צדק וצדקה: כך מציעה היהדות לחלק מחדש את העושר

איתיאל גולדויכט, רב, מרצה ב־aish ומייסד TLI Advance, תכנית ניהול להצלחה עם משמעות

שמאל וימין כלכלי הם מושגים המאלצים חברות ואנשי עסקים להתמודד עם שני ערכי יסוד בחברה דמוקרטית: שווין וחירות. "שמאל כלכלי" הוא כינוי רחב לגישות התומכות בהרחבת השוויון החברתי, בין השאר על ידי הטלת מיסים גבוהים על בעלי הכנסות גבוהות. "ימין כלכלי" זו גישה ששמה במרכז את ערך חירות הפרט, ודוגלת בשוק חופשי והיעדר התערבות מדינית. בעולם המערבי אנחנו חיים במתח מובנה בין המערכת הקפיטליסטית שהוכיחה את עצמה כנתיב לשגשוג כלכלי, לבין ערכים סוציאליסטיים שעל הנייר קשה לסרב להם.

חכמת היהדות מלמדת שיש דרך שלישית המאזנת בין שוק חופשי וערכי השוויון, שיטה שנקראת "צדקה". מקור המילה "צדקה" הוא מ"צדק". בלשונות אחרות "צדק" ו"צדקה" הם מושגים שונים בתכלית: צדק מוכרחים לעשות, צדקה תלויה ברצוננו הטוב. איך זה עובד ביחד?

לטפל בפערים הכלכליים מבלי להתערב במשק

פרשת השבוע, פרשת רְאֵה, כוללת הנחיות "חברתיות" רבות המצוות עלינו לדאוג לעני, לחלש, ליתום, לאלמנה ולגר: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ… לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיון כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ..." (ספר דברים, פרק ט"ז, פסוקים ז'-ח); להפריש הפרשה קבועה מרכושנו לטובתם: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" (ספרים דברים, פרק י"ד, פסוק כ"ב); להלוות כספים למי שנקלע לקושי כלכלי, למחוק חובות ולשחרר עבדים כל שבע שנים, ולהחזיר אדמות שנמכרו לבעליהן המקוריים בכל שנת יובל.

חכמת היהדות מציעה לנו גישה כלכלית חברתית הבנויה על שני יסודות. האחד הוא חלוקה מחודשת של העושר, כל שבע שנים, באמצעות שמיטת חובות ושחרור עבדים; וכל חמישים שנה באמצעות החזרת נחלות-אבות לבעלים המקוריים. זו דרך לטפל בפערים כלכליים מצטברים מבלי להתערב במשק באופן קבוע. אבל אין די בכך. היסוד השני הוא אחריות חברתית שוטפת ומחויבות אישית של כלל הציבור. היחס לנצרכים הוא לא כאל סתם זרים מוכי גורל. עם ישראל כולו הוא משפחה אחת מורחבת, ועלינו לעזור לאחינו ולאחיותינו כשהם מתרוששים. עזרה זו מושטת בכל עת הצורך ולא במועדים קבועים.

לאדם אין בעלות על העושר

היהדות אינה ימנית ואינה שמאלנית, אולם יש לה תפיסה רדיקלית לגבי עושר: לאדם לעולם אין עליו בעלות מוחלטת. כספנו הופקד בידינו למשמר. אחד מתנאי הפיקדון הוא שאם יש לנו כסף כפי צרכינו, עלינו לחלוק אותו עם מי שיש לו פחות מכפי צרכיו. זוהי הצדקה: נדבה שהיא צדק.

חכמת היהדות מדריכה אותנו שתיקון העולם הוא תפקידם של בני האדם, ולכן החברה צריכה להיות בנויה לא רק על מערכת המשפט אלא גם על מערכת צדקה. אל תשאלו מה אני יכול להרוויח, אלא מה אני יכול לתרום. אדם החי מתוך נקודת המוצא הזו, מיטיב עם עצמו. הוא מרגיש שלהצלחתו החומרית יש משמעות. הוא נהנה, כך לפי מחקרים, מבריאות נפשית ופיזית. ולבסוף, כך אומרת היהדות, הוא מבטיח לעצמו ברכה כפולה ומכופלת. כי אם כל ההון אינו אלא פיקדון שניתן בידינו, אין כמו להשתמש בו כדי להיטיב עם החברה כדי להוכיח שאנחנו ראויים שיופקד אצלנו עוד שפע רב.