פקיד התביעות והוועדות הרפואיות

הפרדת סמכויות בין פקידי התביעות לבין הוועדות הרפואיות מתקיימת הן בעניין תביעות של נכי צה"ל והן בעניין תביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי. גדר הסמכויות של כל אחד מאלה נתון לאי הבנות מצד נכים תובעים, ומצד באי כוחם, בייחוד אלה מתוכם שאינם מומחים לתחום התביעות הללו. הגיע לידינו פסק דין (דב"ע נ"ז/56) שניתן ע"י סגן הנשיא, יצחק אליאסוף, ביום 8.10.97, בהסכמת הנשיא, ס. אדלר, והשופט ע. רבינוביץ, בעירעורו של חיים טיומקין (עו"ד ר. מימון) כנגד המוסד לביטוח לאומי (עו"ד ר. קרת), המבהיר סוגיה זו.

המערער הוא הנדסאי אשר לקה בשמיעתו, והליקוי הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"מחלת מקצוע".

הוועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה, כי למערער "ירידה בשמיעה מסוג עצבי דו-צדדי בשתי האוזניים כתוצאה מחשיפה ממושכת לרעש". הוועדה קבעה למערער דרגת נכות בשיעור %20 ("ליקוי שמיעה"), לפי סעיף 72(1)(ה)(5) למבחני הנכות.

המוסד לביטוח לאומי הגיש ערר לוועדה הרפואית לעררים. הערר לא התייחס לשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין הליקוי, אלא על כך ש"הנכות שנקבעה הינה גבוהה מדי ואיננה בהתאם לממצאים הרפואיים והמבחנים בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה". הוועדה הרפואית לעררים קבעה את האבחנה, כי למערער "ליקוי בשמיעה בשתי האוזניים". הוועדה החליטה לקבל את הערר ולקבוע למערער דרגת נכות בשיעור %0. החלטת הוועדה היתה: "המצב הוא סופי. הוועדה מקבלת ערר המוסד, וקובעת שאין לראות במקרה זה קשר בין הליקוי בשמיעה והחשיפה לרעש במקום העבודה. אין נכות".

המערער הגיש לבית הדין האיזורי עירעור על ההחלטה האמורה. באותו דיון ניתן פסק דין בהסכמה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב אחר, שיכלול במידת האפשר שני מומחים מתחום א.א.ג, שתדון מחדש בקביעת דרגת נכותו הרפואית של המערער.

מסקנתה של הוועדה הרפואית לעררים היתה:

"המצב הוא סופי. הוועדה עיינה בפס"ד מ-4.6.96. כפי שצויין, גרף השמיעה אינו אופייני לחבלה אקוסטית. כמו כן, תלונותיו על טנטון הופיעו לראשונה בבדיקה הנוכחית העכשווית, ולכן הוועדה אינה רואה קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעה ותלונותיו הסובייקטיביות למקום עבודתו בעבר.

"הוועדה עינה בחוו"ד של ד"ר ברקו מ-7.7.96, ולאור האמור לעיל, אינה מקבלת את סיכומיו ומסקנותיו כפי שנקבעו בחוו"ד מהיום הנ"ל.

"יש לציין שמדובר בחולה שסובל מיתר לחץ דם".

בעקבות זאת קבעה גם הוועדה השנייה למערער דרגת נכות בשיעור %0.

המערער הגיש עירעור על כך בבית הדין האיזורי, וטען כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה וחרגה מסמכותה בכך ששללה את הקשר שבין הליקוי בשמיעה לבין עבודתו של המערער, וזאת למרות שהמוסד לביטוח לאומי לא דרש כלל להתייחס לקשר הסיבתי האמור ולשוללו, אלא להפחית את אחוזי הנכות בלבד. עוד נטען לגופה של החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

הסעד שנתבקש בעירעור היה לקבוע את נכותו של המערער בשיעור %30, ולחילופין, להחזיר את העניין לוועדה בהרכב אחר ולהורות לה להתעלם משאלת הקשר הסיבתי ולהתייחס רק לשיעור הנכות לפי מצבו הנוכחי של המערער, מתוך הנחה כי קיים קשר סיבתי בין נכותו לבין עבודתו.

בית הדין האיזורי פסק, כי "הוועדה הרפואית" מוסמכת לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת, "בין אם פקיד התביעות אישר את אותו הקשר, אם לאו..." (דב"ע נו/01-14 מחמוד טחאינה נ' ב"ל, סע' 16 לפס"ד מיום 26.3.96).

משהוחזר התיק לוועדה ע"י ביה"ד "לדיון מחדש בקביעת דרגת נכותו הרפואית של המערער" ולפני הרכב שונה מקודמתה, רשאית היתה הוועדה לסבור הפעם כי נכותו הנוכחית של המערער אינה קשורה לעבודתו. לא ניתן לקבל טענה, כי החלטות ועדות קודמות, שבוטלו, נותרו מחייבות רק לעניין הקשר הסיבתי.

הוועדה רשאית היתה לסבור, כי התלונות בקשר לטנטון הן חדשות. יחד עם זאת, מאחר וטענת הטנטון כבר הושמעה לפני הוועדה וזה המצב העובדתי הנכון, ראוי להחזיר את התיק לוועדה לעניין התייחסותה לטענת המערער בקשר לטנטון.

עוד נפסק, כי הוועדה התייחסה כהלכה לחוות דעתו של ד"ר ברקו, שהיטיבה עם המערער, אף כי לא נתקבלה ע"י הוועדה. "התפקיד לבחון חוות דעת רפואית המוגשת על ידי נפגע בעבודה מוטל על הוועדה הרפואית, אשר לה הידע המקצועי לעשות כן..." (דב"ע נו/01-33 מהרט דרסו נ' ב"ל, סע' 3 לפס"ד מיום 9.12.96).

הוועדה אינה חייבת לנהל ויכוח עם חוות דעתו של הרופא מטעם המבוטח.

העירעור באיזורי נתקבל בחלקו הקטן, והתיק הוחזר לוועדה לבדיקת תלונות המערער בקשר לטנטון, בהנחה שהחל מדצמבר 95' התובע מתלונן על פגימה זו.

על כך הוגשה בקשת רשות עירעור לארצי, וניתנה רשות לערער. לפי סעיף 104(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, אם "כתוצאה מהפגיעה בעבודה", המבוטח נמצא "נכה עבודה", זכאי הוא לקיצבה או למענק.

ההכרעה בשאלה האם אירוע מסויים היווה "פגיעה בעבודה" או לאו, היא בסמכותו של פקיד התביעות, ולאחר מכן בסמכותו של בית הדין לעבודה (ר' דב"ע לה/01-345 עזיז מועלם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 353, 355). לעומת זאת, הקשר הסיבתי בין ה"נכות" מפגיעה בעבודה לבין הפגיעה בעבודה ("כתוצאה מהפגיעה בעבודה" כאמור, בסעיף 104(א) לחוק) ודרגת הנכות נקבעים על ידי ועדה רפואית.

סמכותה של הוועדה הרפואית היא לקבוע ראשית, "אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזו מידה", ושנית, "את דרגת הנכות לעניין סימן זה..." (סעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי; תקנה 2(א) לתקנות הנכות). סמכות זו היא סמכות מקצועית-רפואית המחייבת לימוד העובדות, וניתוחם ותירגומם של הפגימות והליקויים לשפת אחוזי נכות (ר' דב"ע לה/01-65 יהושע זינגר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 213, 218).

החלטות הוועדה הרפואית מדרג ראשון ניתנות לעירעור לפני הוועדה הרפואית לעררים, והיא "רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד" (תקנה 30 לתקנות הנכות). במסגרת סמכויותיה, הוועדה הרפואית לעררים "לא רק מעבירה תחת שבט ביקורתה את ההחלטה של הערכאה הראשונה, אלא גם בודקת את מצבו של נפגע מחדש, ועומדת על מצבו הרפואי במעמד הבדיקה או הדיון מחדש" (דב"ע לא/0-11 יהושע עצמון - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 81, 84). כמו כן, מוסמכת הוועדה אף להפחית משיעור דרגת הנכות בהליך ערר של מבוטח (ר' דב"ע תש"ן/01-23 יצחק שמש - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 195, 198-197).

יש להבחין בין פעילות הוועדה הרפואית בעניין קביעת הקשר הסיבתי לבין קביעת דרגת הנכות. כך נקבע בנושא זה בדב"ע ל/0-6 רוחי יוסף אלחטיב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע א' 157, 162-161:

"בעוד שלעניין קביעת אחוז הנכות יש לראות את פעולת הוועדה הרפואית כ'פעולה נמשכת', ברי שאין הדבר כן לעניין קביעת הקשר הסיבתי בין הנכות ובין הפגיעה בעבודה. אחוז הנכות, עניין דינמי הוא לעיתים, ובעיקר בשלב מסויים, והוא נקבע מהיום למחר; הקשר הסיבתי, עניין סטטי הוא, ופניו לעבר".

הלכה זו חלה גם על ועדה רפואית לעררים, הן לעניין הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הפגיעה בעבודה והן לעניין דרגת הנכות (ר' דב"ע ל/0-21 איציק סטרול - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 181, 185).

עם זאת, לעניין ההימנעות מבחינת הקשר הסיבתי מחדש, נדרש שהקביעה הקודמת של הקשר הסיבתי תהיה "סופית" (ר' דב"ע ל/0-21 הנ"ל, בע"מ 185; דב"ע נה/01-13 פורינסון נאום - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)), וכן נדרש שהקביעה הקודמת נעשתה "כדין" (ר' דב"ע מה/01-462 המוסד לביטוח לאומי - שמריהו נחמד, פד"ע יט 229, 232).

דיון "מחדש" "בקביעת דרגת נכותו הרפואית של המערער", אין פירושו אלא בזיקה לפגיעה בעבודה, דהיינו - קיומו של הקשר הסיבתי הנדרש. יודגש, כי על פי סעיף 103(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המונח "נכות" הנזכר בסעיף 118(א) (1) לחוק פירושו "נכות מפגיעה בעבודה", והמונח "דרגת נכות" הנזכר בסעיף 118(א) (2) לחוק מתפרש לפי זה.

צירוף הנסיבות בעניין הנדון היה מיוחד, ולכאורה היה מצדיק לתת למערער ליהנות מצירוף הנסיבות על ידי קביעה כי התקיים קשר סיבתי בין הליקוי בשמיעתו לבין מחלת המקצוע שהוכרה לגביו. ברם, לא ניתן היה להתעלם מהרקע לפסק הדין בהסכמה, על פיו הוחזר עניינו של המערער לדיון מחדש בוועדה הרפואית לעררים.

לאור המבחנים הללו, נדחה עירעורו של ההנדסאי חיים טיומקין. אגב כך התייחס הארצי גם לחוות דעתו של ד"ר ברקו, אשר היטיב, כאמור, עם המערער.

בית הדין האיזורי קבע בפסק דינו, כי הוועדה התייחסה כהלכה לחוות דעתו של ד"ר ברקו, וכי היא אינה חייבת לנהל ויכוח עם חוות דעתו של הרופא מטעם המבוטח.

נטען, כי הוועדה לא התייחסה התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר

המערער טען כי הוועדה הרפואית לעררים שגתה בכך ששללה את הקשר בין הליקוי בשמיעה לבין עבודתו למרות שהביטוח הלאומי לא דרש זאת ברקו, כנדרש על פי ההלכה.

תשובת המוסד לביטוח לאומי היתה, כי בסיכומיה ובמסקנותיה של הוועדה הרפואית לעררים מצויים הנימוקים לדחיית חוות דעתו של ד"ר ברקו.

אם כי, לכאורה, צדק המערער בטיעוניו בנושא זה, הודגש כי לא קיימת נוסחה אחידה לדרך ההנמקה המתייחסת לחוות דעת רפואית המוגשת מטעם המבוטח. הכל תלוי בנסיבות, בחומר העובדתי-הרפואי שלפני הוועדה ובממצאים הנקבעים על ידה.

עיון בחוות דעתו של ד"ר ברקו, ובמיוחד בקטע ה"סיכום ומסקנות" שבה, בנסיבות העניין ובקביעת הוועדה הרפואית לעררים כי למערער "ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בשתי האוזניים בצורה שווה", וכן כי עקומות השמיעה לגביו "אינן אופייניות לחשיפה ממושכת לרעש", מעלה כי לא נמצא פגם בדרך הנמקתה, שיחייב את ההתערבות של בית הדין הארצי והתוצאה היתה כי יש לדחות את טיעוני המערער גם בנושא זה, כמו בשאר חלקי עירעורו, אף כי ללא צו להוצאות.

(כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ, פקס: 03-7523311) « «פקיד התביעות והוועדות הרפואיות «פסק דין שנתן סגן הנשיא יצחק אליאסוף, מבהיר את סוגיית הסמכויות של פקידי התביעות והוועדות הרפואיות * סמכויותיהן הנפרדות של שני אלה מעורר אי הבנות גם אצל נכי צה"ל וגם אצל תובעים כנגד המוסד לביטוח לאומי