הברכה כעסק מניב בטווח ארוך: מה הבין בלעם כשחדל לנסות לקלל את עם ישראל?

 הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף    

"וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל... וַיִּשָֹּא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו... מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל... מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"

בפרשת השבוע השביעית של ספר במדבר, פרשת בָּלָק, מלך מואב מעוניין לשכור את שירותיו הייחודיים של בלעם. המטרה: הנביא בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר יקלל את ישראל, וכך מואב יוכלו לנצח בקרב. על פי רש"י, לבלעם היה רקורד מוצלח כמקלל. לכן בלק אמר בפנייתו אליו: "וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כ"ב, ו').

מדוע בלק ביקש מבלעם לקלל את ישראל, למרות שהיה יכול באותה מידה לברך את מואב? המוטיבציה לקלל מגיעה כשאין משהו חיובי להציע. ללא ערכים מבית וללא עליונות תפיסתית, בלק ניסה לפתות את בלעם באמצעים של פרסום וכבוד. בהוראת ה' בלעם סירב, אך התמורה האמירה. לבסוף בלעם הכריז: "...אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה" (במדבר כ"ב י"ח).

בשלב כלשהו הכבוד והממון קרצו לו, ובלעם פנה שוב אל ה' וביקש רשות לקלל את ישראל. בבסיס הפנייה של בלק ובבסיס תנועת הלב של בלעם, עמדו דמוניזציה של האחר על בסיס הפיתוי החומרי.

לא רק לעשות כסף

נוכח המוטיבציה הגבוהה של בלעם, ה' אישר לו ללכת אך רמז לו שהוא עתיד להיכשל. בלעם אכן נכשל בניסיונות שלו לקלל את ישראל: ה' שם בפיו ברכה במקום קללה. לבסוף הוא שינה את דרכו: "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל ... וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו ... מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל... מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר. וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם... וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה’ מִכָּבוֹד" (במדבר כ"ד, א'-יא').

מה התובנה אליה הגיע לבסוף בלעם? אופק הקללה הוא בטווח המיידי: אפשרות להרוויח כסף, ואפילו הרבה. אלא שהקללה נועדה להרוס את הקיים ולהשמיד ערך. הברכה היא עסק לטווח הארוך - לכל מה שעשוי להתפתח מהפוטנציאל הקיים.

כשהכלכלן ג'וזף שומפטר הגה את רעיון ההרס היצירתי, הוא תיאר מצב שהיצירתיות, הברכה החיובית, משנה את המציאות, כך שטוב קיים מוחלף בטוב ממנו. מי שכוונתו להרוס - לא מרוויח ולא יוצר. ג'וש וולף, מייסד lux capital מחדד את הנקודה הזו: chips on shoulders put chips in pockets. הניסיון מלמד שיזמים מצליחים הם אלו שזה בוער בהם, ולא מי שבונים מיזמים כדי להרוויח הרבה כסף. תובנה זו חלחלה אל השוק ומי שבא להרוס, לא יקבל השקעה כמעט אף פעם. חובה לתקן, ליצור משהו חדש ואחר.

להשתמש בכל היכולות

המשנה במסכת אבות (ה, יט) הגדירה זאת כך: "עין טובה, רוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, רוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע". בלעם, שיצא שמו כמקלל מקצועי, צבר ממון רב. גם אברהם, אבי האומה, הצליח בעסקיו והעשיר בזהב וכסף. היות ששניהם יצאו למסעות שלהם מאותה הנקודה - ארם נהריים - ערכה המשנה את ההשוואה בין הדמויות ואפיינה את ההבדל ביניהם בשאלת המוטיבציות והתפיסה.

תלמידיו של בלעם רצו להשיג עושר וכבוד לשמם ועשו זאת מתוך עין רעה באחרים. אברהם הבין שהברכה והעושר נועדו להשתלב עם הערכים בהם האמין ואותם עמל להפיץ במסעותיו. כשה' אמר לו: "וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית י"ב, ג'), הוא הבין שלטובת רווחת האנושות ושגשוגה, עליו להשתמש בכל היכולות שלו - הרעיוניות והממוניות כאחד - כי הן מעשירות אחת את השנייה. והחיבור הזה בדיוק, הוא שמביא לתוצאה האופטימלית.