טיול נעים וקליל לכל המשפחה בין האלונים והבריכות של פארק השרון

עד לפני 150 שנה, כידוע, מלאה הארץ יערות אלונים צפופים, מהירקון עד הכרמל, מנצרת עד רמאללה. בתוכם הסתתרו גם טורפים - דובים, זאבים, אריות. לפי סיפורים, בכפרים מסוימים אסרו על הילדים להיכנס ליער האפל, כמו בסיפורים של האחים גרים.

אחד מאותם יערות היה מה שאנו מכירים היום בתור פארק השרון וסביבתו, אלא שבתקופת הטורקים היער בורא ועציו נכרתו. מחסור בפחם להסקת קטרים בימי מלחמת העולם הראשונה הביא להרס של יערות רבים בארץ לטובת מאמץ המלחמה הטורקי.

בתקופה זו הגיע גם יער השרון אל קצו. העצים שנכרתו היו כה רבים, שכדי להובילם נבנו שתי מסילות רכבת שנקראו "רכבת האלונים".
ולמה נדרשנו לכל זה דווקא עכשיו? כי בשנים האחרונות מסתמן רנסאנס בתחום היערות בכלל והאלונים בפרט. "מחתרת האלונים" זוקפת ראש. הכירו את האלונאים - משוגעים לאלונים ששואפים להשאיר לדורות הבאים את מה שהדורות הקודמים לא הצליחו לשמר הם אוספים בלוטים של מיני אלונים, מנביטים, מטפלים, מטפחים משתלות וחולמים להחזיר את עטרת יערות אלוני העד לארץ. ומה יותר ציוני וסמלי מזה?

אנחנו משוטטים בחלקה נטועה בפארק השרון עם עופר בינדל, אלונאי גאה, שמשקיע עמל רב בפרויקט, בהתנדבות. בתחילה אסף בלוטים והטמין אותם באדמה. לא כולם נבטו, ואלה שלבלבו קמלו בקיץ מחוסר מים. לאט-לאט רכש ניסיון, ואחוזי השרידות גדלו.

מאז נטע בפארק 1,600 עצים (בהיתר רשות הטבע והגנים, כמובן). הוא הצליח לגייס ארגונים ואנשים לתרומת ציוד, כלים ועבודה, ואף הקים משתלה לריבוי אלונים. מדי יום שלישי מצטרף אליו עדר מתנדבים, כמו צבא קטן נאמן למשימה - לטעת עוד ועוד אלונים.

בין המשוגעים לאלונים נמנים גם דודיק הלפרין, פנסיונר שנדבק בחיידק ומרבה אלונים (ועצים נוספים), ועזרא ברנע, שייסד את עמותת אלוני ישראל ומיפה באתר שלה למעלה מ-250 אלונים (בקוטר חצי מטר ומעלה) ברחבי הארץ. דרך מוצלחת לעקוב אחריהם בטיולים ולגלות היכן הם חבויים.

הסיור נערך במסגרת מיזם "מקצועות שנעלמים מהעולם" של מיטל כץ, המתעדת סוגים שונים של בעלי מקצוע מ"פעם" , אבל אפשר גם לנסוע לבד בעקבות האלונים.
הפארק ויער חדרה, חולקים תא שטח משותף הנמתח בין חדרה לעמק חפר, בין כביש 4 לשמורת חוף גדור, ריאה ירוקה, כ-6,000 דונם, עשירה בבתי גידול ותצורות נוף: רכסי כורכר, חורשות אקליפטוס, פרדסים, שטחי בר, דיונות חול ושתי בריכות חורף.
במרחבים הללו נותרו כמה אלונים מרשימים שגילם מוערך בכ-400 שנה. האביב עושה חסד עם המקום ובין השבילים נראים מרבדי פריחה של חרציות, כלח מצוי, חטמית, לוטם, עדעד, דם המכבים ועוד.

שתי דרכי גישה מובילות למקום: מתחנת הרכבת המערבית בחדרה, ליער חדרה, ומתחנת הדלק על כביש 4 (כ-4 קילומטרים דרומית לחדרה), היישר לגן לאומי פארק השרון.
בין הכניסות יש רשת שבילים, לא כולם מסומנים אבל שביל ישראל חולף ביניהם, וכך אפשר לצעוד לאורכו וליהנות מהיופי, או לשוטט בין לבין, גם בלי מטרה ממוקדת.
שמורת טבע בריכת סמר - סמוך לכביש מספר 2, נמצאת שמורת טבע בריכת סמר, פינה חיננית לשבת לצדה, ואחרי חורף שופע נשארים המים זמן מה. בריכת יער (בריכת עטא) לעומתה היא גוף מים גדול יותר, קרובה לתחנת הדלק ועם גישה נוחה, השריד היחיד מביצות השרון. פנינת הטבע היא בית גידול לח ועשיר. עופות מים כגון ברכיות, שלדגים, קורמורנים ואחרים, שטים בה לצד צבי ביצה וצמחיית מים אופיינית ובה נוריות מים ובוציץ סוככני הנמצא בסכנת הכחדה.

שביל מסומן כחול מקיף את הבריכה, 2.5 קילומטרים של טיול קליל לכל גיל. בדרך ניצב חניון להתפקנקות ראויה ושבילים נוספים שמומלץ לחקור.
גם אני השתעשעתי ברעיון וניסיתי להנביט בלוטים מהטבע. למרבה ההפתעה כמה מהם צלחו את המשימה, סוג של נס לחובבת שכמוני. אלונאית אולי לא אהיה, אבל כל אחד יכול לסייע במשימה ולטעת עץ אלון לדורות הבאים, או לפחות לטייל בעקבותיהם ולקוות לימים שבהם ישובו לכסות את הארץ.