הכנסת מקבלת טלוויזיה בחינם

ערוץ 33 שייך לרשות השידור, וחלים עליו הסכמי העבודה, הנהלים והכללים המתקיימים ברשות. מנכ"ל ערוץ 33 הוא יוסף בראל, לשעבר מנהל הטלוויזיה הישראלית. לפי נוהל הרשות, אין להעסיק באחת מיחידות הרשות אדם שקרוב משפחה שלו מועסק ברשות, באותה יחידה, או שביחידה אחרת מועסק קרוב משפחה שלו, וההעסקה עשויה להביא ליחסי כפיפות ביניהם. אולם, ל-6 מהמועסקים בערוץ 33 יש קרוב משפחה או שניים בערוץ. בסך הכל מדובר ב-14 מועסקים, אך רק לעובד אחד ניתן אישור של מנכ"ל הרשות.

תקציב הערוץ נפרד מתקציבה של הרשות, שכן מקורו בתקציב המדינה, אלא שבפועל בין ינואר 1995 ליולי 1996, היו לרשות הוצאות בגין תיפעולו של הערוץ, בלי השידורים מהכנסת, בסך של 6.64 מיליון שקל, כולל מימון של גירעון הערוץ בשנת 1994/95 בסך 900 אלף שקל, לצד הוצאות נוספות בגין הערוץ, שקשה לאומדן, כיוון שהן רשומות יחד עם ההוצאות הכלליות של הרשות.

עד תום כהונתה של הכנסת ה-13, ואף לאחר תחילת כהונתה של הכנסת ה-14, לא נחתם בין הרשות לכנסת הסכם בעניין השידור הישיר מהכנסת, כאשר ההוצאות בפועל על השידורים הגיעו ל-7 מיליון שקל בשנה, ורובן מומנו מתקציב הרשות. הכנסת שילמה לרשות בעד השידורים רק מיליון שקל בשנה. מימון הוצאות הערוץ מתקציב הרשות, הוא בניגוד להחלטת הוועדה המנהל של הרשות מאפריל 1994, שבה הותנה אישור תקציב הערוץ, בכך שהוא לא ימומן מתקציבה.

בשידורי הערוץ היו פירסומות בניגוד להוראות הקיימות ברשות: בתוכנית "ויטרינה", לענייני עיצוב ואופנה, שהיא הפקה משותפת של הערוץ ושל חברה פרטית, נהגה המגישה לציין את שמותיהן של חברות מסחריות הקשורות באורחיה. בחלק מהכיתוביות של דברי התודה לחברות מסחריות שהובאו בסוף כל תוכנית, צויינו אף כתובותיהן של החברות. חברת ההפקה אף גייסה תשדירי חסות מחברות מסחריות, ובהן חברה לייצור רהיטים; לפחות שתי כתבות בשתי תוכניות "ויטרינה" צולמו באולמות תצוגה של אותה חברה.

כאשר רואיינו אורחים מהמגזר הפרטי בתוכנית "טלכסף", צויינו על המרקע שמם, תפקידם ומקום עבודתם. באחת מתוכניות הבידור "בלה בלה" חולקו פרסים ממוצריה של חברה מסחרית, שנתנה חסות לתוכנית.

+

הערוץ מעסיק גם כתבים ועובדים של הרשות העוסקים בהפקה, הגשה, הנחייה, עריכה וקריינות בערוץ. על פי נוהל הרשות, מותרת עבודה כזו ("עבודה יתרה") לאחר סיום מכסת העבודה, כולל שעות נוספות, שנקבעו לעובד, לא בתחום תפקידו, ולא במקום שבו הוא מועסק דרך קבע.

בהשוואת דיווחיהם של 10 עובדים על עבודה יתרה בערוץ בחודשים ינואר-יוני או אפריל-יוני 1996 לסידורי העבודה השבועיים באולפן, נמצאו חריגות בכל הדיווחים. אצל 6 מהעובדים נמצאו חריגות חמורות: התאריכים של מרבית ימי העבודה היתרה שדיווחו, היו שונים מאלה שבהם עבדו בפועל בערוץ, ורבים מהתאריכים שבהם עבדו בערוץ צויינו בדיווחיהם כימי עבודה ברשות. אצל 5 עובדים היו הדיווחים על עבודה יתרה, זהים לאלו שצויינו בדיווחיהם על עבודה בשעות נוספות ברשות; אחד העובדים, המגיש תוכנית בקול ישראל, שידר אותן ידיעות עצמן בתוכנית דומה בערוץ. כמה מהעובדים קיבלו בעד אותן שעות עבודה תשלום כפול - הן בעד עבודה יתרה, והן שכר על עבודה קבועה ברשות.

3 מעובדי הערוץ דיווחו כמעט דרך קבע על יותר מ-100 שעות נוספות בחודש, ובמרבית מהימים הם דיווחו על יותר מ-6 שעות נוספות ביום; 2 מהם אף דיווחו על 156 שעות נוספות בחודש. « «הכנסת מקבלת טלוויזיה בחינם «