מלחמת מוזס במוזס על "ידיעות אחרונות" - ניפגש (שוב) בבתי המשפט

לפני שבועיים, ביום חמישי, הצטופפה חבורה עולזת סביב שולחן עמוס תקרובת במעדניית "דונה שולה" בנוה אביבים, פרבר יוקרה בצפון תל אביב. "חגיגת המנצחים במשפחת מוזס", הכתיר העיתון המתחרה ביום שלמחרת את צילום המעמד.

כותרת, שלא נעדרה ממנה שימחה לאידו של היריב הגדול, ארנון מוזס, עורך ידיעות אחרונות והאיש החזק בעיתון.

מוזס לא נראה כמובן בתצלום. לעומתו, נכחה במקום תערובת של מיטב עורכי הדין ולצידם מתנגדיו, אלה מבני משפחת מוזס שאותם הם מייצגים. האירוע נערך בחסות זאב ושולה מוזס, בעלי המעדנייה, לאחר שיום קודם לכן ניתן פסק הדין במשפט שזכה לכינוי "מוזס נגד מוזס".

השופטת מיכל רובינשטיין קיבלה את טענת הקיפוח של בעלי מניות המיעוט בידיעות אחרונות, ושינתה את תקנון החברה. לכשייכנס התקנון החדש לתוקף, יבוא לידי סיום סטטוס-קוו שנמשך 37 שנים בדירקטוריון העיתון, לפיו הוא מנוהל בידי שני אנשים בלבד. לכל אחד מבתי האב במשפחת מוזס (חמישה במספר) יינתן מעתה מקום במועצת המנהלים.

פסק הדין קבע גם, כי דירקטוריון ידיעות אחרונות יתכנס לפחות אחת לשבועיים ורק כאשר יהיו נוכחים בו לפחות שלושה מנהלים; יקבל דיווח שוטף על פעילות החברה; וחבריו יהיו זכאים לבדוק בכל זמן את ספרי החברה ומסמכים מכל סוג הקשורים לניהול ענייניה.

לעומת החוגגים בדונה שולה, שזכו בתום שנים של הליכה במדבר לדריסת רגל בניהול העיתון, מיהר מחנה ארנון מוזס להבליט את אותו חלק בפסק הדין, המותיר את השליטה בדירקטוריון ידיעות אחרונות בידי קואליציה המורכבת מארנון ומרים נופך מוזס (מכוח מניות היסוד שבידיהם).

אלה גם אלה, אמר השבוע מקורב לסכסוך, צפויים לערער על פסק הדין. ארנון, מאחר שפסק הדין קובע כי קיפח את בעלי המניות למען האינטרסים האישיים שלו, קביעה שעימה לא יוכל להשלים; זאב, בגלל שתביעתו העיקרית, ליישם הסכם שחתם עם ארנון ולחזור לנהל את ידיעות אחרונות, לא התקבלה; והיתר, מאחר שאפילו הרפורמות מרחיקות הלכת בפסק הדין להסרת הקיפוח, אינן מספקות אותם.

יתרה מכך, הוסיף אותו גורם, פסק הדין יוצר דירקטוריון פעיל, אולי פעיל מדי, הנפגש בתדירות גבוהה ושלחבריו יש כל הסמכויות שבעולם לניהול ובדיקת פעילות החברה, כולל זכויות במינוי מנהל עסקים, סמכויות שספק אם ארנון מוזס, המורגל בניהול ריכוזי, יהיה מוכן להסכין עימן.

מאידך, נותנת החוקה החדשה כלים בידי המיעוט לשתק את הדירקטוריון, מאחר שכינוסו דורש לפחות שלושה מנציגי בתי האב. קיצורו של דבר, אומר המקורב לסכסוך, המלחמה תימשך וקרוב לוודאי, תחזור לבית המשפט.

מי ומי במאבק השליטה

ידיעות אחרונות הוא אחד מהקונצרנים הגדולים במשק, מונופול עתיר נכסים, המגדיל את רווחיו מדי שנה. זה, וההשפעה העצומה שמקנים העיתון והאחזקות בעיסקי הטלוויזיה בכבלים והערוץ השני, מקנים לעומד בראש הקבוצה כוח שאין דומה לו במציאות הישראלית.

האיש החזק כיום הוא ארנון מוזס (42), מנהל העסקים הראשי של העיתון. על אף גילו הצעיר, מוגדר מוזס על ידי מתנגדיו כערמומי, מתוחכם ושבוי בכוח השליטה הבלתי מוגבל שבידיו. ארנון (נוני), בנו של נח מוזס ז"ל, נהנה מתמיכת מניותיהן של שתי אחיותיו, ג'ודי (39) ותמי (37), שתיהן עובדות העיתון.

תמיכה זו מוענקת לו מכוח צוואת הוריו, שהיקנתה לו ייפוי כוח להצביע באמצעות מניות עיזבון נח מוזס (בו חלקו כשליש). אחותו של ארנון, תמי מוזס-בורוביץ, מתנגדת לניהול העיתון בידו. לטענת מוזס-בורוביץ, הפר אחיה את חובת הנאמנות העולה ממתן ייפוי הכוח כלפיה, מאחר שלא הצביע על פי האינטרסים שלה. המילה האחרונה במשפחת ארנון מוזס, טרם נאמרה כנראה.

בת בריתו של ארנון היא מרים נופך-מוזס, הנשואה לבן דודו, יצחק. נופך-מוזס (53), עורכת השבועון לאשה, חתמה עם ארנון בדצמבר 93' על הסכם לניהול ידיעות אחרונות, לפיו תשמש לצידו כדירקטורית. על פי אותו הסכם הוקנה לארנון מעמד של מנהל עסקים ראשי, תפקיד שתואר כ"סמכות עליונה בכל הנוגע לניהול השוטף של החברה ולביצוע מדיניות החברה הנקבעת על ידי הדירקטוריון."

האופוזיציה לשניים כוללת, בראש ובראשונה, את זאב מוזס (51).

בשנת 86' נחתם הסכם בין ארנון לזאב, לניהול משותף של העיתון. כעבור שבע שנים הסתכסכו השניים, על רקע תשלומי כספים מהעיתון לבית הדפוס "גלעד" שבשליטת ארנון.

ארנון, בסיוע מרים נופך-מוזס, הדיח את זאב מהדירקטוריון ומאוחר יותר התכחש להסכם הניהול שנחתם ביניהם. בתביעה שהגיש, דרש זאב מוזס להשיב את המצב לקדמותו, וכן להסיר את קיפוח בעלי המניות בידי ארנון ומרים.

לטענת הקיפוח הצטרפו גם עודד מוזס, דב יודקובסקי, ותמי מוזס-בורוביץ.

עודד מוזס (61) הודח על ידי ארנון מהדירקטוריון בשנת 87' עקב מחלוקת בקשר לדפוס "גרפוליט" שבבעלותו, המדפיס את השבועון לאשה. יודקובסקי הודח שנתיים מאוחר יותר לאחר סכסוך עם ארנון שנסוב על רשת המקומונים. התנגדה לטענת הקיפוח, לצד ארנון ומרים, ג'ודי ניר-מוזס-שלום, אחותו של ארנון.

פרשת קורת - הדרך לשליטה

בעת מותו של אביו, נח מוזס ז"ל, שימש ארנון מוזס כעורך מדור הספורט של ידיעות אחרונות. ארנון, בעצמו כדורסלן עבר בשורות מכבי ר"ג, לא המתין שיגישו לו את הירושה על מגש של כסף, אלא פעל במהירות כדי לבצר את המשך השליטה של בית נח מוזס בעיתון.

בשלב ראשון, נמנע מלתמוך בהרחבת מועצת המנהלים, יוזמה של העורך דאז, דב יודקובסקי. בד בבד, רקם תוכנית השתלטות יחד עם זאב מוזס, איש מינהלה שפעל בתחומי המיחשוב והדפוס של העיתון, תוכנית שהוציא לפועל בכישרון רב.

אותה השתלטות, מלפני יותר מעשור, היא שחזרה לארנון מוזס כבומרנג בפסק הדין מלפני שבועיים. השופטת רובינשטיין קיבלה אמנם את טענתו של זאב, כי נחתם הסכם ניהול בינו לבין ארנון (טענה שארנון מוזס התכחש לה לפנים), אך סירבה לאוכפו בטענה כי אכיפתו המחודשת תהיה בלתי צודקת. לגבי הטענות כי ארנון מוזס מימן את הוצאותיו המשפטיות מכספי העיתון וכי התקין מצלמות סתר במסדרונות ידיעות אחרונות, ללא שיתוף יתר בעלי המניות, לא קבעה השופטת מסקנות חד משמעיות.

מה שגרם לשופטת להפוך את תקנון ידיעות אחרונות על פיו, היתה פרשה שנחשפה אשתקד במהלך המשפט, "פרשת אורי קורת", שבעקבותיה הגישו מתנגדיו של ארנון מוזס (למעט אחותו תמי) תלונה במשטרה. המשטרה המליצה לפרקליטות על הגשת כתב אישום.

קורת, תושב הרצליה פיתוח וכיום בעל עיסקי נדל"ן בעיר, הוא נכדו של מנדל שרצקי, גיסו של מייסד ידיעות אחרונות יהודה מוזס. כחלק מהמשפחה, החזיק מניות מיעוט וכן עבד בעיתון. קורת החזיק מניות רגילות, שלא היקנו זכויות בדירקטוריון ידיעות אחרונות, אך בשנת 86' עדיין קיימת היתה אי בהירות באשר לזכויות אלה.

העובדות, כפי שהיו ידועות בעבר לבעלי המניות, הן כי בנובמבר 86' מכר קורת 190 מתוך 200 המניות שהחזיק בעיתון ליתר בעלי המניות בידיעות אחרונות. זאת, כמתחייב בתקנון לגבי מניות המוצעות למכירה, שיוצעו בתנאים שווים לכל בעלי המניות. תמורת מניותיו קיבל קורת סכום של 2.8 מיליון דולר.

אלא שביולי 96', מגילוי מסמכים של "עיסקת קורת", שנכפה על ארנון מוזס, התברר לבעלי המניות כי לקורת הוענקו כספים וטובות הנאה מקופת העיתון, כדי שיסכים למכירת המניות, וזאת מבלי שהדבר נודע להם.

על פי זיכרון דברים שנחתם עם ארנון, עוד לפני שמונה כדירקטור ומנהל עסקים, הובטחה למנדל שרצקי תעסוקה בעיתון ואילו לנכדו, שכר של לפחות 75 אלף דולר בשנה, תעסוקה, מכונית, ביטוח מנהלים וחשבון הוצאות.

מטרת ההסכם הסודי, טענו מתנגדיו של ארנון בבית המשפט, היתה השתלטות על רוב מניות ההון בעיתון. לצורך זה, נקבע בו, כי אם ייענו כל בעלי המניות להצעתו של קורת (כפי שאכן קרה) ימכור להם רק 190 מניות, מתוך 200 שהיו בידו.

לגבי יתרת 10 המניות, ייפה קורת את כוחו של ארנון מוזס להצביע באמצעותן, כדי להגדיל את כוחו היחסי. ייפוי הכוח היה עשוי להקנות לארנון מוזס את הרוב בקרב בעלי מניות ההון, רוב שבדיעבד לא היה בו צורך, מאחר שבית המשפט קבע, כי רק מניות היסוד מקנות כוח הצבעה בדירקטוריון.

ארנון מוזס קבע את מחיר העיסקה כך שלטענת יריביו, שולמה התמורה כאילו מכר קורת את כל מניותיו. הללו טוענים, כי על כתפי כל בעלי המניות הוטל כיסוי ההטבות שהובטחו לקורת מבלי שהם היו מודעים לכך.

בינואר 95' חתם ארנון מוזס על הסכם פרישה עם קורת, שבו הוענק לו תשלום של 620 אלף דולר מקופת החברה. על פי עדותו של סמנכ"ל הכספים בידיעות, ינון אנגל, שולמו לקורת, על פי הוראת ארנון, 140 אלף דולר נוספים שלא הוצגו בהסכם הפרישה או בכל מסמך אחר. לטענת התובעים, קיבל קורת פיצויים הגבוהים פי 20 מהסכום המגיע לו עבור שנות עבודתו בעיתון.

לטענת בעלי מניות המיעוט, בהתנהגותה של הדירקטורית השנייה, מרים נופך-מוזס היתה משום עצימת עיניים והימנעות מבירור ראוי של העניין. לדבריהם, איפשרה במחדלה לארנון מוזס למעול בכספי החברה למען קידום האינטרסים האישיים שלו.

השופטת רובינשטיין הגדירה את ההסכם עם קורת "הסדר יוצא דופן" ועמדה על מספר נקודות תמוהות בפרשה: מו"מ סודי למכירת המניות, שנוהל על ידי ארנון עוד בטרם מונה לדירקטור; התחייבות המשך העסקתם של קורת וסבו ובקשת ארנון מפרקליטיו להוסיף את חתימתו להתחייבות רק לאחר שיתמנה כדירקטור; תשלום פיצויי פרישה לאורי קורת על יסוד התחייבות של ארנון שבאה לשרת את מטרותיו; ותשלום של 140 אלף דולר לקורת אשר לא הוזכר בהסכם הפרישה.

אלה המדברים על שלטון יחיד בידיעות אחרונות, קיבלו חיזוק מהכתוב בפסק הדין: "תפיסת הניהול של החברה, כפי שהדבר עולה מהתנהגותו של ארנון כדירקטור, היא של שליטה אישית עצמאית בלי לשתף את יתר בתי האב בפרטי הנתונים והשיקולים, וגם למעט בהצגת פרטי הנתונים בפני הדירקטור השני...

התפיסה השרירה עתה בתחום היחסים בין הרוב והמיעוט בתוך תאגיד, דורשת כי הרוב לא יטול לעצמו יתרון בלתי הוגן ביחסיו עם המיעוט וכי בין היתר, בחברה משפחתית לא תהיה צורת ניהול אשר שוללת באופן טוטאלי את השיתוף של יתר בעלי מניות היסוד בידיעת ההחלטות המהותיות". « שי שלו «מלחמת מוזס במוזס על "ידיעות אחרונות" - ניפגש (שוב) בבתי המשפט « למרות שביעות הרצון המופגנת של הצדדים לסכסוך ב"ידיעות אחרונות", בעקבות מתן פסק הדין שהרחיב את מועצת המנהלים של העיתון, כבר מצחצחים הניצים לבית משפחת מוזס חרבות לקראת המשך העימות.