיקפי תכנון בנייה עתידיים למגורים".
בנוסף הם מדגישים כי שילוב שימושים שונים נכון יותר אורבנית, ל"יצירת מרחב עירוני פעיל בכל שעות היממה, הכולל שימושים נרחבים התומכים זה בזה באותו מתחם". הרשות המקומית שתקבל את השטחים החדשים תחת בעלותה תשלם את עלויות הבנייה בלבד.
קנסות על אי-עמידה בזמני היתר
רה"מ, שר האוצר ואפילו נגידי בנק ישראל מזכירים שוב ושוב את הימשכות הליכי התכנון כרעה חולה שאחראית במידה רבה למחסור בהיצע ולמשבר בשוק הדיור. על-פי נתוני שמציג האוצר, הליך קבלת היתר בנייה בישראל ארוך מהממוצע ב-OECD כמעט פי שניים - 209 ימים לעומת 120 ימים. לאור זאת, התוכנית הכלכלית כוללת מספר צעדים שנועדו "לייעל את הליכי הוצאת ההיתר", בעיקר באמצעות הקפדה על המועדים שנקבעו בחוק לקידום ההליכים. בין היתר, ייקבעו קנסות על גופים המעכבים את מתן ההיתר מעבר לזמנים שנקבעו. על-פי התוכנית, רשות הרישוי המקומית שתחרוג מהמועדים הקבועים בחוק התכנון והבנייה לעניין מתן תשובה לבקשה להיתר ובתקנות רישוי בנייה, תשיב למבקש הבקשה (יזמים, דיירים וכדומה) 20% מסכום האגרה ששולם בגין הבקשה להיתר (שעומדת על כמה עשרות שקלים לכל מ"ר).
בנוסף, המדינה מתכוונת לקנוס גם גורמי חוץ פרטיים המעורבים היום בהליך הוצאת ההיתר - דוגמת חברת החשמל, מקורות, רשות העתיקות וכד', שלא עומדים בזמנים המוגדרים להם בחוק למתן תשובה להיתר. לפי התוכנית, לשר האוצר תהיה הסמכות לקבוע פיצוי בגובה 350 שקל עבור כל יום איחור.
תחבורה
חצי עבודה: רשויות תחבורה מטרופוליניות בירושלים ובבאר שבע - אבל לא בגוש דן
הקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות היא אחת הבשורות הגדולות והבודדות של חוק ההסדרים 2019. החצי הריק של הכוס הוא שהצעת החוק מדברת על רשויות מטרופוליניות בירושלים ובבאר-שבע, כאשר בגוש דן - אולי המטרופולין האמיתי היחיד במדינת ישראל - לא יזכה לפי שעה לרשות תחבורה משלו. מאחורי הפשרה התמוהה הזו מסתתרים בעיקר שיקולי כוח, אחריות וסמכויות ומאבק אישי המתנהל זה שנים בין שר התחבורה, ישראל כ"ץ, לראש עיריית תל-אביב, רון חולדאי, שאמור לקבל תפקיד מרכזי בכל רשות מטרופולינית עתידית שתוקם בגוש דן.
המאבק עם חולדאי כבר הוביל את כ"ץ להגיב באלימות כשתוכנית לרשות תחבורה מטרופולינית בגוש דן (בראשות ראש עיריית תל-אביב) הונחה על שולחנו - כ"ץ העיף את התוכנית מהשולחן יחד עם האיש שיזם והגיש אותה, מנכ"ל משרדו באותה תקופה, דן הראל. מאז הדחתו של הראל נזהרו באוצר להעלות מחדש את הרעיון מחשש לתגובתו של השר. אבל נראה כי בעיית הגודש ההולכת ומחריפה בכניסות לערים (ובכבישים בכלל) חוללה ריכוך מסוים בהתנגדותו העזה של כ"ץ למיזמים שמבטיחים להקל את הגודש.
רשות תחבורה מטרופולינית היא תנאי הכרחי אך לא מספיק, להתמודדות אמיתית עם הגודש בכניסות לערים. ניתוח שערכו האוצר ומשרד התחבורה ב-2012 מצא כי ב-34 מתוך 35 המטרופולינים הגדולים ביותר בעולם המפותח ישנן רשויות כאלה. הרעיון הפשוט אומר שהרשויות המקומיות יידעו טוב יותר כיצד לתכנן, לקדם ולתפעל את מערכות התחבורה ההמונית בשטחיהן. מעבר לכך, העברת האחריות על בעיות התחבורה מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי הוא צעד שאי-אפשר להפריז בחשיבותו. כיום הרשויות המקומיות בעיקר תוקעות מקלות בגלגלי מיזמי תחבורה גדולים, כמו למשל הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן, ואינן נושאות בשום אחריות לעיכובים של שנים שנגרמים בגלל התנהגות סחטנית מצידן.
הפרק בחוק ההסדרים העוסק בהקמת רשויות תחבורה מטרופוליניות נראה מעמיק ומפורט דיו על-מנת ליצור גופים כאלה בבאר שבע ובירושלים. בשתי הערים יש צורך ברשויות מטרופוליניות כדי להתמודד עם תוכניות פיתוח שאפתניות של מסילות רכבת כבדה וקלה. אבל המטרה האמיתית של הרשויות החדשות תהיה לשמש כפיילוט עבור גוש דן לימים שאחרי מלחמות חולדאי-כ"ץ.
שטחים בנחל איילון יופקעו לטובת הקמת מסילת רכבת
נלחמים בגודש: יורחב הניסוי שמתמרץ נהיגה שלא בשעות העומס; העלות: 50 מיליון שקל
השלטון המקומי
נלחמים בשחיתות? האוצר מציע לשנות את מבנה ועדות המכרזים ברשויות המקומיות
משרד האוצר מציע לשנות את מבנה ועדות המכרזים ברשויות המקומיות במטרה לשפר את טוהר המידות בשלטון המקומי. ההצעה בולטת בעיקר על רקע דוח חריף של מבקר המדינה מהחודש שעבר על הנעשה ברשויות המקומיות, שהעלה ממצאים על ניגודי עניינים, אי-סדרים, בזבוזים וכמובן על רקע פרשת דוד ביטן בעיריית ראשון לציון.
לפי הצעת החוק, הרכב ועדת המכרזים בעירייה יכלול רק את הגורמים המקצועיים הבאים: מנכ"ל הרשות המקומית, מקבילו או נציגו, גזבר הרשות או נציגו - שעמדתו תכריע בעניינים תקציביים, והיועץ המשפטי או נציגו, שעמדתו תכריע בעניינים משפטיים. עוד נאמר בהצעה כי תפקיד ועדת המכרזים יהיה להחליט על כל התקשרויות העירייה, בין אם במכרז ובין אם בפטור.
במשרד האוצר מסבירים כי מדובר במהלך שמבוסס על המלצות צוות שהקים לפני שנתיים היועמ"ש יהודה וינשטיין, שמטרתו הייתה לבחון דרכים לחיזוק שלטון החוק וטוהר המידות בשלטון המקומי. ההמלצות התקבלו בהסכמת רוב חבריו, שהיו נציגי משרד המשפטים, משרד הפנים, משטרת ישראל והשלטון המקומי.
בהצעת החוק מוסבר כי בתהליכי ההתקשרויות של הרשויות המקומיות יש פוטנציאל רחב לשחיתות, בין היתר נוכח העובדה שמדובר במסלול מרכזי שאליו מנותבים כספי הציבור. בשלטון המקומי ועדת המכרזים היא אחת הוועדות של מועצת הרשות המקומית, והיא מורכבת מנציגי ציבור בלבד שהם גורמים פוליטיים. בהצעת החוק מוסבר כי "אין הצדקה לכך שחברי ועדת המכרזים יהיו גורמים נבחרים. יתרה מכך, מטבע הדברים, חברי המועצה עשויים להיות נתונים לשיקולים וללחצים פוליטיים, בעוד שההליך המכרזי, כהליך מקצועי הכרוך בהוצאת כספי ציבור, צריך להיות נקי מחשש לשיקולים פוליטיים, כמו גם מחשש לניגודי עניינים".
המלצת הצוות הייתה שוועדת המכרזים ברשויות המקומיות תהיה דומה יותר לדין החל בשלטון המרכזי. הרכב ועדת המכרזים בשלטון המרכזי כולל יותר גורמים מקצועיים כמו מנכ"ל ועובדי המשרד ו"שומרי סף", כמו החשב והיועץ המשפטי ולכן נשמרים כללי המינהל תקין בעריכת המכרזים.
עוד מוצע בחוק כי תפקיד ועדת המכרזים בשלטון המקומי יהיה זהה לזה של ועדת המכרזים בשלטון המרכזי - כך שהוועדה תחליט על כל התקשרויות הרשות - בין אם מדובר בבמכרז ובין אם בפטור במכרז.
דיווחי חברות ממשלתיות
חובת פרסום דיווחים, בדומה לנדרש מחברות ציבוריות שנסחרות בבורסה
מערכת המשפט
תוכניות להקלה על בתי המשפט - תיקי התעבורה יעברו לרשות מינהלית
מזה שנים מתמודדת מערכת המשפט בישראל עם עומס עבודה גדול מאוד. המשפטיזציה שעברה החברה הישראלית, ההצפה של החברה בעורכי דין לצד סיבות נוספות, הובילו לכך שכמות התיקים שנדונים היא עצומה. העומס הגדול על השופטים מביא לירידה באיכות השירות המשפטי לאזרחים - והמחיר הוא כבד.
אחד הפרקים המעניינים בטיוטת חוק ההסדרים שכותרתו היא "ניהול ביקושים במערכת המשפט" מבקש לייעל את מערכת המשפט ולהקל על עומס העבודה של השופטים. לפי ההצעה, יוטל על שרת המשפטים, איילת שקד, להקים צוות בינמשרדי שייבחן אפשרות לתקן את חוק בתי המשפט, כך שהדיון בחלק ניכר מעבירות התעבורה (תיקים מסוג "ברירת משפט") לא יתנהל בפני בית המשפט לתעבורה אלא בפני רשות מינהלית. עוד מוצע, כי הצוות ייבחן את האפשרות שבהליכים אזרחיים מסוגים שונים שייקבעו על-ידי שר המשפטים, יחויב תובע בביצוע הליכים מקדמיים לפני הגשת תביעה לבית המשפט; וכן כי בכל תביעה בסכום העולה על 40 אלף שקלים יחויבו הצדדים לסכסוך בפגישות תיאום שבהן תדון האפשרות לסיים את הסכסוך בדרך אלטרנטיבית (כגון גישור או בוררות).
בנוסף מוצע להקים צוות בינמשרדי בהשתתפות מנהל בתי המשפט, היועמ"ש, פרקליט המדינה והממונה על התקציבים באוצר או מי מטעמם, כדי לבחון אפשרות להעביר לדיון בפני שופט יחיד סוגי תיקים המתנהלים כיום בבתי המשפט המחוזיים ונדונים בפני הרכבים של שלושה שופטים. הצעה מעניינת נוספת היא לבחון אפשרות שדיונים בבתי המשפט לתביעות קטנות יתקיימו באמצעות "היוועדות חזותית" (וידיאו קונפרנס) כאשר המתדיינים מסכימים לכך. זאת, במקום הגעה פיזית לבית המשפט.
בדברי ההסבר לתוכנית הכלכלית נאמר כי המטרה בהצעות הללו היא להבטיח שמערכת המשפט תהיה נגישה יותר עבור אלו שזקוקים לשירותיה. "ניהול ביקושים מונע מהתפיסה לפיה חלק מהסכסוכים הנידונים כיום במערכת בתי המשפט יכולים להיות מיושבים במנגנונים אלטרנטיביים ליישוב סכסוכים... הסטת ביקושים מהמערכת צפויה להוביל להקצאת משאבים יעילה יותר.
בחלק המדבר על הצורך להפנות חלק יותר גדול מהתיקים בבתי המשפט המחוזיים לדיון בפני שופט יחיד נאמר, בין היתר, כי בין השנים 2013-2016 חל גידול של כ-14% בכמות התיקים הנפתחים מדי שנה בבתי המשפט המחוזיים. היוזמה נועדה "על מנת לקצר את משך הדיונים ולהוריד את העומס מבתי המשפט".
כתבות
ני"ע
