ארץ הצלילים שבקרקעית הים

"לוסי אין דה סקיי", החביבה והרזה של הביטלס מפעם, לא ידעה שהיא יכולה להישמע כל-כך היי-טקי, אבל ככה היא נשמעת בהוצאה מחודשת של "הצוללת הצהובה", הפסקול, ויש גם סרט; מריאן פייתפול, שבורת הקול, באה להופעות

יש להניח שאתם אוהבים את השירים של הביטלס או שאתם פשוט רוחשים סנטימנט לתופעה. ולמה שלא תאהבו? אבל ייתכן שמצעד האנתולוגיות וההוצאות החוזרות ונשנות של החומר הישן והמשובח הצליחו להמאיס עליכם ולהרחיק אתכם מכל פרויקט "חדש" שקשור באגדת המופלאים.

ובכן, אתם צודקים. ובכל זאת... תשמחו לדעת שבחודש שעבר יצאה לשוק הגרסה החדשה של "צוללת צהובה". סרט אנימציה, אחד מהלבלובים היותר מקסימים של התקופה הפסיכדלית ההיא, שטופל לאחרונה ו"נצבע מחדש" במיטב אולמי הווידאו והסאונד של הזמן הזה, והוא מחכה עכשיו בחנויות בפורמט די.וי.די כמו גם על גבי קלטת וידיאו ביתית.

לפני שבועיים בערך יצא לי לראות (ולשמוע) את העותק החדש בהקרנה לעיתונאים. אני מוכרח לומר שהגעתי ברגשות מעורבים. אל"ף, אף פעם לא היתה לי בעיה עם הצבעים הישנים והסאונד המקורי. בי"ת, אלבום הפסקול המחודש, שיצא במקביל לחנויות, הוא בפירוש שערורייה זועקת כשכ"בונוס מקדם מכירות" הועפו מהסרט החדש קטעי הסיקור (המוסיקה, המלווה את הסרט) האינסטרומנטליים השמיימיים של ג'ורג' מרטין (רוב הצד השני של התקליט המקורי) בשביל לפנות מקום לשירי החיפושיות המופיעים בסרט.

שזה אומר, שעל השם של "צוללת צהובה" - במקור, אלבום פסקול ביזארי, מעודן ויוצא דופן - מקבלים עכשיו סלט ביטלס, ערוך באופן מקומם.

תרשו לי רגע לחזור להקרנת הסרט. זכיתי ולידי ישבה ילדה נחמדה, בת ארבע או חמש, נגיד. אני מבין שאביה של הזאטוטה, איש קולנוע מכובד בישראל, פימפם לה מינקות עותק של קלטת הצוללת הצהובה.

את כוחו של הווידיאו על ילדים אתם מכירים. תשכחו מקוטנר. לידי ישבה פרופסור לענייני ביטלס. כל מילות השירים (כולל הטעויות החינניות), כל טוויסט בעלילת הסרט. וידיאו וילדים, אתם יודעים...

אבל הפעם, לא דנה, לא ציפי, לא קיפי, לא ציצי ולא פליצי. אונלי דה וורי בסט עבור ילדינו. ותאמינו לי, הביטלאות החביבים לא תיארו לעצמם לפני שלושים שנה כשעלה הרעיון לעשות סרט מצויר סביב כמה בדיחות פרטיות שלהם, הם לא תיארו לעצמם כמה שאנחנו נצטרך אותם.

פפרלנד, ארץ הצלילים הקסומה והשלווה שבקרקעית הים, מותקפת על ידי הרשעים הכחולים. הם לא סובלים מוסיקה-חופש-ידע-שמחה ושולחים את כלי הנשק הפסיכדליים ביותר שנראו אי פעם כדי להשמיד את פפרלנד.

רגע לפני שכל הקסם הולך פייפן, נשלחת מקרקעית הים צוללת צהובה במטרה להזעיק עזרה מעל המים. היא פוגשת את רינגו, המצויר והמשועמם. הביטלס ממהרים להציל וצוללים לתוך ים הזמן, ובעיקר לתוך סטייט אופ מיינד של חלום.

אם לא ראיתם עדיין את צוללת צהובה, אשריכם, קנו אותה הביתה. אם ראיתם בעבר, נסו להנמיך ציפיות מכל ההוא-הא שהולך עכשיו סביב הטיפול הוויזואלי, המודרני, שהסרט עבר. הוא לא מי יודע מה מוסיף ובהחלט לא גורע. בקדימונים של הפרויקט אומרים שהעותק החדש כולל גם קטעים שנחתכו בשעתו על שולחן העריכה. לא אדע. הקטנטונת ניסתה להסביר לי מה היא לא מכירה ונכשלה. צוללת צהובה מדבר אנגלית. העלילה פשוטה, ויזואלית, רצופה רעיונות תמימים-מבריקים. אם אתם מוכנים לעמוד בפני המשימה הלא פשוטה לתרגם לילד את המשפט "אול יו ניד איז לאב"... לכו על זה.

ועוד לא דיברנו על השירים. זו הפעם הראשונה שהביטלס הנותרים התירו למקסס מחדש את הקלאסיקות שלהם. בואו ניזכר, 1967-1966, זה החומר שהוקלט "ובושל" על טייפ סלילים 4 ערוצים, לא מזמן הם ירדו מהופעות חיות ועכשיו הם בשיא הקדחת האולפנית, יושבים שעות "באבי רואד" עם ג'ורג' מרטין ונגנים אורחים, ויוצרים את סימפוניית הרוקנרול הנהדרת שלהם - "ריבולבר" ו"סרג'נט פפר'ס לונלי הרט קלאב בנד".

הביטלס, צריך לומר, לא היו ממש מעורבים בהפקת הסרט, וגם את האנימציה הכל-כך "ביטלית" הם הכירו לראשונה כשהסרט היה כבר כמעט גמור. על כל פנים, החומרים המוסיקליים שעליהם מבוסס הסרט היו ברובם פסיפסי צלילים מורכבים לא פחות מהאנימציה.

הפסיפסים האלה "ירדו" על טייפ ארבעת הערוצים, שנחשב באותה תקופה לחידוש טכנולוגי עצום. מרטין והרביעייה נכנסו למתודיקת עבודה מפרכת, שבה, לאחר "שנגמרו" ערוצי ההקלטה, הם היו מכינים מיקס ביניים, מורידים לערוץ אחד בטייפ אחר, ממשיכים להקליט בערוצים "הפנויים" ואז שוב מיקס ביניים ושוב עוד מיקס.

לא חידוש גדול להגיד שבטכניקת עבודה מוגבלת שכזו, ועם יומרות הפקה מגלומניות שכאלה, הביטלס ומרטין הגיעו לתוצאות מיתולוגיות. עכשיו, על רקע אולפני הענק המודרניים ביותר הסכימו סר פול מקרטני, וה"ה ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר לפתוח מחדש את ערוצי ההקלטה המקוריים ולהעמיד את המיתולוגיה במבחן הזמן.

צריך לומר - זה לא הרמיקס מהסוג שמקובל היום. היחסים המקוריים שבין השירה הקולות וכלי הנגינה נשמרו בקפדנות, ובכל זאת זו חוויית אודיו אחרת לגמרי. "צוללת צהובה" הממוקסס מחדש נשמע, איך לתאר, כמו המנצח הבטהובני, הרברט פון קאראיין, עם התזמורת המהוללת של ברלין, מנגנים רוקנרול בסדרה יוקרתית של הדויטשה גרמופון.

ככה צלול, ככה ואגנרי, ככה היי-טקי, נשמעים ה"אול טוגדר נאו", "נורתרן סונג" ו"לוסי אין דה סקיי" החביבים, הרזים והאהובים שלנו מפעם.

כל פעימת באס מתוקה של מקרטני היא, נכון למיקס 1999, מכת המחץ של הווירטואוז. כל הקשה מקרית של מריאן פיית'פול, נגיד, שעברה במקרה ונתקעה עם המשולש ביד במסיבה הביטלית השתויה באבי רואד, נשמעת עכשיו כמו התעלות הנפש של נגן גונג, שתקן ומסוקס של חבורת קודו יפנית.

עמדתי שם נפעם ומפוחד ליד הדלת וחשבתי, להישאר או לברוח?

* * * מה שמזכיר לי (ולא ששכחתי חלילה) שאוטוטו אותה מריאן פייתפול מגיעה לשלושה קונצרטים אצלנו. בניגוד לביקוריה הקודמים, הפעם היא מגיעה מגובה בלהקת הליווי שלה, למופעים שנראים כהצלחה בטוחה, גם על רקע מצב השוק העגום.

הביוגרפיה של פייתפול, פעם פרח סיקסטיזי מסתורי שקישט את אגדת הסטונס, הוא קברט בשר ודם בשתי מערכות על החלום הסיקסטיזי ושברו.

היא היתה החברה של מיק ג'אגר, שנתן לה את "אס טירס גו ביי" וגם כנראה כמה סיבות טובות למסע הרואין, דיכאון, נסיונות התאבדות ושאר מרעין בישין.

מאז הקאמבק המזהיר שלה ב-1979 ("ברוקן אינגליש"), פיית'פול שבורת הקול נהנית ממעמד יוקרתי בתעשייה. לא שהתקליטים האחרונים שלה כאלה מדהימים, אבל כנראה שתמיד נשאר לנו מקום בלב בשביל האנשים שמנגנים על נקודות התורפה שלהם. * הביטלס, "צוללת צהובה", אן.אם.סי; מריאן פייתפול: 18.10 בסינרמה בת"א, 20.10 באודיטוריום חיפה, 21.10 בהיכל התרבות ראשל"צ.« יוסי בבליקי « ארץ הצלילים שבקרקעית הים « "לוסי אין דה סקיי", החביבה והרזה של הביטלס מפעם, לא ידעה שהיא יכולה להישמע כל-כך היי-טקי, אבל ככה היא נשמעת בהוצאה מחודשת של "הצוללת הצהובה", הפסקול, ויש גם סרט; מריאן פייתפול, שבורת הקול, באה להופעות

צרו איתנו קשר *5988