הפירמידה התהפכה

"כן, הפירמידה התהפכה", מאשר צביקה בארינבוים בהנאה בלתי מסויגת. "אנשים שחשבו שיש להם דם כחול הפכו לחסרי אונים, שינו להם את חוקי המשחק". האמת היא, שלא צריך להיוולד לשושלת מלוכה כדי לחוש תסכול לנוכח הרקורד של בארינבוים בן ה-29, שאם להאמין לדבריו, השלים את השכלתו התיכונית בקושי רב.

פיננסייר, שתפס את שור הבורסה בקרניו, עוד בזמן שבו קראו לו דב. תוך שנה הספיק בארינבוים המטורזן, שראשי התיבות של שמו חקוקים על חולצתו, לרכוש שליטה בשלוש חברות ישראליות רדומות, ששכבו על קרקעית הבורסה של ניו-יורק כאבן שאין לה הופכין.

בהמשך, הפיח בהן רוח, או לפחות ריח, של טכנולוגיה מתקדמת, גייס עבורן הון, והיום הוא נמצא בצד שנהנה מאוד משינוי חוקי המשחק. החיבור לקטר ההיי-טק, שמשך אחריו את רכבת העליות בוול-סטריט, העלה את שווי החברות שבשליטתו לכ-150 מיליון דולר תוך חודשים ספורים.

בארינבוים, שהחל את מסע הרכישות כדמות אנונימית בסיטי של תל-אביב, הוא היום נשוא מבטי הערכה בקרב יושבי ה"ארק קפה" בשדרות רוטשילד ויותר מכך, מוקף בחבורה נכבדה של שותפים, ובהם בנק הפועלים, דיסקונט, גמול, שרם-פודים-קלנר ושטראוס.

כל גאות בבורסה מעלה עמה כוכבים צעירים בעלי חזון פיננסי, הצובעים את הנוף המוכר בצבעים עליזים ומצליחים להקסים את התקשורת הכלכלית. לא כולם שורדים לאורך זמן ובארינבוים, נעים הליכות וחף מגינוני שחצנות, מבקש להצטייר גם כזהיר: "אני מקפיד שלא להיות ממונף, מעדיף להפחית מחלקי לטובת שותפים כדי להקטין את הסיכון".

הכסף, הסטטוס, הם שינו לך את החיים?

"לא. אף פעם לא היה חסר לי כלום. השינוי היחיד הוא שעל מנת להרחיב את פעילות החברות, אני צריך היום להסתובב הרבה בחו"ל. תראה, לאנשים בני גילי חשובים ההישגים לא פחות מההצלחה החומרית. העניין הוא לא להרוויח עוד מאה אלף שקל, אלא להנפיק ולייצר ערך. לגרום למשקיעים להיות מרוצים. כשמכרתי מניות לגמול היה מי שכתב שאני נפגש עם הכסף והם עם הניירות, אבל אצלי גמול עשו פי ארבעה על ההשקעה בחצי שנה".

זו היתה שנה מוצלחת לבארינבוים גם כי בדרך הוא התחתן עם בחירת ליבו, נטלי, לאחר ארבע שנות חברות, וסיפח לשמו את התוספת "חתנו של אבי טיומקין". אולי לא דם כחול, אך לבטח ייחוס שפותח דלתות ויוצר קשרים: "אבי תמיד נמצא כדי לעזור ומובן שנעזרתי בעצותיו", הוא מבהיר, "אבל מעולם לא ביקשתי ממנו כסף. אני לא מערב משפחה עם עסקים".

הסמיכות לשולחנו של טיומקין, איש עסקים מקושר, המתמחה בהשקעות בשווקים פיננסיים בינלאומיים, הפגישה את בארינבוים גם עם חברו הקרוב של טיומקין, יצחק שרם, שלדברי בארינבוים הפך עבורו לחבר, חונך ושותף.

בשבוע שעבר, חזר בארינבוים מחופשת סקי משותפת (ולא בחרמון) עם טיומקין ושרם. המדרונות המושלגים, הוא אינו מהסס להודות, קסמו לו הרבה פחות מחברתם של השניים. בכלל, בארינבוים מתקשה לזהות אנשים בני גילו בסביבתו הקרובה.

עבורו, טיומקין, ובעיקר שרם, הם המודל. השניים, שהחלו את דרכם יחד כברוקרים צעירים, הפכו עם השנים לדמויות כמעט מיתולוגיות בפיננסריה המקומית: "קשה לטעות כשיש סביבך סביבה אוהדת ומקצועית כל כך. והיופי בחברות הזו, זה שהיא ללא תנאי".

ללא תנאי, בעסקים?

"מובן שאתה צריך להוכיח את עצמך. כשרכשתי את השלד הבורסאי של מתח מזקום מידי שרם-פודים-קלנר, ביקשתי משרם שימשיך להחזיק %10 בחברה. הוא אמר לי, קודם תעשה עסקים ונראה. כשהוא ראה הצלחה, הוא הצטרף והיום שרם-פודים-קלנר מושקעת בכל החברות שלי".

הצלחתי מהסיבות הלא נכונות

בארינבוים איננו מכחיש שבהיעדר השכלה אקדמאית או טכנולוגית, למרכיב הטיימינג היה חלק נכבד בהצלחתו: "אנשים נכוו עד כדי כך במפולת של 1994, עד שלקח להם זמן לחזור לשוק, ובינתיים החברות שכבו על הרצפה. חשבתי שמדובר בעיתוי נוח למצוא איזו חברה בריאה עם הנהלה טובה שתספק לי תזרים מזומנים בטוח". את הערך המוסף, כדבריו, הוא מעניק לחברות שרכש באמצעות שוק ההון - הכנסת שותפים והנפקות.

גם לפני שהתחבר לווילה של משפחת טיומקין בכפר-שמריהו, בארינבוים לא בא מרקע של מצוקה. הוא גדל בצפון תל-אביב, למשפחה שבבעלותה מפעל טקסטיל. כסף שהגיע מעבודה קשה. בנעוריו, נדד בין מספר בתי ספר. את הבגרויות השלים לאחר הצבא: "כל תקופת הלימודים איכזבתי את ההורים, שפעם בשבוע היו צריכים להגיע לבית-הספר".

בגימנסיה הרצליה, שממנה נזרק טרם סיום חוק למודיו ("העדפתי לעשות חיים, בחורות"), התוודע לכסף הגדול, המסורתי, שראה אצל חלק מבני גילו. לאחר השירות הצבאי, החל לשחק בבורסה: "הייתי מרוויח בשבוע את מה שאבא עשה בשנתיים מלקום מוקדם בבוקר ולעבוד קשה".

זו היתה 1991, שנה בה ידע שוק ההון רק כיוון אחד ובארינבוים, שעשה קורס מנהלי תיקים באוניברסיטת בר-אילן, החל לנהל השקעות של המשפחה וחברים: "האמת היא, שהייתי בטוח שאעבוד בפרסום. התחלתי, אני כבר לא זוכר איפה, וגם הרווחתי יפה, אבל לא מצאתי את עצמי".

המפולת תפסה אותו, לדבריו, לא בלתי מוכן לחלוטין. "כמובן שחטפתי, אבל היה לי מזל ששמתי חלק מהכסף בצד והתחלתי להתפתח לכיוון הנדל"ן".

מה פתאום נדל"ן?

"הבנתי שאני מצליח בבורסה מהסיבות הלא נכונות. זו היתה תקופה שבה הלך לכולם, אז חיפשתי עסק עם יתרון יחסי, ומצאתי אותו בשכונת התקווה". בעסקה לרכישת בניין בשכונה הכיר את עו"ד זאב הרטבי, שעזר לו במימון והפך בהמשך לשותפו. יחד שיפצו את הבניין, חילקו אותו לדירות ומכרו ברווח. בשנים הבאות גילגלו בארינבוים ושותפיו באופן דומה יותר ממאה דירות בדרום תל-אביב, שנמכרו בעיקר לעולים חדשים. "זו היתה תקופת העלייה ממדינות החבר", משחזר בארינבוים. "העסקות עם העולים היו כמעט חסרות סיכון כי הממשלה מימנה %95 מדמי הרכישה. מאחר שאני דובר רוסית, היה לי קל להסתדר איתם".

טעם היזמות הרווחית וההיכרות עם טיומקין ושרם, הכינו את בארינבוים לסיבוב השני שלו בשוק ההון, שהחל באוגוסט 1998. שרם הציע לו לרכוש את השלד הבורסאי של מתח מזקום, חברה-בת חסרת פעילות של אורדן, מקבוצת שרם-פודים-קלנר.

כמעט שנואש מהרעיון, לאחר שנכשל בהשגת מימון בנקאי לעסקה, הגיע בארינבאום, בעקבות פגישה מקרית ברחוב, לביתה של משפחת סילבר בברוקלין. משפחה, המתמחה לדבריו בהנפקה של חברות קטנות בבורסה האמריקנית ואשר חיפשה אפיק להרחבת השקעותיה בארץ.

מאותה פגישה ("נוצרה בה כימיה נהדרת"), נוסדה השותפות סילברבוים, שכעבור חודש רכשה את מתח מזקום תמורת 6 מיליון דולר, %25 מעל שווי הכסף שבקופה. "הייתי מוכן לשלם פרמיה גבוהה", אומר בארינבוים, "גם כי קניתי מבעל בית טוב שנתן לי שיפוי, וגם בגלל נכס המס של החברה - הפסד צבור של כ-15 מיליון דולר מפעילותה ההיסטורית.

התשואה קובעת, לא הגיל

הצעד הבא נועד למלא את השלד של בארי טרסט (שמה החדש של מתח מזקום) בתוכן: פעילות רווחית, שתיהנה מנכס המס של החברה. בארינבוים החל לסרוק אחר "מציאות", חברות טובות ורווחיות שנסחרו במחירי סוף העונה, וכך הגיע לאלרן, חברת ההשקעות מקבוצת מגדל, ולמשווקת הטלפונים הסלולרים סאני אלקטרוניקה.

בשני המקרים לא הגיעו הצדדים למחיר מוסכם ובדיעבד, בארינבוים כמובן יכול רק להצטער: "כשבאתי לאילן בן-דב מסאני, בפברואר 1999, החברה נסחרה בפחות מ-20 מיליון דולר והוא לא היה מוכן למכור בפחות מ-100 מיליון. היום, כשסאני נסחרת בשווי של 300 מיליון דולר, מתברר שגם הוא טעה".

בשתי חברות אחרות שאותן העמידו הבעלים למכירה, יצרנית המגופים, מודגל, וחברת קופסאות הפח, קניאל, הפסיד בארינבוים את השליטה לטובת דייויד פדרמן וצדיק בינו, בהתאמה, שהציעו מחירים גבוהים משלו.

אתה, "הפישר", איך התייחסו אליך במשא ומתן?

"בהתחלה הגיל קצת השפיע ובאמת, כשהגעתי לדב תדמור מדסק"ש, כדי לדון ברכישת קניאל, הרגשתי נחיתות מה. אבל במציאות של היום הגיל כבר לא קובע. כשאני אעמוד מול המחליף של תדמור, מה שיקבע את ההתייחסות כלפי תהיה ההצלחה, התשואה שאני אניב למשקיעים והכימיה הבין-אישית.

"בכלל, התקופה האחרונה היא של הצעירים. תראה את איתן אלדר ורועי גיל (בעלי קבוצת גבור ספורט - ש.ש) או את אורי חייצ'יק (שותפו של יצחק תשובה בחברת בני כהן). מגיע להם כל הפרגון".

באפריל 1999 סיכם בארינבוים על רכישת השליטה בעורב. הוא הציע לבעלי החברה, העוסקת בתחומים של פיתוח גלאים למערכות אזעקה, סכום כפול כמעט משווי הבורסה של אחזקותיהם באותה עת. "לעורב היתה טכנולוגיה יוצאת מהכלל, עם הרבה ערכים חבויים ושני בעלי שליטה, שלא היו בעלי אוריינטציה פיננסית", מסביר בארינבוים.

העסקה נתפרה כך שבארי טרסט, חברת השלד שבשליטת בארינבוים, הגישה הצעת רכש לכל מניות עורב הנסחרות בבורסה תמורת סכום כולל של כ-18 מיליון דולר. במקביל, איפשר בארינבוים לבעלי עורב, יחיאל המר ושמואל מלמן, לרכוש מידיו מניות בארי טרסט ולהישאר מעורבים בניהול החברה. "כולם הרוויחו", אומר בארינבוים. "המוכרים נשארו עם 8 מיליון דולר במזומן ו-%45 ממניות החברה האם. סילברבוים החזירה לעצמה את כל ההשקעה בבארי טרסט, ועוד נותר בידיה עודף של מיליון דולר".

בארי טרסט עצמה, שמימנה חלק מהרכישה באמצעות דיבידנד שנמשך מקופת עורב, גייסה בהמשך הון מקבוצת משקיעים שכללה את גמול, אילנות-דיסקונט, שרם-פודים-קלנר ובנק הפועלים (שהעמיד את המימון לעסקה).

"בארי טרסט מוכרת היום בכ-30 מיליון דולר לשנה והיא חברה רווחית מאוד, לאחר שעורב השקיעה המון כסף בפיתוח במשך השנים", אומר בארינבוים. "שמוליק מלמן הוא גאון טכנולוגי שמשתלב עם אוריינטציית שוק ההון שהבאנו לחברה".

פרי אותו שילוב הוא למשל גיוס של 10 מיליון דולר שביצעה באחרונה החברה הבת, וידאו דומיין, מידי בנק ההשקעות נומורה. החברה הבת מפתחת מערכות וידאו דיגיטליות לצורכי אבטחה, שכבר הותקנו בסניפי בנק הפועלים.

טיומקין תמיד ברקע

חתונתם של בני הזוג בארינבוים, בגינת הבית בכפר-שמריהו, נערכה ימים ספורים לאחר הבחירות, בנוכחות כאלף מוזמנים. השמנה והסלתה של המשק, בקרבה שוחים בני הזוג טיומקין כדגים במים, התייצבה לאירוע, כולל נאוה ברק, אשת ראש הממשלה החדש (הוא עצמו "הבריז" ברגע האחרון, לא לפני שאנשי אבטחה סרקו משך שעות את הגן הטרופי הסבוך).

בארינבוים, שמודה שההמולה היתה גדולה מדי לטעמו, החל באותה עת לתכנן את הרכישה הבאה. "לאחר עורב מצאתי את עצמי עם הרבה זמן חופשי, כסף מזומן ודרייב לא נורמלי להמשך עשייה", הוא אומר. הללו נותבו לטובת רכישת חברת עיבוד נתוני השכר ח.י.ל.ן, בעסקה שהיקפה כ-20 מיליון דולר.

בדומה לעורב, גם ח.י.ל.ן, המעסיקה מאות עובדים, היא חברה רווחית, המייצרת הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה. עם לקוחותיה נמנות רבות מהחברות הגדולות במשק, הבנקים וחברות הטלפון.

הפעם, כמעט לא סיכן בארינבוים הון פרטי. את ח.י.ל.ן קלט השלד הבורסאי של חברת טלווב, ש"נתרם" ע"י קבוצת שרם. קבוצת משקיעים, ביניהם שרם-פודים-קלנר, סהר ניירות ערך, סאני ודורון שטייגר (מי ששימש בעבר כמנכ"ל החברה לישראל), הביאה את הכסף.

לח.י.ל.ן, וגם לטלווב הגיע בארינבוים באמצעות חותנו. שתי החברות הן אבני דרך בהיסטוריה של אבי טיומקין. בסוף שנות ה-80 היה טיומקין מעורב במאבק שליטה שהתרחש בח.י.ל.ן. אז, באמצעות מניות שתיווך ברכישתן, היטה טיומקין את הכף לזכותה של קבוצה בראשות גיסו, מנכ"ל החברה צבי בר-נס. משהחליטו בעלי ח.י.ל.ן לפרק את השותפות ביניהם אשתקד, היה זה אך טבעי שלבארינבוים ניתנה אפשרות להתמודד על השליטה בחברה.

טלווב (לשעבר טלגרף) היא פרק עליז פחות ברקורד של טיומקין. היומון הכלכלי שיזם יחד עם יצחק שרם ואהרון דוברת הפך אמנם לעיתון הבורסה העברי הראשון, אך נחל כישלון עסקי ונסגר לאחר פרק זמן קצר, תוך שהוא מותיר אחריו שובל הפסדים של כ-20 מיליון דולר.

לא חשוב מה תעשה, תמיד השם טיומקין נמצא ברקע. זה מרגיז?

"נהפוך הוא. אין ספק שזה עזר לי המון. לאבי יש ידע מקצועי אדיר ואני שמח להיעזר בו בעצות מדי פעם, אבל כאמור, אנחנו מקפידים שלא לעשות עסקים יחד, גם כדי למנוע חיכוכים מיותרים במשפחה. חוץ מזה זו עובדה, טיומקין הוא החותן שלי, אבל אם לא הייתי מספק את הסחורה בעצמי, אף אחד לא היה ממשיך לעשות איתי עסקים".

בשלהי 1999 היכתה סילברבוים בשלישית, עם רכישת השלד הבורסאי של רובומטיקס, עוד עסק כושל, שהתמקד בעבר בתחום הרובוטיקה המתקדמת. כמו בארי טרסט וטלווב לפניה, גם לרובומטיקס נכס מס מרשים - הפסד צבור של כ-35 מיליון דולר.

תוכן ממשי עדיין לא נכנס לחברה, אך לבארינבוים יש חזון על חממת אינטרנט, שתכיל בין היתר את אחזקותיו בפורטל המיועד לנשים ביפן ובאתר השח-מט שבו מעורב אלוף העולם, גארי קספרוב. כדי לאפשר את כניסתה לכלכלת המחר, גייסה באחרונה רובומטיקס כ-10 מיליון דולר מבנק הפועלים, דיסקונט, הבינלאומי, שרם-פודים-קלנר ושטראוס.

אתה רץ מהר, אולי מהר מדי?

"בדיוק בגלל זה אני היום במצב של ארגון וביסוס הקיים. לקחתי מנכ"ל, עמית גולדווסר, שיש לו חזון ואוריינטציה ארגונית שיכולים לתרום הרבה מאוד למערכת. הכוונה היא לייצב חברת השקעות שיש לה שתי "COW CASH", ח.י.ל.ן ועורב, וכן השקעות בנדל"ן והיי-טק".

נכשלת בעבר?

"נכוויתי לא פעם, ואני לא יכול להגיד שנשארתי נאיבי".

איך תימנע מכישלון בעתיד?

"אני מאמין מאוד בתחושת בטן, באומץ ובעיקר בבחירת האנשים סביבי. כשיש גיבוי טוב, זה כמו ללכת על חבל עם רשת ביטחון מלמטה. שונאים, צרות וקנאים הרי לא צריך לחפש".

לא מזמן אמרת שבכל עסקה אליה אתה נכנס, אתה משקיע %90 מהמחשבה באיך לצאת ממנה.

"כשנכנסתי לעורב, רציתי לראות איך אני נשאר עם הרווח. היום, ההשקעות שלי נעשות לטווח ארוך".

ובגילך הצעיר, אתה כבר יכול לנוח על זרי הדפנה?

"בעבודה שלי יש איזשהו סם, זרי דפנה זה עניין יחסי. עשיתי כסף עוד לפני הבורסה, וההצלחה הזו לא גרמה לי להרגיש שהגעתי אל הנחלה. אני אוהב את העשייה, לגלות ערכים סמויים ולהציף אותם. פרישה לא עומדת על הפרק".

אף פעם לא חשבת על אפשרות אחרת, נניח לעבוד עבור מישהו אחר?

"אף פעם לא הייתי שכיר וגם אין לי מה להציע בתור שכיר". « שי שלו «הפירמידה התהפכה « מי שידע לזהות במועד את הפריחה הצפויה בשוק המניות, לרכוש שלדים בורסאיים ולהפיח בהם רוח של טכנולוגיה, חוגג. מסתבר שאפשר להתעשר בגיל צעיר גם אם לא יזמת סטרט-אפ. תשאלו את צביקה בארינבוים, בן 29, שיש לו חברות בשווי 150 מיליון דולר (וגם את אבי טיומקין כחותן ואת איציק שרם, כשותף לסקי)