המטבחון של:
משק חביביאן
משתתפים בשיחה:
1. בועז חביביאן, 46, נשוי ואב לחמישה, ממושב נוחם, בעל המשק יחד עם אשתו מיכל. במשק 15 שנה
2. עדי אוקסנברג, 33, בזוגיות ואם לילדה, מרמת אביב. מנהלת המחלקה החקלאית. 4 שנים במשק
3. עידו שמידע, 37, רווק מירושלים. מגדל. 7 שנים במשק
על מה מדברים:
מה זה משק חביביאן: משק חקלאי אורגני עם חלקות במושבים הודיה ונוחם, מעסיק 100 עובדים ומשווק את תוצרתו במכירה ישירה ל-7,000 מנויים שבועיים עד הבית. את המשק הקימו הוריו של בועז. "היינו שבעה ילדים, אבא היה שותל וזורע, וכשחזרנו מהלימודים עבדנו במשק".
איך הגעתם: בועז למד אגרונומיה, גנטיקה וביוטכנולוגיה, והשתקע במשק אחרי שהכיר את אשתו מיכל. עידו, קרוב משפחתו, למד ביולוגיה ומוזיקה וזיגזג בין התחומים.
עדי למדה אגרונומיה, והיא אולי מהחקלאים הבודדים ברמת אביב: "אני גרה מול העשירים של אפקה, שהרבה מהם מקבלים משלוחים שלנו". בעברה הייתה קונדיטורית שחתכה לחקלאות: "יש משהו מספק בלגעת באדמה, בתהליכים של התחלה, היווצרות, התפתחות ומוות - גלגל החיים כל הזמן לנגד עינייך".
גלגל החיים: עדי קמה בארבע וחצי כדי להניק את בתה, ואז מגיעה לשדות ובודקת אם יש ירק שדורש טיפול מיידי: "אתמול פתאום כל הכרוביות היו מוכנות בבת אחת, היינו צריכים לקטוף 3,000 ראשים". עידו יוצא בארבע בבוקר מביתו בירושלים, עובר בחלקות, ומתחיל לעבוד: "קטיף, שתילה, עישוב, כל מה שצריך".
בועז מתעורר בשלוש ורבע, יוצא להליכה וחוזר הביתה להעיר את חמשת הילדים. את היום הוא מעביר בין המשקים, ומדי צהריים הוא אוכל עם אמו בביתה הסמוך למשק, "ואבא שלי יושב ליד בית האריזה ומתפנן בשמש".
בית אבא: כשבועז היה נער אביו עזב את החקלאות. "זה נורא קשה, ללכת לשוק באשקלון, למכור את הירקות לבסטות. כשאתה רק חקלאי אתה כלום".
בגיל 30 בועז ומיכל נסעו להודו: "והגענו לכפר קטן שניזון רק מתוצרת מקומית. כשחזרנו הבנתי שאני רוצה לעשות חקלאות אורגנית". אחרי שנה חזר למשק, והיה מהראשונים למכור ישירות לצרכן, במודל של סל המכיל את ההיצע השבועי - סל גדול עם 13־14 סוגיי ירקות, עולה 120 שקל, וסל קטן 95 שקל.
העבודה במשק: אין ממש משרדים, והישיבות מתקיימות ליד הערוגות. "אנחנו כבר ארגון גדול, אבל כל פעם שבא יועץ ארגוני - זה לא שורד", אומר בכנות בועז. להתנהלות המשפחתית יש יתרונות: "מבחינתי אין באמת הפרדה בין הבית לעבודה. אני כבר מרגישה חביביאנית", מספרת עדי, "כשהייתה לי תאונת דרכים, הטלפון הראשון היה לבועז".
בועז מודה שהוא לא חקלאי סטנדרטי: "פעם הלכתי למפגש עם המועצה וראיתי את הקולגות מגיעים עם לנד-קרוזר, צועקים, יודעים לדרוש. אבל אני לא פיתחתי שרירים של חקלאי".
טיפ מחקלאי: למרות שכולם היו בניהם, גם למגדלים יש העדפות. עדי אוהבת לגדל תות שדה - "ידעת שהתות עצמו הוא המצע לגידול והפירות הם הנקודות השחורות?" - ומתעבת בננות: "לא אוהבת לאכול אותן, למרות שבגידול הן מדהימות".
בועז מתרגש כשהוא רואה את הפתיחה הראשונה של עלי הכרובית, אבל לא מעריך את הקונספט של כרובית האלמוגים הטרנדית: "יש בה משהו מתועש ומצועצע, והיא גם לא טעימה".
פלפלים במשק חביביאן / צילום: איל יצהר
הקורונה: בשנתיים האחרונות עבר המשק טלטלה. ארבעים סטודנטים מאסיה ומאפריקה שבאו ללמוד חקלאות ולעבוד במשק - נאלצו לחזור לארצות המוצא שלהם. בועז: "היו חסרות המון ידיים עובדות, אכזבנו הרבה לקוחות. עכשיו הם מתחילים לחזור, ואני מקווה שנצליח להתאושש".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
