בנזין או דיזל? לא משנה

יבואני מכוניות הדיזל מבליטים בפרסומיהם את הקילומטרז' הגבוה למיכל סולר. אבל צריכת דלק נמוכה אינה השיקול היחיד בבחירת מכונית. לכן, יפה עשו אפי סנדרוב ודניאל כהן שבחנו את התחלופה בין מנועי דיזל ובנזין בכלי רכב פרטיים, בעזרת המכון למחקר כלכלי ע"ש מוריס פאלק.

כדי לספק את הסקרנות נתחיל מהסוף: "אם ננסה לסכם את כלל ההשפעות של הדיזליזציה על המשק הישראלי לא נוכל לקבוע באופן חד-משמעי האם התחלופה הצפויה תועיל למשק. רק ימים יגידו האם המעבר למנועי דיזל, הנמצא כיום בחיתוליו, הביא תועלת או שמא הזיק לכלכלת ישראל".

מסקנה בלתי-מסקנית זו היא תוצאה של השוואות שונות. קודם כל, מנוע הדיזל מגביר את בטיחות הנוסעים, כי הסולר דליק פחות מהבנזין. יתר על כן, מנוע הדיזל כבד יחסית ולכן גם שלדת רכב הדיזל קשיחה יותר. אבל רכב זה סובל מתאוצה איטית ולכן הוא מסכן את הנוסעים בעקיפה.

מבחינה הנדסית, מנועי הבנזין שקטים ממנועי הדיזל ורועדים פחות מהם. אבל אורך החיים של מנוע הדיזל כפול. אמנם יתרון זה קצת בעייתי: מנוע שיכול לעבוד 400 אלף קילומטרים, יאריך ימים יותר מהמכונית שהוא מצוי בה. נוסף לכך, מנוע הדיזל משאיר יותר כסף במוסך, כי הוא טעון כוונון ואיזון מדוייקים, וחלפיו יקרים מחלפי מנוע הבנזין.

היתרון ההנדסי העיקרי של הדיזל קשור באמת בצריכת הדלק: חסכון של %30 בנסיעה עירונית, וחסכון של %25 בנסיעה בין-עירונית. החסכון בולט במיוחד במכוניות האירופיות, מאחר שהיפנים מפגרים אחרי האירופים בפיתוח מנועי הדיזל. סנדרוב וכהן דאגו גם לבריאות הציבור. מנוע הדיזל פולט פחות בנזן, שהוא חומר מסרטן. אבל הוא פולט יותר חלקיקי פיח שאינם נעימים לאף ולעין.

ומה עם הכסף? מחיר היצרן גבוה ב-10 עד 20 אחוזים כשמדובר במנוע דיזל לעומת מנוע בנזין בהספק דומה. אבל במחיר המכוניות בארץ, וגם במחיר הדלק, המיסוי הוא גורם לא פחות חשוב מהמחיר הבסיסי. אם בעל המכונית חוסך בדלק בזכות הדיזל - אוצר המדינה מפסיד את המיסוי הרלוונטי. ומאחר שהאוצר לא אוהב להפסיד בגלל החסכון בצריכת הדלק - עלות אגרת הרישוי השנתית של רכב דיזל היתה גבוהה בשנה שחלפה ב-2,212 שקלים מאגרת מכונית דומה הצורכת בנזין. כל זאת כדי לפצות את האוצר על הקושי להטיל בלו על הסולר, המשמש בעיקר למטרות יצרניות ולחימום. בגלל הקושי הזה, כאשר ליטר בנזין עלה 3.2 שקלים, עלה ליטר סולר 1.24 שקלים בלבד.

בניתוח הכלכלי של שוק הדיזל בארץ שוקלים המחברים קודם כל את השיקול הפסיכולוגי. הישראלים אוהבים תיבת הילוכים אוטומטית. לא כך האירופים המייצרים תיבות הילוכים ידניות בלבד למכוניות הדיזל. שנית, כותבים המחברים, "רכישת כלי הרכב בארץ מאופיינת במה שמכונה תופעת ה'עדר' - הצרכן הישראלי יעדיף לרכוש מכוניות רבות-מכר ויושפע בעת הקנייה מהיקף המכירות של דגמי הרכב השונים. דבר זה מקשה אף הוא על חדירת רכבי הדיזל הפרטיים לשוק כלי הרכב בישראל לעת עתה". כמובן, בגלל תופעת העדר עלול בעל המכונית להיתקע עמה כאשר ינסה להסיע אותה לשוק המשומשות.

אבל פסיכולוגיה אינה הכל. מאחר שהבלו על סולר הוא %19.3, בעוד שהבלו על בנזין הוא %68.4, הכנסות הממשלה מבלו הבנזין הגיעו ב-1996 ל-3.6 מיליארד שקלים, בעוד שבלו הסולר הכניס בסך הכל 171 מיליון שקלים. וכמובן, גם מע"מ הבנזין הכניס פי 20 ממע"מ הסולר. הפרש המס לא הטריד את הממשלה עד השנה האחרונה, כי יבוא רכבי הדיזל היה 10 יחידות לשנה, מאז הותר ב-1993 ועד סוף 1996. אבל ב-1997 זינק היבוא הזה, בייחוד במכוניות הפרטיות הקרויות 'מסחריות'. לכן הומצאה תרופת האגרה המיוחדת, המוסיפה 2,212 שקלים על דמי הרישוי השנתי. סכום זה שווה בערך להפסד הבלו כשמדובר ב-20 אלף קילומטרים בשנה.

מחברי המחקר מנסים להעריך את השפעת המעבר לדיזל בעתיד, כאשר נידבק באופנה האירופית ונגיע לרכישת דיזלים בשיעור העולה על %20 מרכישת המכוניות השנתית. לדעתם, האוצר ירוויח בטווח הקצר, אבל יפסיד כאשר השוק יתאזן. דומה שהניתוח הזה תיאורטי בלבד. כאשר האוצר ירגיש שהפסדי הבלו גבוהים בהרבה מרווחי האגרה ומס הרכישה, הוא ימהר לתקן את המעוות. ולכן, עלות הרכישה, ההחזקה והנסיעה ברכב דיזל תהיה דומה תמיד לעלותה של מכונית הבנזין.

משום כך, לא השיקול הכלכלי יקבע איזו מכונית לרכוש. יש להניח שתופעת העדר תהיה התופעה הקובעת בתחום זה, כמו בתחומים אחרים. «יצחק טישלר «בנזין או דיזל? לא משנה «מחקר שפורסם באחרונה קובע שמעבר ממכוניות בנזין למכוניות דיזל אינו משפיע בהרבה על המשק והכנסות המדינה - וגם לא על הצרכן-הנהג