קול קטן מעורר שאלות גדולות

"קול קטן", מאת ג'ים קרטרייט, תיאטרון בית לסין. עיבוד ובימוי: הלל מיטלפונקט; תפאורה: איתן לוי. משתתפים: יונה אליאן, רמה מסינגר, רפי תבור, דב בסרגליק, שלמה וישינסקי.

מערכת יחסים בין אם וולגרית וריקנית לבתה הביישנית, שכל עולמה הם תקליטים ישנים שהותיר אביה המנוח. היא מקשיבה להם ללא הרף ויודעת לחקות את הזמרות. אמרגן המחזר אחרי האם, מנסה להפוך את הבת לכוכבת ולהתעשר מכישרונה.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") כותב, ש"הניסיון לנצל את כישרון הבת בחיקויים, עוזר לה למצוא את קולה האמיתי" בסיפור, לעמוד על "ההבדל בין חיקוי לאמת".

העברת ההתרחשות לישראל לא עוזרת לסיפור להישמע "יותר אמיתי או קרוב. להיפך, כשהבת מחקה את לייזה מינלי או מרילין מונרו, זה נשמע אמיתי ומובן, וכשהיא מחקה את קורין אלאל או את יפה ירקוני, זה נראה כמו חיקוי זול של הצגה, ולא בגלל היעדר כישרון של רמה מסינגר".

הנדלזלץ מציין את הבימוי כבעייתה המרכזית של ההצגה. מיטלפונקט "בחר לביים פארסה פארודית במקום דרמה, והדבר מתבטא גם בליהוק השחקנים (בסרגליק ווישינסקי) הנדרשים לגלם קריקטורות, וגם במשחקה של יונה אליאן, שמחקה שחקנית וולגרית המשחקת תפקיד וולגרי".

נקודות האור הן רפי תבור, "שמצליח לחלץ מהמחזה הזה משחק מרשים" ורמה מסינגר, שהיא בעלת "קול גדול וכישרון גדול ויכולת מרשימה, וחבל שכל זה מתבזבז על חומר שאינו ראוי". בסך הכל, מדובר ב"מחזה קטן" שהעיבוד של מיטלפונקט "אינו מוסיף לו, אלא גורע ממנו".

שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") סבורה שאף על פי שיש כאן סיבות טובות להצלחה - "קומדיה חברתית ומלודרמה פסיכולוגית, שירים ידועים ואהובים, שתי שחקניות מובילות שאמורות להרשים" ורפי תבור "המיומן" - למרות כל אלה, "הגירסה הישראלית של 'קול קטן' לא מצליחה להלהיב את הקהל, והיא מעוררת שאלות לגבי עצם העיבוד הישראלי למחזות בני זמננו".

"השירים והחיקויים", שמצליחים אולי לבדר את הקהל, לא מצליחים להעניק להצגה רגע מקומי ברור", יונה אליאן "משתלטת על ההצגה הרבה מעבר למה שדורש המחזה, ובסך הכל לא המחזה ולא הביצוע עומדים בציפיות."

בקיצור: הקול הקטן - גדול. ההצגה ממש לא.

« נילי ברקן « קול קטן מעורר שאלות גדולות «