המכון ללימודים אסטרטגיים: ישראל נכשלה בניצול הפוטנציאל של האינטרנט

מחקר שביצע המכון ללימודים אסטרטגיים קובע, כי ישראל נכשלה בניצול הפוטנציאל הגלום באינטרנט. הכישלון, סבור כותב הדו"ח, אמיר עציוני, נובע ממבנה שוק מונופוליסטי ומרגולציה המבוססת על "תיקון עיוות באמצעות עיוות".

התוצאה, על פי עציוני: נזק ישיר לצרכנים בהיקף של 61 מיליון דולר עקב חשבונות טלפון ואינטרנט מנופחים, אובדן 2.1 מיליון שעות עבודה ו-5 מיליון שעות פנאי בעלות של כ-40 מיליון דולר, ו"אובדן פוטנציאל כלכלי למשק, המוערך במאות מיליוני דולרים בשנה".

הדו"ח ממליץ לבצע רפורמה כללית במבנה הפיקוח: להפחית את רמת הפיקוח של הרגולטור (משרד התקשורת) על ספקי התקשורת ובמיוחד תקשורת הנתונים, להסיר מגבלות על ספקי תשתית מתחרים ולפתוח את שוק התקשורת הבינלאומית לתחרות מלאה.

הטענות החמורות העולות בדו"ח על מצב האינטרנט בישראל מומחשות באמצעות השוואה לנעשה בארצות הברית. למשל, 100 שעות שימוש על קו טלפון מיוחד לצורכי האינטרנט עולות בישראל 102 דולר לחודש, לעומת 41-34 דולר בארצות הברית. 10 שעות שימוש על קו טלפון קיים עולות בישראל 91 דולר, לעומת 18.5 דולר בארה"ב (ללא הגבלת שעות). חיבור ללא הגבלת שעות, דרך קו פריים ריליי פשוט, עולה בישראל 410 דולר בחודש, לעומת 41-34 דולר בארה"ב.

אלא שלא רק ביחס לארה"ב מצבנו גרוע. המחקר בדק את מצב ישראל ביחס למצב מדינות נוספות בעולם, וגילה כי ישראל מדורגת במקום ה-33 בעולם (מתוך 45) בקטגוריית עלות של 20 שעות שימוש בלי תשלום לקו.

אם מחשבים את התשלום לקו טלפון, צונחת ישראל למקום ה-36. אם העלויות מחושבות ביחס לתוצר לנפש - ישראל מדורגת במקום האחרון מתוך המדינות המפותחות.

להבדלים אלה, טוען הדו"ח, השלכות ישירות על המשק. "7.2 מיליון שעות בשנה מבוזבזות על הורדת חומר מהאינטרנט. לפחות שליש מזמן זה בא על חשבון פעילות יצרנית, ואילו היתר בא על חשבון שעות פנאי".

אלא שהמחיר העקיף, מסתבר, גבוה בהרבה. הרשיון למתן שירותי גישה לאינטרנט מתיר מתן שירותים אך ורק כשירותי ערך מוסף על תשתיות קיימות.

"על הספק נאסר השימוש בטכנולוגיות מתקדמות להעברת תקשורת מסחרית פנים-ארצית (דוגמת אלחוט ולוויין), אלא אם בזק תספק שירות זה". התוצאה: האטה באימוץ טכנולוגיות חדשות על ידי התעשייה והמשק, הגוררת להפסדים פוטנציאליים של מאות מיליוני דולרים בשנה.

שורש הבעיה, סבור כותב המחקר, הוא בכך שהרגולציה מעניקה מונופול מוגזם לבזק ומונעת תחרות בתחומים אלטרנטיביים. למשל, אפילו צרכנים המתקינים קו מיוחד לתקשורת נתונים (Frame Relay) חייבים לעשות זאת דרך בזק. דוגמה נוספת: מפעילות התקשורת הבינלאומית מחוייבות לשלם "מעין מס לחברת בזק", המכונה "דמי נגישות". הוא יופחת בהדרגה עד סוף שנת 2001, ובשנת 1998 הסתכם ביותר מ-75 מיליון שקל.

פוטנציאל נוסף לתקשורת אינטרנט, אותו ישראל לא מנצלת, הוא בחברות הכבלים ובשירותי התקשורת הסלולרית. הכבלים מחוברים היום ל-%70 מבתי האב בארץ, וכשני מיליון מנויים מחוברים לחברות הסלולריות. בשני התחומים, הטכנולוגיה מאפשרת העברת תקשורת נתונים ויצירת תחרות אמיתית, אולם הרגולטור, על פי המחקר - מונע זאת.« מאת רוני ליפשיץ « המכון ללימודים אסטרטגיים: ישראל נכשלה בניצול הפוטנציאל של האינטרנט « "עיוות בכללי התחרות בשוק התקשורת גורם נזקים של מאות מיליוני דולרים בשנה"