"וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. חֶמְאַת בּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" 

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

פרשת הַאֲזִינוּ, העשירית בספר דברים, נאמרת ביומו האחרון של משה רבנו. ה' מצווה על משה לנסח את נבואתו בצורה של שירה, וללמד אותה את בני ישראל: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" (דברים ל"א, י"ט). זאת, כדי שכאשר "תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת - וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ" (דברים ל"א, כ"א).

הרמב"ן ייחס את דברי השירה לשלבים השונים בהיסטוריה של עם ישראל: היינו נאמנים - היה טוב. נהיה טוב מדי - שכחנו והפכנו לשמנים ונבלים. ה' כעס - נוצר משבר כלכלי, מגיפה ורעב. בעקבותיהם - תככים חברתיים עד שגלינו מארצנו. ואז, לצערנו, התממשו זוועות כמו: "מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה" (דברים ל"ב כ"ה), ואפילו יותר מפעם אחת.

הסכנה בשגרה הטובה

מדוע משה נדרש לשירה, אחרי שבפרשה הקודמת כבר ניבא שעם ישראל ייענש אם יפסיק לשמור את מצוות התורה? שירת האזינו מזכירה במפורש את השפע שזכינו לו בתחילת הדרך: "וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר" (דברים ל"ב, י"ג־י"ד).

על פי הפסוק הבא, נקודת הכשל מגיעה בעקבות שגרת החיים הטובים: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹקַ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (דברים ל"ב, ט"ו). השירה קוראת לעם ישראל "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דברים ל"ב, ו). הרמב"ן הסביר: "העושה טובה חנם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל".

אדם ועם הופכים לנבלים כפויי טובה כשהם חושבים שמה שהיה הוא שיהיה. כשממשיכים באותה הדרך כל הזמן - האינפלציה עולה, הריביות עולות, הכל הופך ליקר יותר, ונכנסים למשבר כלכלי.

הסכר נפרץ בבת אחת

הכלכלן הבריטי ג'ון מיינרד קיינס, שדגל בהתערבות ממשלתית בשווקים וקרא להיכנס לגירעון ממשלתי יזום בשנות מיתון כלכלי, ביקש מממשלות ליצור עודף תקציבי בעתות של גאות כלכלית. את החלק השני אף פוליטיקאי לא רוצה ליישם, מהחשש שיזכרו לו את הפחתת השירותים או את "סגירת הברזים".

במקום להגיע למשבר, השירה מזכירה את האזהרות של "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ". אלו אזהרות הרלוונטיות לכל עסק ולכל כלכלה. ממשלות הדפיסו כסף במשך למעלה מעשור ורוב הזמן האינפלציה לא הרימה ראש. מדוע?

לפי בלומברג אנשים שחוו את המשבר העולמי של 2008 הגבירו בעקבותיו את הרצון לחסוך ליום סגריר. כך עודפי הכסף לא הציפו את השווקים. אלא שבמקום לעצור ולהקטין את ההוצאה הממשלתית, המדינות המשיכו באותה מתווה שעבד בפעם הקודמת, ובמשבר הקורונה חילקו כסף ביתר שאת.

בזמנים משתנים כל החטאים הכלכליים, שהופכים את הכלכלה לשברירית, גורמים לכך שהסכר נפרץ בבת אחת. כשזה קורה, גל עוצמתי שוטף את הכלכלה, כי מאחוריו הצטברו מאגרים של כסף נזיל בידי הציבור, הרבה מעבר להרחבות הכמותיות האחרונות.

משה רבנו מסיים את הקריירה שלו בשירה קודרת. המטרה שלה היא להזכיר לאנשים ולמנהיגים מה הם לא עשו ומה היה עליהם לעשות כשהזמנים היו טובים יותר. אולי לפחות שילמדו איך לעשות את זה טוב יותר בעתיד.