מה הופך את רם אורן לסיפור הצלחה מדהים

המיניבוס הגיח מאחורי עיקול הדרך באורות כבויים ועצר. גלי האבק שהתרוממו מדרך העפר יצרו מסך שהסתיר את הדלת שנפתחה. הנוסעים ירדו במהירות. מבטיהם ספק סקרניים ספק חרדים, "יש לחגור את חגורות ההצלה ולקשור את השרוכים מלפנים", פולט גל, עוזב קיבוץ, יוצא יחידה קרבית, בעל עגיל באוזן וצמה. חושך מוחלט. יורדים בינות לשיחי הפטל במורד תלול לשפת הירדן. סירת הגומי נדחפת למים ואני מוצא את עצמי שקוע במים עד הקרסוליים, נותן יד לשייטים, חברי פורום גלובס לשיווק שמתגלצ'ים בבוץ ונכנסים במבוכה לסירה. אני מושיט יד לאחרונים, רם וניצה אורן, היחידים שמשום מה מצליחים להיכנס לסירה באיסטניסטיות מדהימה, ללא התחלקות בבוץ.

כולם ישובים בסירה, זוגות זוגות, אוחזים במשוטים, דחיפה אחרונה והסירה נהדפת למרכז הנחל ומתחילה בשיוט עדין וקל בעזרת הזרם האיטי של הנחל.

לילה שקט. הירדן מקסים ביופיו ובמסתוריותו. כולם עדיין בהלם מההפלגה המפתיעה, אשר נשמרה בסוד על-ידי שושי ופוריה שארגנו לפני מספר שבועות את מפגש מנהלי השיווק, במלון "רימונים" בצפת, כדי לעסוק במהפכים שיווקיים לשמוע הרצאות, בכללן זו של רם אורן, מהפכן שיווקי משגשג בעולם המו"לות הישראלי.

אני יושב בירכתי הסירה, משתדל לתפקד כהגאי עם משוט בדופן ימין, תוגע זוג עיניים בגבו של רם אורן וחושב על סיפור ההצלחה המדהים שיושב לפני.

הכרתי את רמי כ"אלוהים הכל יכול בעיתון של המדינה". אני הייתי אז מנכ"ל צעיר של הוצאת "כתר". אנו בתחילת שנות התשעים. עולם של תכנית אירוח אחת ויחידה בטלוויזיה ומוסף רב תפוצה בודד - "שבעה ימים" של "ידיעות". במו"לות הישראלית אין כסף לפרסום. הכל בנוי על חשיפה באמצעי התקשורת. הסיכוי של ספר וסופר להיכנס לכותרות הוא מזערי, שכן כל שעה יוצא לאור כותר חדש והתחרות על החשיפה אדירה ואכזרית. רמי אורן, בתור עורך "שבעה ימים" הוא כאמור, מר עולם בכבודו ובעצמו. על פיו יישק דבר. גורלו של סופר חדש יכול להיחרץ להצלחה, או חלילה להתעלמות, הרבה בזכות שיקול הדעת של עורך מוסף המוספים. אנחנו ב"כתר" די מפונקים. עם קאדר של סופרים מהשורה הראשונה וכותרים "חמים", אנו מצליחים לקבל כתבות בתדירות גבוהה.

את העבודה מול רמי מנהלת מירה ורדי, יחצ"נית בית ההוצאה, שיום אחד מבשרת לי בסודי סודות, שיש לה כתב יד שרמי אורן כתב. "מה!!" אני שואל ספק בתדהמה ספק ברפלקס מצוקה. הראש שלי כבר עובד. עשרות כותרים נפסלים על-ידי העורכים מידי יום והקשים שבהם לדחייה, הם אלה הנכתבים על-ידי אח"מ למיניהם. אך מה עושים במקרה כזה? מה אם הספר לא טוב? מה יקרה ליחסים המקצועיים המצוינים עם ראש מערכת "שבעה ימים"?

רעיון מוזר ומפתיע

מירה הגיעה ביום א' למשרד ומודיעה שלא עצמה עין ולא הניחה את כתב היד עד שלא בלעה את המילה האחרונה. מדובר ב"פגז אטומי" לדבריה. מירה אמנם ספצית ביחצ"נות לספרים, אבל היא לא אמונה על הצד

"רם אורן אינו סופר היושב בצד, בפוזה של אמן ומחכה. הוא מתגלה כאיש שיווק בכל רמ"ח איבריו. בשבוע הספר, למשל, מאיישים רמי וצוות דיילות דוכן של ספרי הוצאת קשת שבבעלותו, כשהוא לובש חולצת טי שבחזיתה מתנוססת חתימתו ומעניק חתימות והקדשות אישיות" המערכתי. אני מאוד מוטרד. רק אחרי שיון פדר, העורך הראשי קורא את כתב היד וגומר עליו הלל, אני מתחיל להסתגל לרעיון המוזר והמפתיע של הוצאת ספרו של רם אורן לאור. אנו מזמנים פגישה ודנים עם רמי בחוזה. הסופרים בד"כ מתמקדים בתמלוגים. השפה המשפטית זרה להם וכל הסיטואציה מביכה אותם. מוסד הסוכן הספרותי המקובל כל כך בעולם, אינו קיים לשמחתי ולצערי בישראל וההתמודדות היא במישרין מול היוצר.

רמי אורן, להבדיל מהסופר המקובל, הוא לא רק בעל וותק מקצועי מרשים כעיתונאי וכעורך "שבעה ימים", אלא, שומו שמיים, הוא גם משפטן בהשכלתו. אבל, להפתעתי, אני מוצא מולי איש די נבוך ובאופן מדהים, בניגוד מוחלט לעצתו כעורך של המוסף השבועי הנפוץ במדינה, הוא מלא סקפטיות לגבי סיכויי ההצלחה של "פיתוי", ספרו הראשון. המו"מ עם רמי אורן הוא קצרצר וענייני, ללמדך ששני הצדדים לא הרגישו מי יודע מה נוח בסיטואציה. התמלוגים מעט יותר גבוהים מהמקובל לכותר ביכורים, זכויות המשנה (תרגום, קולנוע, המחזה) נשארות בבעלותו וסעיף האופציה (זכות הסירוב לכותר הבא) מבוטל. החוזה נחתם ויוצאים לדרך.

אני זוכה לקרוא גירסה שניה של כתב היד, לאחר עריכה ראשונה של צרויה שלו. רמי בכלל לא מבין למה צריך עריכה, עד שהוא פוגש את נחת עטה של צרויה. "חשבתי שאני כבר יודע הכל על עריכה", אני זוכר את רמי אומר באחת מעליותיו לרגל לבית ההוצאה הירושלמי. אבל למרות הכתיבה השוטפת והרהוטה, צרויה מוצאת צידוק לעבודתה כעורכת ורמי מוקסם מיכולתה. כבר בשלב זה אני מתחיל לחשוד, שרמי הוא לא רק עורך עיתונות מחונן וסופר מוכשר, אלא גם איש שיווק מקצוען, חשד שמאוחר יותר מתברר כאמיתי. כאשר כתב היד הערוך מועבר אלי הביתה באריזה קומפקטית, דקות ספורות לפני שאני יוצא לטיסה ללוס אנג'לס, האריזה, הפורמט והכריכה של כתב היד בשלב די גולמי, מרמזים שמדובר פה בפדנט ואסטטיקן שמבין לא רק בתוכן, אלא גם באריזה.

אני מתחיל לקרוא את כתב היד מיד לאחר ההמראה של ה-001, מעט לאחר חצות ושלא כהרגלי להירדם לפני ההמראה ולהתעורר אחרי הנחיתה, אני לא מניח את הדפים עד שאני לא מסיים את קריאת "פיתוי". אני מגיע ל-L.A. ומפקסס לרמי מכתב נרגש ומתלהב ומספר לו שהצלחתי לעמוד בפיתוי לצפות ב"תיק שקנאי" של גרישם הנערץ עלי, כי קראתי את ה"פיתוי" של אורן בנשימה אחת. היו כמה הערות מקצועיות על סדרי הביטחון בנתב"ג (יש בספר תיאור של מרדף בשדה התעופה), שנראו לי לא מספיק אמינים בספר, אבל ההנאה שלי מהז'אנר החדש של רומן מתח ישראלי היתה עצומה.

כיאה וכמקובל בבית ההוצאה השמרני בכל הקשור לכמויות הדפסה של כותר חדש, "פיתוי" יוצא לאור במהדורה ראשונה של 3000 עותקים. כלומר, לאיש ב"כתר", לרבות רם אורן (זכרו פרט זה - הוא חשוב בהמשך) אין כל תחושה מיוחדת לגבי רב המכר שעומד להיוולד.

המבקרים הספרותיים מתחרים ביניהם כמעט מיידית בקטילת התופעה והסופר. וככל שאורן מתבטא כמי שכתב ספר ש"כיף לקרוא אותו בטיסה או ליד הבריכה", הביקורת אוהבת אותו פחות ופחות. חוסר היומרה של רם אורן להצטייר כמי ששואף להיות עמוס עוז או מאיר שלו, מעביר את הביקורת הספרותית על דעתה. אבל אני מצליח בכל זאת לדלות שורה ממאמר מערכת קטלני של מיכאל הנדלזלץ במוסף "ספרים" של "הארץ" המעיד על עצמו, ברגע של חולשה, שלא הניח את "פיתוי" מידו עד שסיים את קריאתו. אני שותל את המילים הכה חשובות (בגלל מי שאמר אותן) במודעת פרסום חריגה לספר החדש.

התקווה: דן שילון

יחסי ציבור לספר ולסופר בעייתיים. מדובר אמנם במותחן מעולה, שבמרכז עלילתו פרשיית רצח, אהבה מחוץ לנישואין, בורסה וסביבה חברתית של רמת השרון, אבל הברנז'ה העיתונאית המפרגנת בדרך כלל לרמי אורן, הסופר החדש שנולד, אינה גורמת לספר להמריא. יש כתבה ב-"7 ימים" אבל זה לא בקאליבר הנדרש הואיל ורמי הוא גם עורך המוסף.

התקווה האחרונה היא דן שילון. מירה ורדי מתדרכת את רמי באינטנסיביות לקראת השידור החי. "תסחוב לכיוון "פיתוי" בכל הכוח, לא חשוב על מה הוא שואל אותך ואל תתבייש" שואגת לו ורדי, חסרת המעצורים. רמי עולה לזירה והמגבת נזרקת כמעט מיידית. שילון, חבר של רמי, לא מכשיל אבל גם לא מי יודע מה מפרגן לסופר החדש ויש חשש כבד לפס « «מה הופך את רם אורן לסיפור הצלחה מדהים « אורן מוסט, כיום סגן נשיא סלקום לשיווק, היה מנכ"ל כתר כשקיבל לידיו את כתב היד הראשון של רם אורן והחליט לפרסמו. אחר-כך גילה על האיש עוד כמה דברים מפתיעים