תנאים להכרה ב"מיקרוטראומה" של פגיעה במיתרי הקול

המערערת, תמר פלג, סובלת משנת 1986 מצרידות עד לאובדן קול, שאובחן כ"שיתוק של מיתר קול שמאלי עם קומפנסציה טובה". בשנת 1991 עברה ניתוח של הוצאת אונה שמאלית של בלוטת המגן, ומאז היא נמצאת בטיפול תרופתי קבוע. בחודש אוקטובר 1992, הגישה תביעה למוסד לביטוח לאומי, בה ביקשה להכיר בפגיעה במיתרי הקול כתאונת עבודה מכוח חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

בטופס התביעה, המשבצת "תאריך הפגיעה" ריקה, שכן אין מדובר בפגיעה חד-פעמית ("תאונה") אלא במחלה. כמו כן, מחלה במיתרי הקול אינה מופיעה בחלק ב' לרשימת מחלות המקצוע, שבתוספת השנייה של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעות בעבודה), התשי"ד-1954. השאלה שהתעוררה במקרה זה היתה, איפוא, האם ניתן ליישם את תורת ה"מיקרוטראומה" ולראות את המחלה במיתרי הקול של המערערת כתאונת עבודה.

המשיב, המוסד לביטוח לאומי, דחה את תביעתה של המערערת, ועל כך הגישה תובענה לבית הדין האיזורי בחיפה (השופטת קציר ונציגי הציבור אליצור ופרץ; תב"ע נג/0-704). התובענה נדחתה, ועל כך ערעורה לבית הדין הארצי.

נפרט מעט את העובדות ששימשו בסיס לתביעתה.

המערערת היא מורה לחינוך גופני משנת 1971, ב-15 השנים האחרונות עבדה בבית ספר ביאליק. במשך כל השנים, בהן עבדה בבית הספר, לימדה המערערת בכתות של 38-40 תלמידים אשר חייבו אותה בהרמת קול ובשימוש מוגבר במיתרי הקול, בגלל גודל הכיתות. רוב שיעורי החינוך הגופני התקיימו באולם הספורט של בית הספר או בחצר בית הספר - אשר חייב את המערערת להרים ולאמץ את מיתרי קולה.

בשנת 1986 החלה המערערת להרגיש כאבים במיתרי הקול וקושי בדיבור, ולקתה בצרידות, וגם קרו מקרים "שאיבדה" את קולה. מאז נמצאת המערערת בטיפול רפואי במיתרי הקול, ואף הומלץ לה להפסיק את עבודתה בהוראה. ביום 28.2.1993 עברה המערערת ועדה רפואית לעובדי מדינה, אשר קבעה לה דרגת נכות צמיתה בשיעור של %27 בגין הפגיעה במיתרי קולה. (כמובן, שוועדה רפואית זו אינה קשורה למוסד לביטוח לאומי ולא בדקה נכותה של המערערת לצורך התובענה הנדונה.

בית הדין האיזורי מינה מומחה יועץ, ד"ר א. ברקו, מומחה-מנתח למחלות אף, אוזן וגרון, במרכז רפואי הרצליה. בין היתר, אמר המומחה בחוות דעתו שהמערערת "סובלת משיתוק של מיתר קול שמאלי עם קומפנסציה... באשר לסיבת השיתוק של מיתרי קול - אין לכך קשר לשימוש יתר בקול. יכולות להיות מספר סיבות אורגניות, ואינני רואה שנעשה בירור בכיוון זה, ובחלק לא קטן מהמקרים השיתוק מתפתח עקב סיבה לא ברורה. יתכן ויש קשר בין שיתוק המיתר השמאלי ובין מחלת האונה השמאלית של בלוטת המגן שבגינה נותחה.

"לסיכום: השיתוק של מיתרי קול שמאלי היה קיים, כנראה, כבר בשנת 1986, אולם לא נגרם עקב פגיעה ולא נגרם עקב נזק בהוראה. לא פועל כאן עיקרון המיקרוטראומה. לדעתי, מדובר כאן בתהליך תחלואי רגיל אותו יש עדיין להמשיך ולברר".

בית הדין האיזורי הסתמך על חוות דעתו של ד"ר ברקו ודחה את התובענה.

אין המדובר בפגיעה פתאומית - טראומה, היינו: אירוע שניתן לאתר במישור הזמן (מתי אירע), ובמישור השטח (המקום בו אירע) (ראה: דב"ע לא/0-5 ושדי המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 200). כמו כן, פגיעה במיתרי קול אינה מופיעה ברשימת מחלות מקצוע. משאין תאונה חד-פעמית או "מחלת מקצוע", השאלה הנשארת היא, האם ניתן ליישם את תורת ה"מיקרוטראומה", שתוארה בפסיקה, במילים הבאות:

"תורת המיקרוטראומה משמשת מפלט אחרון למי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסויים בעבודה כגורם ישיר ומיידי לכאבי גב הפוקדים אותו".

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרוטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחן, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסויים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 538, 540).

השופט קובובי התייחס בשעתו לפגיעה במיתרי הקול באופן הבא: "פגיעה זו נפוצה אצל אנשים שעבודתם מחייבת אותם להרבות בדיבורים לפני קהל, לעיתים תוך הרמת קול, כדי להישמע בנסיבות של הקשבה לקויה או בתנאי רעש סביבתי. מהפסיקה ידועים מקרים של מורים שלקו בצרידות ואף באילמות עקב מאמץ יתר של מיתרי הקול, ותבעו גמלאות נפגעי עבודה. חלקם נענו, חלקם נדחו.

נתקבלה תביעתו של מורה בבית-ספר דתי לבנות, שלא הצליח להשליט שקט בכיתה מפאת העליצות שפשטה בין התלמידות, ערב פורים, ולבסוף פרץ בצעקה רמה כדי להשתיקן, ו'נחנק' עקב פגיעה טראומטית במיתרי הקול. נתקבלה גם תביעתה של מורה לתפירה, שלקתה בצרידות כרונית עקב הצורך לגבור בקולה של רעש מכונות התפירה. הוכח שהליקוי נגרם על ידי פגיעות זעירות החוזרות ונשנות בתדירות, קרי - מיקרו טראומה. נדחו תביעות במקרים אלה:

מורה שלקתה בצרידות קשה עד כדי חוסר יכולת לדבר. הוכח שלא הרימה אף פעם את קולה, ושלטה בתלמידים בכוח אישיותה. הפגימה במיתרי קולה היתה קלה, והתמקדה במקום האופייני למאמץ ממושך, בלא יסוד טראומטי. מורה ותיקה סבלה מדלקת גרון כרונית עקב מאמץ יתר של מיתרי הקול במשך שנים רבות. תביעתה נדחתה מפאת אורך הזמן, שהפך את הפגיעה המתמשכת ל'תהליך תחלואתי' להבדיל ממיקרו-טראומה.

כך נפסק גם בעניינו של מורה כשהתברר שהסיבה לצרידות ולדלקת גרון היתה נעוצה בשקדים מוגדלים ובציסטה על אחד המיתרים, ושל מורה אחר שלקה בחוסר-היצמדות של מיתרי הקול לכל אורכם, עקב שימוש לא נכון במיתרים, דבר שניתן לרפאו על-ידי טיפול נאות.

בפסק דין של בית הדין לערעורים לביטוח לאומי, שדן בענייני ביטוח לאומי טרם הקמתם של בתי הדין לעבודה, ע.ב.ל 20/69 טבק נ' המוסד לביטוח לאומי, פס"מ כרך ע"ג ע' 288, נדון מקרה של מורה להתעמלות שלקה בדלקת כרונית של מיתרי הקול. עבודתו של המורה היתה כרוכה במתן פקודות בצעקות, בתנאים של קור וחום, דבר שהתבטא במאמץ יתר על מיתרי הקול. על סמך חוות דעת רפואית, שלא התאימה במלואה לתורת המיקרוטראומה, החליט בית הדין, כי על פי הגיונם של דברים נגרמו נזקים קטנים מכל מאמץ יתר בקול המורה (צעקה והרמת קול), ובמצטבר גרמו לדלקת במיתרי הקול. אולם, אין במקרה זה כדי לעזור למערערת, שכן המורה שם סבל מ"דלקת כרונית של מיתרי הקול", והמערערת סבלה ממחלה אחרת, היינו - שיתוק מיתרי הקול.

השאלה הראשונה לצורך יישום תורת ה"מיקרוטראומה" היא, האם קיים קשר בין עבודתו של המבוטח לבין הופעת או התפתחות מחלתו. תשובה לשאלה זו תלויה באופן משמעותי בחוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי, מכיוון שמדובר בתהליך רפואי. הספרות הרפואית מחזקת את דעתו של המומחה, ד"ר ברקו, ואת ההבחנה בין שיתוק מיתרי הקול לבין גידולים במיתרי הקול, ואמנם קיימים סוגים שונים של פגיעות במיתרי הקול.

טענה נוספת של בא כוח המערערת היתה, כי ועדה רפואית של משרד הבריאות קבעה שמחלתה של המערערת נובעת מעבודתה. המערערת נבדקה ביום 28.2.1993 על ידי ועדה רפואית של משרד הבריאות, שהרכבה כלל רופא אף, אוזן גרון. הוועדה הגיעה למסקנה, כי "קרה פה טראומה פיזית או על ידי צעקה קשה בזמן העבודה... פרזיס של מיתר הקול השמאלי...". כנראה שוועדה זו הבחינה באותה מחלה שהבחין ד"ר ברקו, והמחלוקת ביניהם היא, האם מחלת שיתוק מיתר קול יכולה להיות תוצאה של שימוש יתר בקול. המדיניות של בית דין זה היא לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין.

מה שמוכיח שמצבם של נכי צהל טוב ממצבם של נפגעים הנתונים לחסדיו של המוסד לביטוח לאומי. במקרה של מחלוקת ושל אסכולות שונות - נכה צה"ל נהנה מהספק, מה שאין כן במוסד לביטוח לאומי אם אירע מזלו של התובע להיבדק אצל רופא הדוגל באסכולה שמרנית.

(כל הזכויות שמורות לחברת רת"ק בע"מ בפקס 03-7523311). « «תנאים להכרה ב"מיקרוטראומה" של פגיעה במיתרי הקול «השאלה הראשונה לצורך יישום תורת ה"מיקרוטראומה" היא, האם קיים קשר בין עבודתו של המבוטח לבין הופעת או התפתחות מחלתו % התשובה תלויה באופן משמעותי בחוות דעתו של המומחה היועץ הרפואי, מכיוון שמדובר בתהליך רפואי