אם יש נושא אחד שבו צריך להסיר את הכובע בפני מבקרת המדינה היוצאת, מרים בן-פורת, זו מלחמתה העיקשת נגד התופעה המושחתת של מינויים פוליטיים בשירות הציבורי, ובצמוד לכך - גם הסדר היחסי שהיא הצליחה להשליט בתחום של מימון מיפלגות. השיא, כמובן, בדו"ח הנוכחי, כאשר הציגה "נקודת שפל חדשה" של סגן השר מאיר פרוש, במאבק על השליטה בעמידר.
מרים בן-פורת אינה אדם המעורר אליו סימפטיה. אולי בגלל שהיא כל כך מקפידה על כבודה, החל מסגנון מסיבת העיתונאים השנתית שלה, דרך מיקומה בשורות המוזמנים ועד לסיגנון הדיבור אליה בוועדת כנסת כלשהי. אולי בגלל התחושה, שאין בה חמלה כלפי מבוקריה - ותעיד פרשת טרנר-שחל, בה התיימרה להחליט מהי האמת בין שני שועלים בפרשה של מילה מול מילה. עם ה"מי שבירך" של הרב עובדיה יוסף היא התמודדה בכבוד, אבל אחרי הנזיפה שקיבלה מביהמ"ש העליון בענין טרנר-שחל - כמה אירוני, המבקר הנכנס, אליעזר גולדברג, עסק בפרשה בבג"ץ - זו כבר לא היתה אותה בן-פורת.
דבר אחד אי אפשר לקחת לעולם מבן-פורת, וזהו אומץ הלב. כאשר חשבה שהסדר המושבים מנוגד לחוק, לא היססה לומר זאת, ואכן בג"ץ ביטל את ההסדר. זה לא עניין קטן להתייצב מול כל המטה הכללי של צה"ל בענין המסכות, ולהציג אותו כמי ששיטה בציבור. כשהיא האמינה בענין - היא הלכה איתו עד הסוף. כשהיא הרגישה שהיועץ המשפטי לשעבר, מיכאל בן-יאיר, ממסמס את ערימת ההמלצות לחקירה פלילית, כמו למשל בענין ישראל קיסר, היא לא התביישה לומר את דעתה על בן-יאיר. כאשר יצחק שמיר ויצחק רבין העליבו אותה, היא עמדה על שלה.
המפלגות חטפו ממנה כל אחת בתורה. ש"ס בענייני ש"ס. העבודה על מימון הבחירות להסתדרות, עם האמירה האלמותית "קנו שלטון בכסף". הליכוד עם הדו"ח לקראת בחירות 1992, שיצר את הסיסמה "מושחתים נמאסתם". העובדה שנבחרה לקדנציה שנייה אומרת, שאפילו מבוקריה הפוליטיים הנזופים ביותר, לא חשדו בה במשוא פנים.
אחת ה"האשמות" נגד בן-פורת היתה, שהיא מפגינה אקטיביזם ביקורתי. דהיינו, במקום להיות מי שבא בדיעבד ותוקף הפרטת פירמה מסויימת על יסוד המחיר או תנאי העיסקה, היא בחרה להיות במוקדי הביצוע בזמן אמת. כך זה היה בפיצול בין אי.די.בי ודיסקונט; כך זה היה בפרשה הארוכה של השוואת המניות ומניעת ניגודי אינטרסים בענק הפנסיה גמול, שנשלט על ידי בנק הפועלים; כך זה היה בניסיון ההפרטה הראשון של בנק הפועלים, עם חוות הדעת שעדיין יש מה לתקן בשוק ההון לפני ההפרטה: לטפל בריכוזיות ובאחזקות הריאליות. האקטיביזם הביקורתי השתלם.
בסך הכל, מרים בן-פורת משאירה מאחוריה נעליים לא קטנות.
משה ליכטמן סקירת דו"ח מבקרת המדינה עורך: איתמר לוין גרפיקה: שרון גוליאט, אורלי מרגלית
«משה ליכטמן«בן-פורת:
בלי חמלה, בלי משוא פנים
«
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
