"הצרכנים רוצים קליטה בכל מרתף,אבל לא רוצים אנטנות. אז אני מודיע כאן- אין חיה כזאת"

אחרי כמה שנים של התמכרות לאומית לטלפון הסלולרי, ואחרי שראשי הענף כבר יכלו לראות בעיני רוחם את ההנפקות מרקיעות שחקים, נחתה עליהם חרדת הציבור מפני הקרינה האלקטרומגנטית והיכתה אותם במקום הכי כואב - הלקוחות. תעשיית הסלולר נכנסה לבונקר ובימים אלה היא נערכת לקראת המאבק על דעת הקהל.

מחלת הסרטן, שינויים התנהגותיים, אובדן זיכרון, פרקינסון ואלצהיימר, הם רק חלק מרשימה ארוכה של מחלות, שמנבאים לנו מדענים מסוימים, כתוצאה מהשימוש במכשיר, שלרבים כבר קשה לתאר את החיים בלעדיו.

מחקרים שהתפרסמו בעולם דיווחו על משתמשים "כבדים" שהתלוננו על קשיים בזיכרון לטווח קצר, וחלק מהחוקרים טוענים שנמצא קשר סטטיסטי בין אורך השיחות ומספרן ובין תופעות של חום באיזור האוזן, צריבה בעור, עייפות וכאבי ראש.

מולם ניצבים מדענים אחרים הטוענים בתוקף: קשקוש, עוד שום דבר לא הוכח, הקרינה הסלולרית, בעוצמה שמאפשר התקן הבינלאומי, לא מסוגלת לגרום נזק.

"בכל המחקרים שנעשו עד היום", אומר פרופ' אהוד נאמן, ראש אגף הקרינה במשרד לאיכות הסביבה, "לא הוכח שום קשר בין תחלואה ותדרי רדיו. זו גם הסיבה שעד היום נדחו כל התביעות המשפטיות שהוגשו נגד חברות הטלפונים הסלולריים".

כך או כך, תמונת המצב נכון לעכשיו כוללת ציבור חרד מצילן של אנטנות ורואה בהן מקור לתחלואה, ראשי ערים מיליטנטיים, שרה חדשה לאיכות הסביבה, תעשייה שלמה המנסה להתגונן, ובתי משפט המוציאים צווי מניעה. לחרדה מפני הקרינה הסלולרית יש פוטנציאל לא קטן להפוך לפניקה, ככל שיותר עיתונים בעולם פורסים בפני קוראיהם סיפורי אימה כמו זה שהתפרסם ב'סאנדיי טיימס', על נהג משאית שהשתמש בטלפון הסלולרי כשעה וחצי ביום, משך מספר שנים, ובמוחו נמצא גידול "בגודל של כדור טניס".

העובדה שיידרשו עוד חמש עד 10 שנים כדי להוכיח קשר בין מחלות וקרינה סלולרית, לא מרגיעה אף אחד. מדענים פסימיים מתריעים בתוקף, כי למרות שבינתיים לא הוכח שיש קשר כזה, אין להסיק מכך שהקשר לא קיים, משום שגם העובדה שהקרינה אינה מזיקה, לא הוכחה עדיין.

מאבק קריטי חלוקת הכוחות הנוכחית מראה שהמאבק כבר חרג מגבולות האקדמיה והוא מתמקד עתה במחאות קולניות של אזרחים מודאגים. הבעיה הכי קשה היא האנטנות המוצבות בתוך אזורי מגורים. אף אחד לא רוצה לקום בבוקר מול אנטנות קורנות.

במקרה הטוב מדובר באזרחים מתונים אך זועמים, במקרה הפחות טוב, בוונדליסטים ההורסים את האנטנות. סיעת הירוקים בתל-אביב הודיעה בעבר כי היא מתכננת "פעילות לא שגרתית" נגד האנטנות המוצבות סמוך לגני ילדים ובתי ספר. הרוב הלא דומם רוצה טלפון סלולרי, אבל לא רוצה אנטנות. בארה"ב כבר מדברים על תופעת ה-Not In My Back Yard) NIMBY).

חברות הסלולר מנסות לשדר מסר של 'עסקים כרגיל', אבל הן יודעות שהמאבק הזה קריטי עבורן. אם יתעקשו שלא להזיז לפחות חלק מהאנטנות אל מחוץ לאזורי המגורים, הן עשויות לבלות את רוב זמנן בבתי משפט מול אזרחים כעוסים; ואם יוותרו ויוציאו את האנטנות ממרכזי האוכלוסייה, הן יתקשו להוסיף לקוחות לרשת, איכות הקליטה תרד ויחד איתה יצנחו המוניטין שלהן והיכולת לספק שירותים מתקדמים. ריבוי אנטנות, בעיקר באזורי מגורים, הוא הבסיס עליו נשענים כל עסקיהן.

מבחינת סלקום ופרטנר, החרדה הציבורית לא היתה יכולה להגיע בעיתוי רע יותר. שתי החברות רוצות לצאת לבורסה, אבל איך אפשר לגייס משקיעים אם לא ברור מה פוטנציאל ההתפתחות העתידי שלהן. בשוק ההון אומרים, כי כל צעד שהחברות יעשו בכיוון הסרת האנטנות, יפגע ברווחיותן ובשער המניה העתידי.

האות הראשון שבישר על הרעה המתקרבת, הגיע מכיוון בית ההשקעות האמריקני גולדמן סאקס, אחד מחתמי ההנפקה העתידית של סלקום, שדרש ממנה שיפוי מיוחד למקרה שיתגלה כי הקרינה גורמת לסרטן. בית ההשקעות סלומון סמית בארני חזר על אותה דרישה. בשוק ההון אומרים כי המשקיעים חוששים מפני תביעות עתידיות, כפי שקרה בענף הסיגריות, ומפני ירידה בנפח העסקים.

ולא בכדי. נכון לעכשיו, מוסרים מקורות בענף, הדרישה להסיר אנטנות היא לא הבעיה היחידה. החשש מפני הקרינה הנפלטת ממכשיר הטלפון מביאה לירידה בהיקף השימוש בו. המפעילים מתפרנסים מדקות אוויר, והקטנת השימוש פירושה ירידה אפשרית בהכנסותיהם.

400 מיליון דולר עבור באסטה מסוכנת?

הדימוי המתגבש של חברות הסלולר, כגופים שהאינטרסים הכלכליים שלהם עדיפים על סיכון בריאותי אפשרי של המשתמשים, לא מוסיף להן נחת. טלפון סלולרי הוא מוצר צריכה, החברות המספקות אותו לא יכולות להרשות לעצמן להיתפס כאויבות הציבור.

בשבועות האחרונים הן יוצאות מגדרן כדי לרצות את המודאגים, ובימים אלה ממש, מתרחש הבלתי ייאמן. שלוש היריבות הוותיקות, שעד לאחרונה ניהלו ביניהן מאבק מר על היקפי הכיסוי, חברו יחדיו להאחדת אנטנות: במקום אנטנות נפרדות לכל חברה, הוחלט להקים אנטנות משותפות.

בנוסף, הן עומדות להוציא סכומים לא מבוטלים על קמפיין הסברה והן לא אוהבות את זה. "אנחנו לא פתחנו פה באסטה פרטית כדי למכור חומר מסוכן", זועם יעקב קדמי, סמנכ"ל השיווק של פרטנר. "המדינה לקחה מפרטנר 400 מיליון דולר תמורת רישיון להקים רשת סלולרית, לא קיבלנו את הרישיון כדי להקים משהו אחר. אם המדינה נתנה לנו רישיון למשהו מסוכן, למה היא לקחה כסף? ואם זה לא מסוכן, אז למה היא נלחמת בנו עכשיו דרך זרוע אחרת שלה (העיריות)? הקמנו פה תשתית לבניית רשת לגיטימית, גייסנו משקיעים בינלאומיים, ואז באים כל מיני פוליטיקאים ומפחידים את הציבור. עכשיו אנחנו צריכים להשקיע משאבים כדי להסביר שאין בזה כלום.

"כל העולם מאמץ את הטלפון הסלולרי כמכשיר שאי אפשר בלעדיו. אז בכל העולם יש אנשים טפשים? נראה לי שהצרכן הישראלי די מבין את זה, רק שכל פעם מתעוררת סערה כשאיזה חבר כנסת, או פוליטיקאי אחר, שאין לו שום הוכחה או מחקר להישען עליהם, יוצא לתקשורת כדי לקדם את עצמו. "עמודי חשמל הרבה יותר מסוכנים מאנטנות", אומר קדמי. "אז אולי נוריד את כל עמודי החשמל? המשמעות של להוריד אנטנות פירושה - לא רוצים סלולר. אי אפשר לקיים רשת סלולרית בלי אנטנות. זה לא כמו התשתית של בזק המאפשרת להעביר את הכבלים מתחת לאדמה. הצרכן רוצה קליטה בכל מרתף. המשמעות היא, שהוא רוצה יותר אנטנות בכל מקום. רוצים את השירות הכי טוב בעולם, אבל לא רוצים לראות אנטנות. אז אני רוצה להודיע פה שאין חיה כזאת. אין שירות סלולרי בלי אנטנות.

"בימים אלה אנחנו מנהלים משא ומתן, בכפוף לאישור הממונה על ההגבלים העסקיים, כדי להסדיר את האחדת האנטנות. חוץ מזה, אנחנו מנהלים מגעים עם רשויות מקומיות ועיריות המבקשות להקים אתרים רק במקומות מסוימים. אלה פשרות אפשריות ולשם זה הולך. כבר יש דיאלוג ואני מאמין שיש לזה סיכוי".

בארה"ב הפניקה הפילה את מחירי המניות.

"ואחר כך הם עלו בחזרה. בעולם מנפיקים חברות סלולריות כמו לחמניות".

אז אתה לא מודאג?

"בטווח הארוך, ממש לא".

4,500 אנטנות עכשיו, 2,000 בעתיד אלא שבינתיים עוד מוקדם לדעת אם האופטימיות של קדמי מוצדקת. "אם משרדי התקשורת ואיכות הסביבה יכפו על החברות מגבלות חמורות בהצבת אתרים", אומר שמעון ממו, יועץ בתחום התקשורת, "הן עלולות למצוא עצמן מול בעיה לגייס כספים. הגבלת הפעילות בידי הגורמים המסדירים עלולה להיות מעצור משמעותי בדרך להנפקה מוצלחת. האופק העסקי העיקרי של החברות לא תלוי רק במספר המנויים שלהן, אלא גם ביכולתן להשקיע ולהקים אתרים נוספים שבלעדיהם לא יוכלו להוסיף מנויים.

"הבעיה של חברות הסלולר היא, שככל שצפיפות האוכלוסייה גבוהה יותר יש צורך ביותר אנטנות, כדי לשרת מספר גדול יותר של משתמשים. לכן במרכז תל-אביב צריך להציב מספר רב מאוד של אנטנות - אחת לכל כמה מאות מטרים, שעה שבכביש הערבה, למשל, מספיקה אנטנה אחת בכל כמה קילומטרים.

"לחברות הסלולר יש כיום קושי אמיתי למצוא אתרים מתאימים", ממשיך ממו, "בעיקר בגלל החשש של בעלי הנכסים מפני השכנים. האנטנה לא רק מאיימת על בריאותם, היא גם מורידה את ערך הדירות שלהם. החברות משלמות הרבה כסף לבעל הנכס שעל גגו מותקנת האנטנה, אבל הן לא משלמות לכל השכנים.

"אין מנוס מהעובדה שהאפשרות היחידה לתת כיסוי באזורי מגורים היא למקם את האנטנות על גגות של בתי מגורים ודירות. היום לכל חברה יש בממוצע כ-1,500 אנטנות, כלומר כ-4,500 אנטנות בכל הארץ. האחדת אתרים יכולה להוריד את זה לכ-2,000 אתרים (בהנחה שבעתיד הקרוב יוקמו אנטנות נוספות)".

זה התחיל ב-1992 בפלורידה ודעך ראשיתה של האלקטרופוביה ב-1992: דייויד ריינרד, תושב פלורידה, הגיש תביעה נגד חברת הטלפונים הסלולריים היפנית נק ונגד חברת GTE, המספקת שירותי טלפון סלולרי, בטענה כי הגידול הסרטני שהתגלה במוחה של אשתו נגרם כתוצאה מהשימוש בטלפון הסלולרי.

הסיפור שכוסה תחילה בעיתונות המקומית, התגלגל אל החדשות הכלכליות של CNN, ומשם אל הטוק שואו של לארי קינג. ריינרד הצהיר בפני קינג, כי "נראה שהגידול החל קרוב למיקום האנטנה, ליד האוזן, וגדל משם כלפי פנים".

אחרי הראיון הזה עטו אמצעי התקשורת על ריינרד: תוכניות טלוויזיה, רדיו וכמה עיתונים ארציים, כולם ראיינו אותו. זמן קצר לאחר מכן הוגשה תביעה ייצוגית בשם הצרכנים נגד יצרני הטלפונים הסלולריים, בהם מוטורולה ומיצובישי. התביעה טענה שהחברות לא חקרו במידה משביעת רצון את האיום הבריאותי הפוטנציאלי, הנובע מחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית של הטלפונים הסלולריים.

בשלב זה הבינה תעשיית הסלולר האמריקנית שהיא לא העריכה נכון את ההשפעה שהיתה לתביעה של ריינרד על הציבור. רק אחרי שנראה כי המצב יוצא מכלל שליטה ניצבו ראשי התעשייה מול הציבור, חזרו והסבירו בכל הזדמנות שהטלפונים עומדים בכל דרישות הבטיחות, והכחישו בתוקף כל אפשרות לסיכון בריאותי. רונלד נייסן, סגן נשיא חברת ההסברה של תעשיית הטלפונים הסלולריים, אמר: "חשבתי שאחרי שאמצעי התקשורת יקראו את המידע הקיים בנושא, הם יראו שהתביעה היתה חסרת בסיס ויירדו מהעניין... הו, כמה שטעיתי".

הפרסום השלילי לא נעצר באמצעי התקשורת, ותגובת הבורסה האמריקנית לא איחרה להגיע. מניות החברות הסלולריות ויצרניות הטלפונים צנחו ב-%10-%15 בתחילת שנות ה-90, אלא שמאז נרגע הציבור האמריקני והמניות התאוששו. אבל הרגיעה לא נולדה יש מאין. היא הושגה בכסף רב שהושקע במסע הסברה אגרסיבי. חברות הסלולר לא השאירו אבן על אבן.

מתקפת ההסברה כללה חומר כתוב שנשלח ללקוחות, קווי טלפון הוקצו לצורך מענה על שאלות של אזרחים מודאגים והוקמו אתרי הסברה באינטרנט. בכל ערוצי ההסברה הובהר לציבור כי אין מחקרים המוכיחים את קיומו של סיכון בריאותי הקשור לשימוש בטלפונים, וכי רמות התדרים המיוצרות על ידי הטלפונים הסלולריים עומדות בכל תקני רמות החשיפה שאושרו על ידי הרשויות המוסמכות.

זה מגיע ב-1999 לבאר שבע ומתפשט בארץ הסערה תפסה תאוצה אחרי שיעקב טרנר, ראש עיריית באר-שבע, הורה לחברות הסלולר לסלק את כל האנטנות מהעיר. דובר העירייה מסר, כי "ההחלטה התקבלה בעקבות גילוין של אנטנות לא חוקיות, שהוקמו ללא אישור העירייה והוסתרו באדניות ובמרפסות בתים".

חשיפת האנטנות הלא חוקיות הדליקה נורות אדומות בעיריית באר-שבע. העובדה שהחברות טרחו להסתיר את האנטנות ולהקים אותן ללא אישור, העלתה חשד שמשהו בסיפור הזה לא לגמרי כשר. בעיריית באר-שבע מעריכים שבארץ פזורות מאות אנטנות לא חוקיות, שאולי קיבלו את אישור המשרד לאיכות הסביבה, אבל לא אושרו בוועדת בניין עיר מקומית. טרנר הורה לחברות להסיר את האנטנות הלא חוקיות תוך 24 שעות ולהוציא מהעיר את שאר האנטנות תוך חודש.

המערכה עלתה שלב כשחברות הסלולר פנו לבית משפט השלום בבאר-שבע בבקשה להוציא צו מניעה נגד העירייה. בית המשפט קיבל את הבקשה והחליט לקיים דיון במעמד שני הצדדים.

אבל ראשי החברות הם שועלי שיווק למודי קרבות. הם יודעים שתביעה המתנהלת חודשים ארוכים בבית המשפט תביא איתה פרסום הרסני ותציג אותם כאויבי הציבור. זה הדבר האחרון שהם צריכים עכשיו.

יום לאחר הוצאת הצו פנה נשיא סלקום יעקב פרי אל טרנר, בשם שלוש החברות, בניסיון למצוא מוצא מכובד שיהיה מקובל על כל הצדדים. עד עתה התעכב הדיון ובימים אלה הוא מתחדש.

דובר עיריית באר-שבע אומר, כי טרנר מוכן לדבר עם ראשי החברות, אבל הוא עומד על דעתו שהאנטנות יוצאו אל מחוץ לאזורי המגורים.

ההתקוממות שהחלה בבאר-שבע התפשטה במהירות בקרב עיריות ומועצות מקומיות, בעיקר ביישובים כפריים. תושבי היישובים הללו טוענים כי הסיבה היחידה להצבת אנטנות ליד ביתם היא הקירבה למקור חשמל. "חברות הסלולר רוצות לחסוך כסף", אומר תושב זועם מהיישוב מכמנים שבצפון הארץ, "לכן הן מעדיפות להקים את האנטנה ליד הבית שלי, במקום לסלול כבל חשמל יקר עד למרחק סביר". גם ביישוב הדרוזי עוספייה שעל הר הכרמל קמה זעקה ציבורית מרה על ריבוי האנטנות.

קרינה בקווי מתח גבוה יותר מסוכנת מומחים מעריכים, ששורשי החשש מפני סרטן הנגרם על ידי קרינה אלקטרומגנטית, נעוצים בתוצאות המחקרים שנעשו בקרב אוכלוסייה שהיתה חשופה לקרינה אלקטרומגנטית הנפלטת מקווי מתח גבוה. באותם מחקרים התברר, שבעוצמה מסוימת ובתדרים מסוימים הקרינה הזו אכן עלולה ליצור השפעות ביולוגיות המזיקות לגוף האדם.

למרות שהתדרים המשמשים בקווי המתח הגבוה שונים מאלה המשמשים בתקשורת סלולרית, היו מדענים שקשרו ביניהם ועשו השלכות מתחום קווי המתח הגבוה לענף התקשורת.

בעקבות המחקרים בנושא הקרינה מקווי מתח גבוה הגיע ארגון הבריאות הלאומי האמריקני למדעי הסביבה (niehs) למסקנה, כי "יש עדויות קלושות לקיום סיכון בריאותי. העדות החזקה ביותר שהחוקרים הגיעו אליה נובעת מהקשר שנצפה באוכלוסייה בין קרינה מקווי מתח גבוה ובין שני סוגי סרטן: לוקמיה אצל ילדים ולוקמיה לימפוציטית כרונית באוכלוסייה הבוגרת... החוקרים מדגישים כי מדובר בתצפיות בלבד ולא בהוכחה מדעית".

אבל זה, כאמור, בקווי מתח גבוה. גורמים בענף הסלולרי מביעים תמיהה על כך שסביב הקרינה מקווי מתח גבוה לא נוצרה פניקה ציבורית, למרות שדווקא שם יש בסיס לחשש.

40 שנה מחפשים את הבעיה מתחת למנורה אז איך בעצם מחליטים אם אנטנת שידור מסכנת את בריאות הציבור? "כשחברה רוצה להקים מוקד שידור היא מגישה לאגף הקרינה של המשרד לאיכות הסביבה בקשה להיתר עם דו"ח הערכת סיכונים תיאורטי", מסביר פרופ' אהוד נאמן. "הדו"ח נבדק על ידי בודק מוסמך, שהוא גם מומחה לנושא קרינה מממ"ג שורק, מרפאל או מגופים מוסמכים אחרים. לאחר מכן החברה צריכה לקבל את אישור העירייה לבניית האנטנה, ובשלב האחרון, לאחר הקמת האנטנה, מוזמן שוב הבודק ומודד את עוצמת הקרינה הנפלטת. רק אז ניתן האישור הסופי להפעלתה".

בשוק התעוררה ביקורת על כך שהחברות הסלולריות הן אלה המשלמות את שכר הבודקים, אבל פרופ' נאמן אומר: אנחנו סומכים על היושר המקצועי שלהם.

"ההיתר להקמת אנטנה מתבסס על תקן IRPA (הארגון הבינלאומי להגנה מפני קרינה)", ממשיך נאמן, "שהוא המחמיר ביותר בעולם המערבי. התקן קובע שסף עוצמת הקרינה המותרת בתקשורת סלולרית, צריך להיות נמוך פי 50 מהסף הנחשב כמזיק".

מי שעדיין מודאג ישמח ודאי לדעת, שהשפעת הקרינה יורדת ביחס ישר לעוצמת השידור. לכן, מסבירים המומחים, למרות שקרינה אלקטרומגנטית בעוצמות מסוימות עלולה לגרום נזק לגוף האדם, זה לא אמור לגבי הקרינה מהאנטנות וממכשירי הטלפון הסלולריים, משום שזו נמצאת הרבה מתחת לסף העוצמה המזיקה.

מסתבר שחוץ מהדרישה לעמידה בתקנים, לחברות הסלולר יש גם מוטיבציה כלכלית לרכוש משדרים הפועלים בעוצמה נמוכה ככל האפשר. משדרים הפועלים בעוצמות נמוכות יותר הם גם יעילים וחסכוניים יותר: הם צורכים פחות חשמל וצריך להשקיע בהם פחות אנרגיה כדי לסלק את החום המצטבר במערכת. פחות חשמל, פחות כסף.

"אנשים ששומעים 'קרינה' חושבים מיד על קרינה רדיואקטיבית", אמר לפני כשנה פרופ' מנחם מרגליות, חבר הוועדה לאנרגיה אטומית, בעדותו בפני ועדת הכנסת בראשות דליה איציק, "וזה אפילו לא דומה. כבר יותר מ-40 שנה מחפשים את הבעיה מתחת למנורה. ה-MRTB (הרשות הלאומית באנגליה להגנה מפני קרינה) סיכם את כל העבודות שהתפרסמו עד 1997 והגיע למסקנה שאין כל סכנה לחלות בסרטן בגלל הקרינה האלקטרומגנטית המשמשת בתקשורת סלולרית.

"רוב הציבור לא יודע שהוא חשוף כל יום לסוגים שונים של קרינה, חלקה מסוכנת ממש, כמו למשל הקרינה האולטרה-סגולית בשפת הים. כמות הספרות המדעית המתפרסמת בנושא סכנת הקרינה האלקטרומגנטית מטלפונים סלולריים, גדולה בערך פי 10 מאשר בנושאים אחרים. אבל אף מדען לא יחתום שיש סיכון לחלות בסרטן כתוצאה מקרינה הנפלטת מאנטנות ומטלפונים סלולריים. זה לא כמו קרינה רדיואקטיבית, שם נוצר שינוי אמיתי בד.נ.א".

כדי להפיג חרדות עקשניות, הוסיף מרגליות, כי ככל שהמרחק בין האנטנה והמשתמש קטן יותר, עוצמת השידור של הטלפון קטנה בהתאם. האנטנה משדרת כל הזמן בעוצמה קבועה, ולכן, ככל שיש יותר אנטנות על שטח מסוים, כל אחת מהן צריכה לכסות שטח קטן יותר ולכן קטנה יותר עוצמת השידור שלהן. מכאן, שריבוי האנטנות, שכל כך מפחיד את התושבים, מפחית למעשה את עוצמת הקרינה.

אין עדיין ממצאים חד-משמעיים אז מה הופך את הטלפונים הסלולריים לחשודים בקרינה מזיקה? פרופ' אריאל כהן, ראש החוג למדעי האטמוספירה באוניברסיטה העברית בירושלים, מסביר: "ידוע שגלים בתדר מסוים, המשמשים בתקשורת סלולרית, הם בעלי יכולת חדירה לגוף האדם. ככל שהקרינה קצרת גל יותר, יכולת החדירה שלה עולה. "הנחת היסוד של חלק מהמדענים כיום היא, שתאי הגוף רגישים במידה מסוימת לקרינה האלקטרומגנטית החודרת מבעד לעור. העובדה שעדיין לא ברור מה הקשר בין אורך הגל ובין תגובת תאי הגוף, לא מעידה על כך שאין קשר כזה. זה רק אומר שהקשר עדיין לא נמצא".

טענה אחרת שמעלים כהן וחבריו היא, שמעקב שנעשה באוסטרליה אחר כ-100 אלף איש, מראשית שנות ה-80 ועד היום, הראה גידול של %50 במספר חולי סרטן המוח. עם זאת, כהן מודה, שהממצאים הראשוניים המצויים בידנו, "יכולים להתברר כלא בהכרח קשורים בצורה חד משמעית לפגיעה מטלפונים סלולריים".

בנוגע לפגיעה באוכלוסייה המתגוררת סמוך לאנטנות, אומר כהן, כי התפשטות הקרינה נעשית בצורה אופקית ולא אנכית, כלומר, הקרינה נשלחת כמעט במקביל לאדמה ולא כלפי מטה.

לכן, כדי להגן על שכני האנטנה, יש למקם אותה במקום גבוה, כך שהקרינה תעבור מעליהם. "אני לא חושב שצריך להפסיק את השימוש בטלפון סלולרי", מסכם כהן. "זה כמו לשתות יין - לא מזיק כל עוד זה נעשה במידה. אני חושב שהטלפון הסלולרי הוא אחת ההמצאות החשובות של העשור האחרון, אבל גם כשמדובר בהמצאה חשובה אסור למנוע את הדיון המחקרי".

פרופ' רפי קורנשטיין, ראש החוג לפיזיולוגיה ופרמקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וחבר הוועדה הלאומית למדעי הרדיו, פסימי יותר: "אחת ההשערות כיום היא שהחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית גורמת לערעור המערכות הביולוגיות בגוף האדם. בחלק מהניסויים המבוצעים בתנאי מעבדה נמצא, שחשיפת רקמות לקרינה אלקטרומגנטית חלשה מאוד, גרמה לאפקטים ביולוגיים בתאים. אנחנו חושבים שילדים נמצאים בקבוצת סיכון גבוה יותר, משום שתאי גופם נמצאים בהשתנות מתמדת ומתרחשים בהם תהליכים ביולוגיים. אבל ייתכן שיש אוכלוסיות נוספות הנמצאות בסיכון".

עומדות בכל התקנים המחמירים ולמרות הכל, אנשי המשרד לאיכות הסביבה משוכנעים, כי הטלפונים והאנטנות לא מהווים סכנה לבריאות הציבור. פרופ' נאמן מדגיש: "בארץ מחמירים יותר מאשר במדינות אירופה. בכל תלונה שמתקבלת על ידי אזרחים מודאגים, בנוגע לנוכחות אנטנה, אנחנו מחייבים את חברת הטלפון הסלולרי להזמין בודק מוסמך. הבדיקה מתבצעת בנוכחות המתלוננים, ומשתתפים בה גם בודקים מוסמכים שלנו".

לאזרחים המודאגים המתקשרים אליו לעיתים קרובות הוא מסביר, כי המרחק המתחייב מהתקן - בין האנטנה לאנשים המצויים בקירבתה - הוא שישה מטרים. למרות זאת, המשרד מקפיד על מרחק של תשעה עד עשרה מטרים, הקרינה נעשית במקביל לאדמה ולא כלפי מטה, וגובה התורן עליו נמצאים האלמנטים המשדרים הוא 20-15 מטרים.

"הרעיון להעביר את האנטנות מאזורי המגורים לאזורי מסחר", הוא אומר, "לא ניתן ליישום, משום שהעיקרון הסלולרי מחייב פריסת רשת בתאים כמו חלת דבש, כשהאנטנות מוצבות בהתאם למספר המשתמשים".

בינתיים, כדי להתמודד בחזית ההסברה, גייסו החברות לשורותיהן את חברת ג'י.סי.אס ישראל, העוסקת בייעוץ אסטרטגי ובניהול משברים בפוליטיקה ובעסקים. טל זילברשטיין, מנכ"ל ג'י.סי.אס, אומר כי "חברות הסלולר קשובות לדאגות הציבור. הן יפעלו להרגעתו למרות שהן יודעות כי הן עומדות בכל התקנים המחמירים ביותר בעולם וכי על פי המידע המצטבר בעולם אין שום סכנה לפגיעה בבריאות הציבור.

"החברות נוקטות מדיניות של הצבת כל האנטנות הסלולריות על פי כל האישורים הנדרשים ועל פי התקנים וההנחיות שהציב המשרד לאיכות הסביבה. הסתרת האנטנות נעשתה בעבר בגלל תחרות עסקית בין החברות, וחלקן אף קיבלו את אישור העירייה. הסתרת האנטנות נבעה גם משיקולי אסתטיקה ובאחרונה גם בגלל חששן של החברות מפני ונדליזם של אזרחים.

"בקרוב ייפתח מסע הסברה וכל אזרח יוכל לקבל את המידע העדכני ביותר בנוגע לאנטנות. במסגרת זו תוקם לשכה לפניות הציבור שתענה על כל שאלה. אני מניח שיהיה גם קמפיין הסברתי דרך הפצת מידע באינטרנט, הקמת מרכזי מידע וכן ימי עיון וכנסים בהם ירצו מומחים".

אין מסקנה, לפחות לא חד-משמעית בשורה התחתונה, המסקנה העולה מדברי המדענים היא, שאין מסקנה, לפחות לא חד-משמעית. הוויכוח אם הקרינה עלולה לגרום למחלות אם לאו, יימשך כנראה עוד כמה שנים. לעת עתה עסוקים המדענים בהטלת האשמות זה בזה: אלה השוללים נזק אפשרי, מאשימים את עמיתיהם כי הם מעודדים פניקה בציבור רק כדי לסחוט תקציבי מחקר. מנגד אומרים אלה הטוענים לנזק אפשרי, כי חבריהם ממומנים על ידי גופים אינטרסנטים.

ועד שיסתיים הוויכוח בין המדענים, יאלצו החברות הסלולריות להתמודד עם עתיד עסקי לא לגמרי ברור. מצד אחד הן סובלות מהתנגדות הציבור לפיתוח הרשת, מצד שני, בבורסות העולם עוד לא קרה שמניות של חברות תקשורת סלולרית נפלו לאורך זמן.

ההערכות אומרות, שבמקומות מסוימים יוזזו אנטנות, פה ושם ייקבעו קריטריונים שיאלצו את החברות להתפשר, וללקוחות תהיה קליטה קצת פחות טובה. אבל כל עוד לא פורסם מחקר חד-משמעי, הקובע שיש קשר ישיר בין קרינה המשמשת בתקשורת סלולרית ובין מחלות, ניתן להניח שהציבור ימשיך להשתמש בתקשורת הסלולרית, שהאינטרנט הסלולרי יגביר את הביקוש, ושרוב האנטנות לא יוצאו אל מחוץ לערים הגדולות.

מידע נוסף על קרינה:

www.mcw.edu/gcrc/cop/cell-phone-health-FAQ/toc.html« הדס גייפמן « "הצרכנים רוצים קליטה בכל מרתף,אבל לא רוצים אנטנות. אז אני מודיע כאן- אין חיה כזאת" « הוויכוח על מידת הסיכון שיש בקרינה של אנטנות וטלפונים סלולריים בעיצומו. מה שהתחיל בארה"ב בתחילת העשור ודעך, מגיע עכשיו אלינו. המשרד לאיכות הסביבה וחלק מהמדענים אומרים, לא הוכח כל קשר בין תחלואה לתדרי רדיו. רואי השחורות משיבים, זה לא מעיד שהקשר הזה אינו קיים. שלוש החברות הסלולריות משתפות פעולה במתקפת הסברה, במה שנראה כמאבק קריטי עבורן. ההשקעות עצומות, ההנפקות מתעכבות, והמכשיר, שרוב המשתמשים כבר לא יכולים לתאר את חייהם בלעדיו, קורן, ולא מאושר