הטעות של פרופ' גילה שעלתה למשק החשמל הון תועפות

1. תחרות, תחרות ועוד תחרות. המילה הזאת מופיעה באינספור מסמכים של אינספור ועדות שקמו כדי לדון בכשלים של שוק כזה או אחר. לצד התחרות באות הקריאות "לשבור את המונופולים", "לפרק את המונופולים" וכן הלאה. על הנייר ובספרי הכלכלה התחרות תמיד עובדת מצוין ומובילה לזרם חדש של מוצרים זולים יותר לצרכנים - וכך אכן עובדת התחרות, בתנאי שהיא אכן עובדת ולא מנופפים בה כסיסמה. הרי אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, לא בכותרות הגדולות, לא בסיסמאות היפות ולא בקלישאות על פירוק מונופולים, כמו אלה שמציפות את הדיון הכלכלי, כאילו תחרות היא מילת קסם. הנה, רק בשבוע שעבר באה לעולם אותה רפורמה בחברת החשמל ושוב דיברו על "תחרות". אבל הרפורמה הזאת, שהיא בעצם תוכנית התייעלות חשובה והכרחית מאוד (למרות הציניות שבה התקבלה), ממחישה את הפער העצום בין המציאות לבין התיאוריה של דת התחרות.

עם כל הכבוד להצהרות של ראשי משק החשמל לדורותיהם, בין שנבעו מאינטרסים ובין שנועדו למכור את אשליית התחרות בלויית תופי טם טם, הדבר האחרון שקרה במשק החשמל בשנים האחרונות הוא תחרות, וזה כנראה גם הדבר האחרון שיקרה במשק החשמל בשנים הבאות. מעולם לא הייתה תחרות במשק החשמל. שום כלום. למרות שכשליש מכוח ייצור החשמל כבר אינו בידיה של חברת החשמל.

2. בשבוע שעבר הסברתי על קצה המזלג מדוע הבעיה העיקרית של חברת החשמל היא עדיין החובות העצומים שלה - כ-55 מיליארד שקל. לזכות החברה ייאמר שהם ירדו בכ-10 מיליארד שקל ועומדים עוד לרדת עם יישום התוכנית ועם הסדר הנכסים שנחתם אתמול. ייאמר עוד לזכות החברה והוועד המושמץ שלה שהם הסכימו להיפרד מ-2,800 עובדים בתנאים משופרים. נדמה לי שאין למספרים האלה אח ורע בחברה ממשלתית. חברת החשמל, שהשירות בה הוא מהטובים במשק אבל עם שומנים, תהיה (צריך לקוות) חברה רזה יותר ובריאה יותר. האם היא תוכל לשרת את חובותיה? נחיה ונראה. אם לא, מי שישלם את החובות הם הצרכנים.

לכל זה אין, כאמור, ולו הקשר הקלוש ביותר לתחרות. זאת הודות לרגולציה הישראלית (בעיקר רשות החשמל), שניסתה ליצור תחרות בשוק החשמל באופן עקום מאוד ולפיכך לא קיבלה את מבוקשה.

בקצרה, זה הסיפור, שכבר תואר כאן בעבר: ברוב להיטותה של המדינה, קרי אגף התקציבים ורשות החשמל, להעביר את חברת החשמל סדרת חינוך, קרו שני דברים. האחד - ניתנו הגנות ינוקא ליזמים שיבנו תחנות כוח פרטיות, שייצרו חשמל כ"תחרות" לחברת החשמל. הוענקו להם רשת ביטחון ותנאים מועדפים הנוגעים בין היתר לתעריפים ולשימוש במערכת ההולכה והחלוקה של החברה. כמו כן, חברת החשמל נדרשת לשמש כמקור גיבוי לחשמל במקרה שהיצרנים הפרטיים לא יצליחו לספק חשמל לצרכנים ולפיכך מחויבת לתחזק רמות גבוהות של כושר ייצור כרזרבה. הדבר השני שקרה הוא שייבשו את חברת החשמל עם מה שנקרא "תעריף כבוש".

התוצאה היא שכשליש מכושר הייצור של החשמל בישראל הופרט, וזה כשלעצמו לא רע, אבל ההפרטה הזאת לא יצרה שום תחרות. אפשר להקצין ולומר שלמעשה משה שיצרו זה אנטי-תחרות, מאחר שהיצרנים הפרטיים הם בפועל קבלני משנה של חברת החשמל שמוכרים לה זמינות פלוס אנרגיה מעת לעת במחיר מפוקח על ידי רשות החשמל, ומי שמשלם על כך ביוקר הם צרכני החשמל בתעריף. לתחנות הכוח הפרטיות יש כמובן גם לקוחות עסקיים פרטיים, שהם תאגידים גדולים, בין היתר ממשלתיים, כמו מקורות, משרד הביטחון, חברת ישקר, קבוצת עזריאלי, האוניברסיטה העברית ועוד ועוד. כל אלו מקבלים הנחה של כ-7% על מחיר החשמל המפוקח. האם התחנות הפרטיות מתחרות ביניהן על לקוחות? האם יש מעבר של לקוחות בין תחנות כוח פרטיות? ממש לא. היצרנים הפרטיים לא מפריעים זה לזה.

השורה התחתונה היא שרשות החשמל תפרה לכל תחנת כוח פרטית מודל עסקי משלה עם הגנות פיננסיות שתפורות לה; רשות החשמל גם אינה מפרסמת את מודל הסחר לחשמל, כפי שעושים בחו"ל. שם בכל יום מתחרים על מחיר החשמל הנמוך ביותר; היא לא יצרה בורסה לחשמל, ואם אין מודל סחר לחשמל ואין בורסה לחשמל אז בפועל אין ולא יכולה להתקיים שום תחרות. לא רק שאין תחרות, בפועל יש תיאום של ההנחות ללקוחות העסקיים (כ-7%). לתחנות הכוח הפרטיות אין אפשרות למכור לצרכן הביתי, והן גם לא ממש מעוניינות בכך (יגידו מה שיגידו).

האם ההנחות בחשמל לעסקים ולתאגידים הגדולים משורשרות לצרכן? ודאי שלא. הן משורשרות בעיקר לכיסיהם של בעלי המניות בעסק שמקבל חשמל יותר זול.

3. הנהנים העיקריים מהמצב הזה היו כמובן היצרנים הפרטיים, שקיבלו הזדמנות יוצאת דופן לבוננזה אדירה. הם זיהו את ההזדמנות שנתנה להם המדינה בכבודה ובעצמה, ובצדק התנפלו עליה. קמו כמה וכמה תחנות פרטיות שניצלו את ההזדמנות, ועדיין ממשיכות לקום תחנות. ביניהן OPC, דוראד (שבה למדינה יש 37.5% מהמניות באמצעות חברת קצא"א. הנה עוד היגיון עקום - המדינה "מתחרה" בעצמה), דליה אנרגיות, רמת נגב, משאב יזום ופיתוח, פז בתי זיקוק נפט, ואי.פי.פי דלק אשקלון.

את פורום יחידות הכוח הפרטיות (היח"פים) מייצג עמוס לסקר, לשעבר מנכ"ל חברת החשמל, וכיאה למי שמשרת את הצד שכנגד, לסקר וחבריו יכולים להתלונן על חברת החשמל, על רשות החשמל, על הרגולציה שמפלה אותם ועל כל העולם ואשתו, אבל הם לא יכולים "להתלונן" על העובדות. והעובדות הן המספרים של תחנות הכוח OPC ודוראד, שלמרבה המזל גלויים לציבור (ראו טבלאות). OPC הונפקה אשתקד ושווייה בבורסה עומד כעת על כ-2.5 מיליארד שקל (!), הצפת ערך אדירה לעסק שהתחיל לפעול רק במהלך 2013. 4.5 שנים, 2.5 מיליארד שקל. המספרים של דוראד גלויים דרך קבוצת לוזון (דורי לשעבר), המחזיקה מניות מיעוט בתחנת הכוח. שתיהן, עיניכם הרואות, מייצרות רווחים ותזרימים בריאים. ולאף אחד לא צריכות להיות תלונות לבעלי ההון שקפצו על הבוננזה הזאת. אם המדינה נותנת, למה שלא תיקח? 

 יצירת הערך האדירה של תחנות הכוח הפרטיות

4. המחדל השני בגודלו במשק החשמל אחרי סיפור תחנות הכוח הפרטיות, הוא סיפור החוזה של חברת החשמל עם מאגר תמר. לא בגלל המחירים שננקבו פה בזמן החתימה ולא בגלל מנגנוני ההצמדה שספגו ביקורת חריפה. כל אלה היו בהחלט סבירים במועד החתימה ותרמו לפיתוח של משק הגז והאנרגיה בישראל; מה שהיה לא סביר הוא אותו סעיף שלא נכנס. כזכור, עם החתימה על חוזה העוגן של חברת החשמל עם מאגר תמר, במהלך 2012, הייתה דרישה של החברה להכניס סעיף שיאפשר לה לקבל בעתיד את מחיר הגז הנמוך ביותר שקיים במשק.

בזמנו החליט הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, פרופ' דיויד גילה, להסיר את הסעיף משיקולי הגבלים עסקיים. מנקודת המבט שלו ושל החוק שהוא עובד לאורו אותו סעיף היה עלול להקנות עדיפות לחברת החשמל על פני מתחרותיה, תחנות הכוח הפרטיות. האבסורד הוא שכעת, לאור מתווה הגז, התחנות הפרטיות ושאר הלקוחות החדשים יקבלו גז טבעי במחיר נמוך בכדולר שלם מהמחיר שמשלמת חברת החשמל (חברת החשמל משלמת כיום כ-6 דולר ליחידת חום בעוד המחיר של התחנות הפרטיות נמוך מ-5 דולר. על פי תשקיף OPC הוא עומד על 4.7 דולר). המשמעות היא שחברת החשמל "תקועה" היום עם חוזה בגלל ירידת המחירים בשוקי הגז הטבעי בלי שום יכולת מעשית לשנות זאת, זולת בקשה מספק הגז לשנות את המחירים. היא תהיה תקועה עם החוזה הזה עד 2020-2021. רק בחלוף שמונה שנים ממועד תחילת זרימת הגז ממאגר תמר תוכל חברת החשמל לדון עם תמר בהתאמת מחיר בשיעור של עד 25% (תוספת או הפחתה), שתיקבע בבוררות אם הצדדים לא יגיעו להסכמות. עד אז, אלוהים גדול, אבל שוב, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ומה שהתרחש כאן זה שגילה מנע מחברת החשמל לקבל כבר עכשיו גז זול יותר לייצור חשמל.

ייתכן שבבחינה תיאורטית של הדברים, לאור דת התחרות, גילה צדק, אבל מבחינת האינטרס הציבורי זו הייתה טעות קשה שעלתה למשק האנרגיה הון תועפות. חברת החשמל היא הרי הצרכן הגדול ביותר של גז טבעי, היא הלקוח הגדול ביותר של מאגר תמר ולכן היא המשפיעה הגדולה ביותר על חשבון החשמל של כולנו (ירידה או עלייה של דולר במחיר הגז שקולה לירידה או עלייה של עד כ-5% בתעריף החשמל לצרכנים). כלקוח גדול, היא בהחלט הייתה זכאית לקבל גם את התנאים הטובים ביותר, אבל גילה חשב שצריך להגן על תחנות הכוח הפרטיות מפני כוחו של המונופול. אז הנה, הם נתנו להן עדיפות. מי הרוויח מזה? ודאי לא הצרכן, אלא כמה בעלי מניות בודדים בתחנות הכוח הפרטיות שירוויחו כעת גז טבעי זול יותר ואיתם הלקוחות העסקיים הגדולים. רק לצרכן לא נשאר.

eli@globes.co.il