בנט שוקד על המהפך שייצב אותו בסקרים, ואיך זכה עבאס בתואר "מוכתר"?

שנה לבחירות הרביעיות, ואפשר כבר להכתיר את נפתלי בנט - מי שעומד בראש מפלגה בת שבעה מנדטים מינוס מורד, ולא הצליח בכלל לעבור את אחוז החסימה בבחירות מספר הראשונות - לישראלי שעשה את הבלתי יאומן. בלי קואליציה של מפלגות שתומכות או כפופות לו באופן ישיר, ועם חברי מפלגה שיוצרים את עיקר הבעיות הפנים ממשלתיות וניסוי ראשון מסוגו של שיתוף יהודי-ערבי בקואליציה - בנט הוא ראש ממשלת ישראל כבר תשעה חודשים תמימים.

בנט חושב בגדול

לכהונה שלו נותרה שנה וחמישה חודשים - נצח במונחי היומיום הישראלי, כלום במונחי שגעון הגדלות של הפוליטיקאים הישראלים. בחודשים האחרונים בנט החליט לשנות כיוון - הוא התפטר "ממשרתו" כפרויקטור הקורונה, מקצוע לא מתגמל לכל הדעות, ועבר להיות ראש ממשלה בינלאומי. ההחלטה על שינוי הכיוון נפלה בלשכת בנט עם חזרתו מהביקור בוושינגטון באוגוסט. במקום להיות ראש ממשלה שטובע בצרות המקומיות, מול שותפים קואליציוניים בלתי אפשריים לניהול, הוא פשוט המריא מכאן.

בנט שהה השבוע לילה במצרים לאחר פסגה עם מנהיג האמירויות והנשיא א-סיסי, כחלק מהניסיון לחמם את השלום בין מדינות האזור דרך הסכמי אברהם שחתם קודמו. ביקור בוושינגטון, בעצרת האו"ם, במוסקבה, במצרים, בבחריין, באיחוד האמירויות ובחודש הבא בהודו - כל אלו בתוך חצי שנה. ולא, לא מדובר בשר החוץ. יש לבנט חודשים קצובים לתפקיד בהנחה שהממשלה לא צולחת את העברת התקציב או שנה וחמישה חודשים במקרה הטוב. הוא לא רוצה להיזכר כפרויקטור הקורונה עם אלפיים מתים, אלא כאסטרטג בינלאומי המתווך בין רוסיה לאוקראינה.

בנט עובד בלייצר מורשת כשהמודל הישראלי למנהיגות בינלאומית הוא נתניהו. מדובר במשימה שאפשר להגדיר כבלתי אפשרית, אך הסקרים הפנימיים שרואים בימינה דווקא מסמנים שעשה את הבחירה הנכונה - הוא תופס את המקום השני בהתאמה לראשות הממשלה אחרי נתניהו.

גם בסקרים מפלגת ימינה מצליחה להתייצב מעל לאחוז החסימה באופן גורף. קהל התומכים החדש של בנט מורכב מאזרחים מרוצים וגם מכאלה שלא עזבו אותו למרות סיבוב הפרסה שעשה. הלשכה שלו מתנהלת במתיחות המתמדת בין מי שעובדים במחלקת שימור מצביעי הבית היהודי (תקציבים למוסדות ותפירת תפקידים לאנשי מנגנון במועצות הדתיות), לבין מי שמכוונים את בנט למרכז הפוליטי.

השבוע התכנס מרכז הבית היהודי, אירוע לא מאוד מעניין פוליטית בהינתן שמדובר בגופה מפלגתית. אלא שמספר הבכירים שבוחשים בשימור המפלגה מצביע על החשיבות שלה ביום פקודה. מצד אחד, אנשיו של בנט, ואילו מהצד השני, אנשי שקד ובחזית סמויה יותר אפילו סביבתו של נתניהו, שרואה עדיין בבית היהודי מפלגת לוויין. מי שיעמוד בראשות המפלגה אחרי חגית משה, שכבר מארגנת את אסטרטגיית היציאה שלה מהתפקיד, יצביע על מי שמחזיק את האופציות למימוש בבחירות הבאות.

מחפשים זהות

כחול לבן חגגה השבוע שלוש שנים להקמתה. כששאלתי את אנשי המפלגה מה עניין החגיגות, ענו לי שאירוע גדול הוא מפגן כוח. אולם, לכחול לבן יש שטח חלש מאוד. במערכות הבחירות הראשונות היא נשענה על השטח המאורגן היטב של מפלגת יש עתיד, ומאז עסוקה בניסיון לבנות מטות ופעילות שטח מאורגנת זהה.

מי שעוד מנסים להתארגן על מעמדם הציבורי ולא בהצלחה מרובה הם אנשי תקווה חדשה. בהיעדר זהות למפלגה, גדעון סער מאבד תומכים מאז הקמת הממשלה, בלי לגייס תומכים חדשים שמאמצים את עמדת "הימין הממלכתי" הנעדרת כל אמירה מובהקת. מדובר באירוע מדהים - סער שכיכב בחמישייה הפותחת של הליכוד, זאב אלקין שמזוהה עם הימין העמוק ויתר חברי המפלגה - רובם מכהנים בתפקידי מפתח, ובכל זאת הסקרים האחרונים מראים המפלגה מתחת לאחוז החסימה.

 השר גדעון סער / צילום: יוסי זמיר

לא מדובר בבדיקת מצביעים לפני בחירות כי כאמור אין כאלה, אבל איך נוצר מצב שמפלגה מכהנת שמחזיקה במספר רב של תיקים בכירים, לא מצליחה לגייס תומכים או להחזיק לפחות באלו שתמכו בה רק לפני שנה?

במקביל, בליכוד ניסיונות לבלום את חזרתם של אנשי תקווה חדשה למפלגה. ח"כ צחי הנגבי עתר השבוע יחד עם חברי ועדת חוקה של הליכוד (קבוצת הליכודניקים החופשיים) נגד יו"ר מרכז הליכוד ח"כ חיים כץ. העותרים דורשים לכנס את מרכז המפלגה לדיון והצבעה על תיקון חוקת הליכוד, כך שתמנע אפשרות חזרתם של חברי הכנסת שפרשו מהתנועה לתקופה שבין חמש עד שבע שנים, או חמש מערכות בחירות לכל הפחות.

ניתן להניח שגם יו"ר מזכירות הליכוד, ישראל כץ, שמיהר להעביר החלטת מזכירות נעדרת תוקף, במטרה להשאיר את הדלת פתוחה למצטרפים חדשים במקרה של הקמת ממשלה עוד בכנסת הנוכחית. בית הדין של המפלגה יידרש להכריע בסוגיה שעשויה לסמן את הדרך החוצה לכל פורשי הליכוד בבחירות האחרונות, שעוד מקווים שיש להם לאן לחזור.

המוכתר מנסור

אי אפשר לסכם שנה לבחירות בלי לבחון את ההחלטה האסטרטגית של יו"ר רע"ם מנסור עבאס לשנות את כיוון הספינה של ערביי ישראל. מבדלנים שמוחים בספסלי האופוזיציה על הדרה וקיפוח, למעצבי מדיניות בממשלה ובכנסת. אז אחרי שבתשעת החודשים האלה קשה לסמן הישגים לקואליציה, יש מפלגה אחת שאצלה הרשימה ממש ברורה: תוכנית חומש למגזר הערבי (30 מיליארד), חוק החשמל, חומש למגזר הבדואי, עצירת הנטיעות באזור המחלוקת בנגב, תוכנית למיגור פשיעה במגזר הערבי והקמת שלושה יישובים חדשים.

עבאס שם את החברה הערבית על ראש שמחתה של הממשלה ותבע ממנה לדאוג לצרכיה. תבע - וקיבל. גם בסוגיית הבדואים, הצליח עבאס לרשום הצלחות למרות ההתנגדות החריפה בממשלה. לבסוף יו"ר רע"ם הצליח לנתק תודעתית את האכיפה בנגב מפרק המימון לתוכנית הבדואים, להוציא את המילה נטיעות ממנה ובגדול לייצר לתומכיו תמונת ניצחון. גם הטיפול הסיזיפי של המשטרה בפשיעה הערבית מצליח להרגיע את השטח במידה מסוימת.

ועבאס? הוא מכונה בפי תומכיו "המוכתר". עולים אליו לרגל כל בכירי המגזר, ראשי רשויות מתדפקים על דלתו עם בקשות שונות, מנהיגי ציבור ובודדים שגם אם לא תמכו בו - רואים בו כתובת אחת לדרישות הציבור הערבי. עבאס גם מקבל את תווית "המנהיג המתון" בחברה הישראלית, שכן הוא ואנשי מפלגתו מקפידים להשתמש בטרמינולוגיה נפרדת. בעברית: קריאה להשתלבות והזזת רעיון שתי המדינות הצדה. בערבית: לאומנות ובדלנות.

אך בעוד ברע"ם עוד לא עשו לגמרי את הדרך לשיח אזרחי בשתי השפות, דווקא ברחוב הערבי מרגישים שינוי אותנטי יותר שנוגע בטיפול במצוקות היומיום, ופחות בדרישות מדיניות שסופן ידוע מראש. לירח הדבש הזה יכולות להיות שתי תקלות: האחת, חזרה להסדרה מסיבית בנגב. השנייה, טרור שמרים את ראשו בגיבוי שקט של פוליטיקאים ערבים. השאלה היא מה יעשה עבאס כדי להראות שהוא לא רק מקבל בשותפות החדשה הזו אלא גם נותן, ומה הוא יגיד בערבית.