אינטרנט מול טלוויזיה - מי יבלע את מי?

בהיסטוריה של הקולנוע חרוטה היטב תמונת השחור-לבן של קינג-קונג, הקוף האימתני הצמוד לבניין האמפייר סטייט ומנסה לגרש את המטוסים הזעירים המעופפים סביבו כזבובים.

מאז ומתמיד ניסה הקולנוע להציג את הפנטזיה כמציאות. מלחמות הכוכבים של לוקאס הציבו את רף האפקטים הטכנולוגיים ברמות חדשות - בעזרת אפקטים אופטיים. בסרט רווי הדינוזאורים, "העולם האבוד", כבר פנה לטכנולוגיה הממוחשבת לשם יצירת אשליות ממין חדש. הדינוזאורים זזים, רצים, מניעים כל שריר וכל שן כאילו היו יצורים בשר ודם ולא יצירי מחשב של אנימטור כשרוני וקפדן.

התפתחות זו אינה שייכת לתחום הקולנוע בלבד. צופי הערוץ הראשון יכלו לצפות לראשונה באולפן וירטואלי במשדרי הבחירות של 96'. היה זה חדר כחול וריק שבו נע המגיש, כאילו עובר בין עמודות דיאגרמה שונות, מדלג מעמדת אירוח אחת לאחרת, והופך לחלק מהאפקטים.

אולפנים וירטואליים ממקדים כיום את תשומת לבו של עולם הטלוויזיה. שתי חברות ישראליות RT SET ו"אורעד" נחשבות למובילות בעולם בפלח השוק העליון, שבו מחירה של מערכת מגיע לחצי מיליון דולר ויותר. הבי-בי-סי הבריטי משווק את האולפן שפותח עבורו במחיר דומה, ובנוסף לאלה פועלות לא מעט חברות המציעות פתרונות חלקיים בעשרות אלפי דולר בלבד.

תערוכת IBC, שנערכה בחודש שעבר באמסטרדם, סיפקה הזדמנות נדירה להציץ אל המהפיכה הדיגיטלית בעולם הסרטים ותעשיית השידור. התמונה היתה ברורה: המחשבים הולכים ומשתלטים גם על עולם הסרטים והווידאו.

עולם הבידור והשידור, ממש כמו עולם המחשבים, בנוי על עיקרון ה"עוד". עוד אפקטים, עוד תנועה, עוד עריכה מהירה ועוד שידור ישיר. כאשר נגמרים אתרי הצילום על פני כדור הארץ, יוצאים לצלם במעבורת חלל רוסית. וכך אפשר להמשיך הלאה לאתרי צילום ולדמויות שאין להם קיום מחוץ לתחומי המחשב.

תחילה ניסתה תעשיית המחשבים לספק תחליף וירטואלי לכל דבר ריאלי: סימולציות כימיות, ריאקציות אטומיות או ניתוח עומס על אב-טיפוס ממוחשב של כלי-רכב או מטוס. עכשיו היא מאפשרת בריאה מן המסד של עולמות אחרים, כשהמגבלה היחידה היא דמיונם של המפעיל והמתכנת.

הפריצה לתחומי השידור וההפקה ממחישה יותר מכל את האמת הכלכלית-חברתית המניעה את התעשייה כולה: היווצרות עודפי ייצור אינה מביאה לקריסת המערכת ואף מחזקת אותה (בניגוד גמור לתחזיותיו של קרל מרקס).

תעשיית המחשבים למדה זה מכבר את נוסחת הקסם של מכירה חוזרת בהפרשי זמן קטנים והולכים. כך מוכרים לנו פנטיום 2 שנתיים לאחר שרכשנו פנטיום 166, המגיע שנתיים לאחר הפנטיום 75 וקודמו ה-486.

ועכשיו פורצים המחשבים אל עולם הבידור, הסרטים והטלוויזיה, המהווים את הגרסה המודרנית ל"לחם ושעשועים" של רומא. במקום הגלדיאטורים מול האריות בזירת הפורום - באים יצורים וירטואליים ממוחשבים - דינוזאורים נוסח שפילברג או חלליות נוסח "היום השלישי".

אינסופיות השוק היא יתרון גדול מבחינת התעשייה. הסרט שעוד לא נוצר צריך תמיד להיות גדול, מרהיב ומושקע מזה שקדם לו - מה שמחייב עוד כמה מחשביעל לחברת האפקטים המיוחדים, ודיסקים בני טרא-בייטים ופטא-בייטים המאחסנים את חומר הגלם המצולם בפורמט דיגיטלי ומאפשרים עריכה בו-זמנית של כל שנייה בסרט.

יתרון נוסף הוא שמדובר בלקוחות עשירים. מי שמפעיל תחנת טלוויזיה הגובה מאות אלפי דולר לדקת פרסום, מי שמפיק סרטים בתקציבים של מאות מיליונים והכנסותיו נמדדות במיליארדים - אינו מהסס לשלוף את פנקס ההמחאות כדי לרכוש צעצוע טכנולוגי שיהפוך את הדברים ל"מושלמים באמת".

השוק הוא לא רק בתחומי ההפקה. גם בזירה הביתית ובמוצרי הצריכה כבר הבשילו התנאים למהפיכה הבאה. אחרי שמכרו לנו פעם אחת את הטלוויזיה בשחורלבן, פעם אחת טלוויזיה צבעונית, ופעם אחת את ממיר הכבלים - מכינים עתה את המתקפה הבאה על כיסו של הצרכן הקטן: הטלוויזיה הלוויינית והמקלט בהפרדה גבוהה (HDTV).

גם מהפיכת שידורי הלוויין הישירים עומדת בפתח, והיא תספק לחברות הכבלים ולשידורי הטלוויזיה האלחוטיים המסורתיים תחרות קשה. מעט אחריה, אפשר יהיה לשדר טלוויזיה על גבי האינטרנט. במקביל, הולך ומחריף הקרב על דמותה של הטלוויזיה בהפרדה גבוהה, שתהיה אולי מוצר הצריכה האלקטרוני המדובר ביותר בחמש השנים הקרובות.

האם יבלע המחשב את הטלוויזיה, או אולי תהיה זו הטלוויזיה שתבלע את המחשב? במיזוג בין שני העולמות הטכנולוגיים מסתמנים שני כיוונים מנוגדים, החוצים לשני מחנות גם את אנשי המיחשוב עצמם. מחד, הקואליציה בראשות מיקרוסופט וקומפק הסבורה כי עולם הטלוויזיה, ובמיוחד הטלוויזיה הדיגיטלית, צריך לאמץ את תקני המסך המוכרים למשתמשי מחשבים.

מאידך, קבוצת חברות בראשות סיליקון גרפיקס גורסת כי המיקרו-מעבדים ומסכי המחשב צריכים ליישר קו עם התקנים הפופולריים בעולם הטלוויזיה. נאמנה לתפישתה זו, מוכרת כיום סיליקון גרפיקס את מעבדי MIPS שלה כמנוע במשחקי הטלוויזיה של נינטנדו. בסופו של דבר, סבור אנדי שלדון, מנהל הבידור בקבוצת המחשבים השולחניים של סיליקון גרפיקס, תיכנס גם החברה לייצור טלוויזיות בהפרדה גבוהה, המבוססות על מעבדי MIPS וקופסת ממיר חכמה.

האתגר הניצב בפני יצרני המחשבים הוא המחיר. חברות מחשבים מורגלות במחירים של מעל 1,000 דולר, כאשר תחנות אישיות מתקדמות נמכרות במחירים כפולים. מקלטי טלוויזיה נמכרים בפחות ממחצית הסכום. ברור שהציבור הרחב יתקשה לשלם תוספת משמעותית כל כך עבור המעבר לטלוויזיה בהפרדה גבוהה.

התחזית כיום היא שעד לשנת 2,000 ינועו מחיריהם של המקלטים החדשים בתחומי ה-2,000 דולר, ולכן יהיו נחלת מעטים בלבד. אלא שבשלוש השנים שאחר כך צפויה התפוצצות טכנולוגית שתוזיל את מחירם ל-400 דולר ופחות.

גם בחיזור אחר הצופים וזמני הצפייה ייתכנו שינויים המזכירים את מה שמתחולל כיום בעולם הטלפון הסלולרי. חברות כבלים עשויות להחכיר לצופים מקלטים לשימוש ביתי כדי לצמצם את ההשקעה הנדרשת לצורך המעבר לטלוויזיה דיגיטלית בהפרדה גבוהה. התמורה תגיע לאותן חברות כבלים ממכירת חבילות פרסום יקרות יותר.

המעבר לטלוויזיה בהפרדה גבוהה יתבצע באופן הדרגתי. תחילה ימירו תכנים שנוצרו בפורמט NTSC או PAL להפרדה גבוהה יותר. בשלב הבא יתבצע שידור HDTV אמיתי - לא לפני שתפאורות האולפנים, ואפילו שיטות האיפור, יעברו התאמה שתאפשר להן להיראות טוב גם בהפרדה הגבוהה.

רשת הטלוויזיה NBC מקליטה כבר כיום את התוכנית "פגוש את העיתונות" בווידאו ספרתי בפורמט MPEG, ומשדרת אותו ב-HDTV לתחנות הלוויין שלה. משם מתבצע השידור אל הצופים בטכנולוגיה הישנה יותר. כך מתנסה הרשת בהפקות HDTV לקראת העידן החדש.

בשנתיים הקרובות צפוי גל של השקעות מאסיביות בציוד צילום, שידור ועריכה הדרוש כדי להיערך לתחילת השידורים ב-HDTV. חברות מחשבים ותוכנה נערכות לנצל את חלון ההזדמנויות הזה כדי שלא יפול רק בחלקן של תחנות השידור.

החברות העוסקות בהפקת פרסומות ינצלו אף הן את המעבר לעולם הדיגיטלי, וימכרו ציוד עריכה ממוחשב, אולפנים וירטואליים, מערכות אפקטים ממוחשבים ויישומי תוכנה שונים. מחירי מערכות העריכה צפויים לצנוח במהירות. מה שעלה עד לא מזמן 100,000 דולר נמכר כבר כיום ב-25,000 דולר בלבד.

גם צילום אירועים בווידאו יעבור מהפכה של ממש. למעלה מ-100 אלף צלמי וידאו מקצועיים פועלים כיום בארצות הברית, בחתונות ובמסיבות מכל הסוגים. גם כאן, יחליפו פתרונות מבוססי דיסק מגנטי ומערכות מחשב את הדור הנוכחי של הפתרונות מבוססי קלטת הווידאו האנלוגית.

עולם הווידאו עובר כיום את המהפיכה שכבר התרחשה בתחום הדפוס. המעבר מטכנולוגיה אנלוגית לווידאו דיגיטלי מאפשר להוריד את מחיר ההוצאה לאור ואת עלויות ההפקה המקצועית, וסולל את הדרך בפני גופי שידור חדשים ויעילים יותר. במקביל, יוכלו גם משתמשים חדשים, אנשים מן השורה, להשיג תוצאות איכותיות, והכל במחירים שווים לכל נפש.

בכך נפתח השוק לפרסום על בסיס מקומי, בדומה לתהליך שהתרחש בעיתונות. כבר כיום אנו עדים לתופעות שנחשבו עד לא מזמן לבלתי מתקבלות על הדעת: מחיר הפרסום בערוץ כבלים מקומי בארצות הברית עשוי להיות נמוך ממחיר פרסומת ברדיו בחשיפה זהה.

תשתיות טכנולוגיות חדשות יאפשרו מכירת פרסומת טלוויזיה מפולחת על בסיס פנייה לרחובות מוגדרים. בדומה לדיוור הישיר, המאפשר להתמקד באוכלוסיות מפולחות עד לרמת הפרט, אפשר יהיה לשבץ במקבצי הפרסומות תשדירים מתחלפים, שיבטיחו כי המכולת השכונתית תזכה לחשיפה רק בבתים הקרובים אליה ולא בעיר כולה.

כיצד ייראו גופי השידור במציאות החדשה? ריצ'רד פרייס, שהקים את חברת ההפצה "פריים טיים", המוכרת לצופים בארץ בזכות תוכניות חברת "גרנדה" וLondon Weekend, חוזה תהליך מתמשך של שחיקה במעמדן של רשתות השידור הגדולות. "ארגוני שידור חייבים לקצץ עצמם", הוא קובע, "כדי לעמוד בתחרות המחריפה". למעשה, כבר היום ירדו שלושת הענקים האמריקאיים, ABC ,CBS, ו-NBC, שהחזיקו בעבר בכ-%80 מהשוק, לכ-%44 מהשוק בלבד - אך ממשיכים להרוויח.

פרייס הציג נתונים על ירידת מחיר הטכנולוגיה בעשור האחרון, אלא שבצד ירידה זו - המביאה להתייעלות ולהוזלת עלויות השידור - חל גידול עצום במספר הערוצים - תלול באורח משמעותי מהגידול בתקציבי הפרסום. המשמעות: פחות כסף זמין לכל שעת שידור.

הבעיה תלך ותחמיר כאשר הטכנולוגיות החדשות - דוגמת ערוצי לוויין ושידור דיגיטלי על תשתיות הכבלים - יהפכו לזמינות. תהיה דרישה להפקות זולות שתביא בעקבותיה לירידה באיכות ההפקה. התחרות החריפה על מספר סופי של צופים תניב חתירה למכנה משותף רחב וליצירת "תחנות נישה", המתמקדות באוכלוסיות מוגדרות ומפולחות. אלא שגם כאן קיימת הבעיה הבסיסית: יותר ערוצים על אוכלוסיית צופים קבועה, משמעם פרוסות דקות יותר מתוך תקציבי הפרסום לכל ערוץ ולכל שעת שידור.

מוצא אפשרי לבעיית המימון הוא המעבר להפקות משותפות של מספר תחנות, גם ממדינות שונות, ויצירת ערוצי צפייה בתשלום בתחומים בעלי עניין בינלאומי, כמו ספורט או מוסיקה.

ויש עוד רעיונות למימון, אחד מהם הוצג בכנס. חברת IMC הציגה שלט-רחוק המאפשר לצופה להשתתף בסקר דעת קהל, באמצעות הקשת תשובות לשאלות המופיעות על המסך. על פי התכנון של מפתחי טכנולוגיה זו, אפשר יהיה לשלם עבור צפייה בכבלים על ידי הקדשת זמן למענה על שאלון. ריבוי הערוצים יאפשר פילוח מדויק יותר של קהל הצופים, ומיקוד הפרסום וסקרי דעת הקהל בקבוצות אוכלוסייה מוגדרות היטב.

יורגן ביפנג, מפיק גרמני של דרמות טלוויזיה וסרטים דוקומטריים, צופה כי תהליכי הפילוח המשתכללים ישפיעו על התכנים האמנותיים. "כשאני בוחן היום תסריט, אני בודק את קהל היעד. לא עוד סיפור על גבר, אלא סיפור על בת 30, עירונית, בעלת כוח קנייה גבוה. המפרסמים יאהבו את זה".

ברוח זאת, הוא מסביר, כל הפקה חייבת להיות סדרתית, מה שמאפשר פריסת עלויות תקורה חד-פעמיות על פני דקות שידור רבות יותר, והפקה כזו תתאים להפצה בינלאומית. שלב נוסף יהיה תוכניות שאינן קשורות בשפה, רצוי כאלה שאינן כוללות הופעת מנחה מול המצלמה. כך תשולב בגוף הסרט קריינות בשפות שונות, נוסף על שפת ההפקה המקורית. דוגמה לכך הן תוכניות מסע, ורצוי שיפנו לקהל צעיר ויציגו אתרים שעשויים לעניין בני 25-16.

התחום הבא עליו שוקדים מהנדסים, אנשי תוכן ומפיקים הוא כמובן השילוב בין הטלוויזיה והאינטרנט. הנחת המוצא המשותפת היא שבתוך זמן סביר אפשר יהיה להעביר שידורי טלוויזיה באיכות טובה באמצעות הרשת. כבר כיום ניתן לבנות מודלים של טלוויזיה אינטראקטיבית יותר, בה משמש האינטרנט להעברת משוב מן הצופים ולהרחבת התכנים המשודרים.

בהולנד ביצעה תחנת טלוויזיה ניסוי ראשון מסוגו. כתב שטח צויד במצלמת וידיאו ובמחשב נייד המקושר לאינטרנט במודם אלחוטי 28,800 סיביות לשנייה. צופי התחנה היפנו באמצעותו שאלות למרואיינים בזמן אמת, והתוצאה הוצגה בו-זמנית בשידור טלוויזיה רגיל (באיכות תמונה מוגבלת) ובאתר באינטרנט.

המגמה כיום היא מעבר לעבודה בווידיאו בפורמט לא דחוס, לאורך כל שלבי ההפקה, עד להפצה הסופית אל בית הצופה. הורדת מחירי הדיסקים והגידול המתמיד בנפחיהם מאפשרים לתעשייה לעבור לשימוש בדיסקים מגנטיים במקום בקלטות - והשילוב ביניהם לבין הפורמט הלא דחוס מקל על תהליכי העריכה. בשלב ההפצה הסופי נכנסת לתמונה שאלת מחיריהם של מכשירי הקצה, והם ישפיעו על הנטייה להעדיף פורמט דחוס או בלתי דחוס.

מהפיכת התקשורת החדשה עשויה להיות לא רק נחלת הטלוויזיה. סיימון ספנסוויק למשל, מנהל העסקים של Radio Network World, הציע דגם עיסקי עתידי של תחנת רדיו, המעבירה את שידוריה באמצעות לוויין, כבלים או אינטרנט. הוא כבר מפעיל שידורים באנגלית ובגרמנית.

היכן נמצא שוק השידור הישראלי בכל ההתפתחויות הללו? כבר ברור שישראל לא תוביל כנראה את מהפכת הטלוויזיה בהפרדה גבוהה. שוק הפרסום המקומי, האמור לממן את שידורי ה-HDTV באמצעות מחירים גבוהים יותר, אינו ערוך עדיין לקפיצת מדרגה זו.

מצד שני, מיקומה הגיאוגרפי של ישראל מאפשר דווקא חשיפה למבחר מגוון של שידורי לוויין ישירים המתוכננים לשנים הקרובות. כאשר סוקרים את ביתני חברות הלוויין המציגות את שירותי השידור שלהן, קשה לא להבחין באלומות השידור המכסות דרך קבע את הרצועה שממזרח לים התיכון.

וחברות ישראליות נמצאות אכן בחזית טכנולוגיית השידור העולמית. כך ניוז דטהקום הירושלמית, שנשיאה, אייב פלד, התכבד לשאת דברים במושב הפתיחה של IBC, וכך גם שורה ארוכה של חברות תוכנה ותקשורת אחרות.

אשר לגופי השידור וההפקה המקומיים, כאן מסתמנים הבדלים של ממש בין זכייני הערוץ השני, ובין רשות השידור. שעה שהראשונים סובבים בשטח בחיפוש אחר טכנולוגיות חדשות, מתחבט הערוץ הממלכתי בעתיד השידור הציבורי, סוגיות שנידונות גם ברבות ממדינות אירופה. « אוד גונדר «אינטרנט מול טלוויזיה - מי יבלע את מי? « תערוכת IBC שנערכה בחודש שעבר באמסטרדם הציגה את צעדיה הראשונים של המהפיכה הדיגיטלית בתעשיית הקולנוע והשידור הטלוויזיוני