יפה, רגיש, בנוי בהקפדה

"נורה" (בית הבובות), מאת הנריק איבסן, בעיבודו של אינגמר ברגמן, תיאטרון הקאמרי. בימוי: אילן רונן; תרגום: רבקה משולח; תפאורה ותלבושות: רות דר; מוסיקה: יוסי בן-נון; תאורה: פליס רוס; משתתפים: ענת וקסמן, אוהד שחר, שרה פון שוורצה, אביתר לזר, גיל פרנק.

מחזהו של איבסן עולה הפעם בהתבסס על עיבודו של אינגמר ברגמן, שהעמיד במרכז העלילה את היחסים בין נורה (וקסמן) לבין בן זוגה, הלמר (שחר). יחסי תלות הנובעים הן מרוח התקופה (איבסן כתב את המחזה לפני 120 שנה), אבל גם מאישיותה הילדותית של נורה. הילדה המפונקת הזו תעבור שינוי, שישנה גם את יחסי הכוחות ויביא לכך שהיא תעזוב את הלמר ותצא לעצמאות.

מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") כותב, ש"אילן רונן ביים בנאמנות", ובעזרת רות דר, שעל התפאורה "היפה", והמוסיקה "המצוינת" של בן-נון ו"יצר הצגה הדוקה ואפקטיבית". יש כאן ליהוק "מרשים ומשכנע" גם בתפקידי המשנה. פון שוורצה "מאופקת", לזר "נוגע ללב" וגיל פרנק, "בתפקיד אופי עשוי היטב ועם הרבה חום אנושי".

שחר מגלם את תפקידו של הלמר, "הכתוב כפוחלץ קריקטורי של בעל שמרני ומרוצה מעצמו", ובזכותו המחזה כמעט הופך "לטרגדיה של הבעל". וקסמן "עשתה בחירה נועזת ומסוכנת לעצב רוב ההצגה את נורה כילדה מפונקת, היסטרית, צעקנית, ולכן הטרנספורמציה שהיא עוברת בתמונה האחרונה חזקה ומרשימה עוד יותר".

אליקים ירון ("מעריב") מציין את הגירסה של ברגמן, שבזכותו "המחזה נעשה מודרני מאוד, בן- זמננו, ובהפקה שלפנינו התחדד עניין זה בעזרת תרגומה העכשווי והקולח של רבקה משולח". רונן הוסיף בבימויו "מתיחות דרמטית עכשווית" והפך את המחזה המיושן של איבסן "לחוויה מודרנית של ממש".

שחר "מצוין", פרנק "מרשים" ופון-שוורצה "בתפקיד יפה ומאופק", אבל "הניצחון הגדול הוא של ענת וקסמן", שמפגינה "משחק מרשים" בגילום דמותה של נורה.

שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") טוענת, שהמחזה "לא איבד מיכולתו לדבר אל לב הקהל". רונן, ש"הלך בעקבות ברגמן, יצר הצגה יפה, בנויה בהקפדה". הבימוי ועיצוב הבמה "יוצרים הצגה חשופה, כמעט נזירית, והשחקנים נדרשים לרמת ביצוע קונצרטנטית - וברוב המקרים עומדים בה בכבוד".

פון-שוורצה ולזר "טובים מאוד" ואילו פרנק "לא תמיד מספק את העוצמה שדורשת הדמות". ובכל זאת, "הקהל מקבל פיצוי מלא בזכות המשחק המעולה של שחר, ובעיקר של וקסמן הנפלאה". שחר "מעצב ברגישות את דמות הגבר שעובר שינוי לאורך העלילה, ווקסמן בונה נורה ילדותית ומרוכזת בעצמה, שנהפכת לאשה חזקה ובשלה. היא משדרת עוצמה ואמינות גבוהה, ומרתקת כל רגע על הבמה". ויץ חותמת במחמאות ל"כל יוצרי ומשתתפי 'נורה'".

בקיצור: נורה ממשיכה לרתק את לב הקהל, בעיקר בזכות משחקה הנפלא של ענת וקסמן.

« נילי ברקן « יפה, רגיש, בנוי בהקפדה «