שוודיה: הזהב הנאצי היה רק ההתחלה

בעת ביקורו בסטוקהולם, נקט יו"ר ההסתדרות הציונית, אברהם בורג, תחילה נימה פייסנית כלפי מארחיו. הוא אף שיבח את שוודיה, על כך שבניגוד לשווייץ מיהרה להקים ועדת חקירה לבדיקת הרכוש היהודי הטמון במרתפי הבנקים השוודיים מיד עם העלאת חשדות ראשונים. אולם לאחר מילות פתיחה חמות אלה התגנבה לדבריו נימה צוננת, מפני שהממצאים שהעלתה עד כה אותה ועדה, טמנו בחובם כמה הפתעות בלתי-נעימות.

מתברר עתה, כי בימי מלחמת העולם השנייה לא זו בלבד ששוודיה קיבלה מידי גרמניה כסף גנוב, כתשלום על מוצרים, ביניהם ברזל ושירותים שהעניקה לה. נראה שהדברים הרחיקו מעבר לכך, לאחר הגילויים החדשים על העסקים שניהלו השוודים עם הנאצים - שום דבר אינו יכול להפתיע אותו עוד, אמר בורג.

יו"ר ההסתדרות הציונית סירב לאמוד את שוויו של הזהב הנאצי שהגיע לשוודיה. לפי אומדן הבנק השוודי המרכזי קיבלה שוודיה בין 1939 ואמצע 1944 כ-34 טון זהב מגרמניה. בזהב זה שילם היטלר את חשבון עפרות הברזל, הפלדה ומיסבי הכדורים שקנה בשוודיה הנייטראלית והבלתי-כבושה. לאחר תום המלחמה החזיר הבנק 13 טונות זהב להולנד ולבלגיה. מאוחר יותר נתברר, כי זו הכמות ששדדו הנאצים משתי מדינות אלה. שוודיה מצידה טענה, כי מקור המתכת היקרה לא היה ידוע לה אז.

האומנם? "שוודיה ידעה כבר ב-1940, כי גרמניה שילמה את חובותיה בזהב שדוד ממחנות הריכוז ומן הבנקים הממלכתיים של המדינות הכבושות", אומר יאן ניסל, 49, מהבנק השוודי המרכזי, מחברי ועדת החקירה הממלכתית הבלתי תלויה, שראה חלק מן המסמכים המרשיעים. מסמכים אלה מלמדים, כי הריקסבנק השוודי הסכים לקבל את התשלום מידי הגרמנים בצורת זהב נאצי, לפי דרישתה המפורשת של ממשלת סטוקהולם. בסעיף מיוחד בהסכם נאמר, כי מקורו של הזהב איננו צריך להיות רלוונטי בביצוע העסקות. עובדות אלה מלמדות, לדעתו של ניסל, על הכשל ההיסטורי של שוודיה. "אין זה חשוב, כמה זהב נאצי שולם לממשלת שוודיה. מה שקובע הוא עצם העובדה, שהממשלה הסכימה לעיסקה כזאת".

שרת המשפטים, ליילה פרייוואלד, מבטיחה עתה, כי "אנחנו נחזיר כסף שאין לו בעלים רשומים וזהב שאיננו שייך לנו". ניסל, שהוא יו"ר הקהילה היהודית בסטוקהולם, טוען כי בהצהרה זו ממזערת השרה את הבעייה ומציגה אותה רק כבעייה של בעלות. "אין מדובר כאן בכסף, אלא במוסר. אסור היה לשוודיה לעשות שום עסקים עם גרמניה הנאצית".

בכך לא די. הקונגרס היהודי העולמי מעלה חשד נוסף. עד כה רווחה הדעה, כי התעשייה השוודית מכרה לגרמניה רק מוצרים אזרחיים. הקונגרס מציג עתה מסמכים המלמדים, כי יצרן מיסבי הכדורים השוודי SKF סיפק רכיבים לרקטות וי-2 הנודעות לשמצה. אוניית מלחמה אמריקנית, שלעברה שוגרו רקטות מדגם זה, אספה חלקי רקטה שהיה רשום עליהם "יוצר בשוודיה". לדעת לייף לייפלנד, דיפלומט שוודי בדימוס, גדול מאוד הסיכוי שבייצור רקטות וי-2, שאורכן 14 מטרים, השתמשו במיסבי כדורים שוודיים. "הדבר לא היה מפתיע אותי כלל, אלא שעד כה לא היו לנו הוכחות מוחשיות".

גם שמה של משפחת התעשיינים השוודית ואלנברג הועלה במהלך החשיפות. מסמכים רשמיים של הבנק השוודי המרכזי רומזים בבירור על כך שיעקב ואלנברג, שהיה אז מנכ"ל בנק אנסקילדה בסטוקהולם, גדול הבנקים של שוודיה, ניסה עוד בשלהי 1944 לשכנע את הבנק השוודי המרכזי להמשיך ברכישת זהב מגרמניה.

מייחסים לו גם מסחר בניירות ערך עם הנאצים. משפחת ואלנברג מסרבת לפתוח את ארכיוניה בפני חברי ועדת החקירה הבלתי תלויה; היא מוכנה לחשוף אותם רק לעיני קבוצה ממלכתית, שאמורה להתחיל בעבודתה רק בעוד שישה חודשים.

שוודיה משלמת עתה את מחיר המדיניות הנייטראלית שלה בעבר. היא ביקשה לא להיות מעורבת במלחמה, אך במוכרה עפרות ברזל ומיסבי כדורים - מכרה גם את חפותה. ממשלת סטוקהולם דאז האמינה, כי קיימת דרך ביניים, שביל זהב, אלא שאותו שביל היה צר מאוד. העמדה הרשמית היתה נייטראליות, אבל באופן בלתי רשמי התירו עסקי יצוא עם גרמניה והרשו לווהרמאכט הגרמני להעביר ציוד צבאי דרך שוודיה לנורווגיה.

"מדיניות הנייטראליות לא היתה נחמדה תמיד, אבל היא חסכה משוודיה את כניסת הגרמנים לתוכה", אומר ראש הממשלה, גורן פרסון.

שרת המשפטים פרייוואלד ממחישה את הגישה הפרגמאטית של ארצה בטענה, כי ממשלת אותם ימים לא הפרה שום חוק בעסקי היצוא שלה לגרמניה ובקניית הזהב הנאצי. ייתכן, מעיר על כך יאן ניסל, אבל היא הפרה את חוש הצדק. « «שוודיה: הזהב הנאצי היה רק ההתחלה «ממסמכים שנחשפו לאחרונה עולה כי התעשייה השבדית לא מכרה לגרמניה רק מוצרים אזרחיים * יצרן מיסבי הכדורים השוודי SKF סיפק לוורמאכט רכיבים לרקטות וי-2