דין אחד לנתניהו, דין אחר לכבל

הניסיון של חבר הכנסת איתן כבל לסייע לנוני מוזס והעובדה שכבל זכה לסיקור אוהד בקבוצת "ידיעות אחרונות" במקביל לפגישות עם מוזס, מעורר שאלות קשות.

מדוע התיק נגד כבל נסגר? היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לא השיבו לשאלה הזאת. במקביל להחלטה להעמיד לדין את בנימין נתניהו ואת נוני מוזס, בכפוף לשימוע, נמסר כי "בעניינו של ח"כ איתן כבל הוחלט לסגור את התיק".

גורם לא רשמי במשרד המשפטים טען כי לא נמצא קשר בין הפעולות של כבל לבין הסיקור החיובי שקיבל. על פניו, מדובר בהסבר תמוה. על פי הפסיקה, אין צורך שתהיה התניה חתומה או אף הסכם בעל פה על מנת להרשיע אדם בעבירת שוחד. די בכך שברור כי עובד הציבור היה מודע לכך שנרקמה מערכת יחסים שוחדית בינו לבין הגורם המשחד.

כבל עצמו העיד כי מאז שלקח על עצמו לקדם את חוק "ישראל היום", בעקבות בקשת נוני מוזס ותוך תיאום איתו, הסיקור שלו בעיתון הפך לאוהד. מעבר לכך, גם אם יהיה קשה להוכיח כי כבל לקח שוחד, לא מובן מדוע אין בהתנהלותו משום מרמה והפרת אמונים בשל ניגוד העניינים החריף בו היה מצוי. העובדה כי כבל הסתיר את פגישותיו עם מוזס ולא רשם אותן ביומנו, תוך טענה שעשה זאת כדי למנוע לזות שפתיים, מוכיחה שכבל היה מודע היטב לבעייתיות שגלומה בקשריו עם מוזס.

התמיהה מתעצמת כאשר משווים את כבל לראש הממשלה בנימין נתניהו. נגד נתניהו הוחלט להגיש כתב אישום בגין שוחד בתיק 4,000 למרות שעל פי כתב החשדות לא נמצאה שום התניה מצדו של נתניהו בין דרישותיו לסיקור חיובי או סיקור הוגן מאלוביץ' באתר "וואלה" שבבעלותו, לבין פעולותיו כרגולטור בכובעו כשר התקשורת.

על פניו, קשה להבין מדוע הוגש נגד נתניהו כתב אישום בתיק 4,000 בגין עבירת שוחד ואילו כבל שפעל כדי לקדם את קידום האינטרסים של נוני מוזס אפילו לא הועמד לדין. לכל אורך הדרך, טענו נתניהו וסנגוריו לאכיפה בררנית נגדו. מהעדויות שמתפרסמות כאן היום עולה כי לטענות של נתניהו יש עוגן במציאות. ○