ביהמ"ש העליון הורה לפצות יורשים של אדם שהתאבד במהלך אשפוזו

בית המשפט העליון דחה היום (א') ערעור על פסק של נשיא ביהמ"ש המחוזי בירושלים, ורדי זיילר. זיילר הטיל על בית חולים הדסה אחריות לפצות יורשים של אדם שאושפז בבית החולים והתאבד במהלך אשפוזו.

את התביעה בביהמ"ש המחוזי הגיש בשם היורשים של טל גלעד עו"ד שלמה שגב. השאלה שעמדה במרכז הדיון בפסק הדין, שנכתב על ידי השופט יצחק אנגלרד, הייתה אם יש להטיל אחריות בנזיקין על המוסד הרפואי על שלא נקט את כל האמצעים הסבירים למניעת ההתאבדות.

אנגלרד קבע, בהסכמת השופטים אהרון ברק ותאודור אור, כי היה על בית החולים לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את ההתאבדות. גלעד עבד כטכנאי חשמל בחברת אינטל בירושלים. שלוש שנים לאחר תחילת עבודתו ב-1991 קיבל גלעד הערכה שנתית על טיב עבודתו בחברה שכללה ביקורת ותוכנית לשיפור הביצועים.

ההערכה גרמה לו מתח נפשי רב. חודש לאחר מתן ההערכה ניסה גלעד להתאבד באמצעות חתכים בצווארו ובגפיו. הוא הובא לבית החולים הדסה בעין כרם במצב אנוש והרופאים הצליחו להצילו לאחר מאמצים.

למרות התרעות של פסיכיאטרים ובני המשפחה לא הוצבה שמירה על גלעד במהלך אשפוזו, והוא קפץ מהקומה השמינית אל מותו. השופט זיילר קבע, כי בית החולים אשם בכך שלא הנהיג סדרי שמירה לאחר שאושפז עקב ניסיון התאבדות והתעלם מההערכה הפסיכיאטרית העדכנית.

השופט אנגלרד קובע בעליון, כי מלבד האחריות הישירה של הרופא הפסיכיאטר שטיפל בגלעד בהדסה היו גם סדרי התיאום בין המחלקה המטפלת למחלקה הפסכיאטרית לקויים. בכך הפרה הנהלת בית החולים את חובת הזהירות כלפי החולה.

עוד קבע השופט, כי הרופא המטפל לא התייחס בתשומת הלב הנדרשת לחששות ההורים, וכי ייתכן שנכונות גדולה יותר להתחשב בהתרשמות בני המשפחה הייתה מונעת את הטעות של בית החולים.

פסק הדין דוחה טענה, כי המדיניות המשפטית הראויה היא לא להעמיס על הציבור את הנזק הנובע ממעשי התאבדות. אין מקום להפעיל כלפי המתאבד סנקציה אזרחית בדרך של שלילת זכות הפיצויים.

השופט אנגלרד קובע, כי בית החולים לא קיים את חובת הזהירות כלפי החולה, שכן הוא הגיע בהיותו פצוע קשה על רקע ניסיון התאבדות. בית החולים קיבל על עצמו את ריפוי החולה על כל היבטי מחלתו ומצבו הנפשי. החולה נבדק על ידי שני פסיכיאטרים ובעקבות כך יש להטיל על בית החולים חובה לנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת התאבדות.

מכאן שהמחדל של בית החולים הוא תולדה של הערכה מוטעית של המצב הנפשי של החולה וחוסר תיאום בין גורמי הרפואה. עוד דחה השופט טענה של בית החולים, כי הטלת חובת שמירה על חולה שאינו סובל ממחלת נפש או מליקוי שכלי תטיל מעמס כלכלי על בית החולים.

השופט דחה טענה זאת לאחר שקבע שבית החולים טעה בהערכתו. פסק הדין גם דחה טענה לאשמתו של המתאבד, שהועלתה על מנת להפחית את גובה הפיצויים. השופט קבע שאין לייחס אפילו חלק מהנזק לאשמתו העצמית של המתאבד לאחר שקבע שהאחריות מוטלת על בית החולים, שכן בית החולים במחדלו לא מנע את מעשה ההתאבדות.

פסק הדין זיכה את עו"ד שלמה שגב בשכר טרחה של 50 אלף שקל. את הדסה ייצג עו"ד יעקב עוזיאל (ע"א 6649/96)