רק הנועזים קופצים למים הקרים

מערכת החינוך עוד לא לגמרי התרגלה לעולם האינטרנט - יותר משהיא מביאה בשורה לעולם הכלכלי, גופים עיסקיים מביאים את הבשורה אליה בשקט-בשקט מגיעים יזמים פרטיים, שעוזרים לצוותי ההוראה להתחבר לאינטרנט בבתי ספר מעודכנים יותר, כמו הר וגיא שבקיבוץ דפנה, כבר מצאו איך להזמין להרצאה אפילו את דר' הנרי קיסינג'ר

אחד הסיפורים יוצאי-הדופן במערכת החינוך בישראל, הוא זה של דב לוין (62), מורה למתמטיקה ולפיזיקה, בתיכון המקיף הניסויי "הר וגיא" בקיבוץ דפנה, שבגליל העליון. לוין הוא לא רק מורה במשרה מלאה, אלא יזם בתחום ההיי-טק. לפני שנים אחדות, הקים את חברת המחשבים לוגל, לפיתוח לומדות, והיום הוא עובד גם בה במשרה מלאה. במסגרת עבודתו בלוגל הוא נמצא בקשר הדוק, באמצעות תקשורת-מחשבים, עם ארה"ב. בעת הצורך, הוא מתקשר בין-לבין מבית-הספר.

המקרה של האיש בעל שני הכובעים מעניין, דווקא מפני שהנוף הכללי במערכת החינוך הוא שמרני, מסורבל ובינוני. יותר מדי בתי-ספר במקומותינו מתנהלים בדיוק כפי שהתנהלו לפני עידן המחשבים והאינטרנט, וברוב בתי-הספר שבהם עובדים עם מחשבים, אלה מכשירים מיושנים ואיטיים. תשתית התקשורת שם לקויה.

סביב לוין התגבשה בתיכון הר וגיא קבוצת מורים משוגעים לדבר, מורעלי-אינטרנט ולמידה אינטראקטיבית. יחד, הם הפכו את המוסד לחממה לטיפוח עתודה של יזמים צעירים, שיוכלו פעם להשתלב בכלכלה החדשה.

כבר היום, התלמידים שם משוחחים זה עם זה באינטרנט, על יצירת אומנות של מיכאלאנג'לו, למשל, כשכל אחד מהם רואה את זולתו על המסך. יחד, הם משוטטים בתוך כנסיות שקירותיהן צויירו בידיו. כמובן, המורה לאומנות או המורה לאנגלית משתפים פעולה עם המורה למחשבים, ואט-אט נסחפים אחריהם מורים למקצועות אחרים.

יש בבית-הספר את כל הציוד הדרוש ללמידה אינטראקטיבית וללמידה מרחוק בשיטת הווידאו-קונפרנס, ויש תוכנית לימודים מגרה ומפתיעה, שמשלבת גם תכנים מסורתיים, דוגמת ההומניסטיקה, עם הטכנולוגיות היותר-חדשניות. לדגם כזה של חינוך מתכוונים המומחים שמדברים על בית-הספר-העתידי.

בראיון איתו באחד המקומונים בצפון, לפני חודשים אחדים, הודה לוין כי הכשרת התלמידים היום, לעולם הידע והכלכלה של מחר, היא כמו הליכה במסלול לא סלול. אבל, הוא טען שאין ברירה, ו"מי שיטבול עכשיו את ידיו במים קרים, יהיה בעמדת יתרון בעתיד".

לוין וקבוצת המורים הקטנה מדברים על מהפיכה בתפקיד המורה, שבמקום להיות אלוהי-הידע, רק יברור ידע ותכנים, יפקיד אותם באתרי אינטרנט וינחה את התלמידים איך להגיע אליהם ומה לעשות שם.

הם גם מדברים על מהפיכה בתפקיד בית-הספר. לא עוד גוף שמשרת רק תלמידים, אלא מרכז קהילתי שיספק חומרי לימוד, ידע ותרבות, לתושבים בסביבתו. לוין הדגים: מי שרוצה, ייכנס דרך בית-הספר לאתר האינטרנט, וייצא דרכו לביקור מודרך במעבדת החלל של נאס"א ביוסטון, ארה"ב. בית-הספר יתאם מועד ושעה עם מעבדת החלל, שבהם תהיה הרשת שלו מחוברת, בלעדית, למצלמות הטלוויזיה במעבדה ביוסטון.

ניסוי ראשוני בכיוון הזה כבר נעשה בשנה שעברה. תיכון הר וגיא התקשר באמצעות ציוד הווידאו-קונפרנס שלו למשרדים של חברה בתל-אביב, שגם לה יש ציוד דומה. במשרד בתל-אביב ישב פרו"פ עדי שמיר ממכון ויצמן, והירצה לתלמידים בגליל.

שמיר, שיצא לו מוניטין כמי שהמציא צופן להעברה בטוחה של כספים ממדינה למדינה, באמצעות תקשורת-מחשבים, הרצה על נושא ההצפנה. במהלך ההרצאה, ולאחריה, הוא ראה את התלמידים, והשיב לשאלותיהם. בשיטה זו, אמר לוין, אפשר להזמין מרצים ידועים לבית-הספר ובהם עמוס עוז, ד"ר הנרי קיסינג'ר או יזם אמריקני בתחום ההיי-טק.

איים קטנים של מצויינות אפשר למצוא בבתי-הספר העיוניים האליטיסטים בערים הגדולות בארץ. למשל, בית-הספר להנדסאים ברמת-אביב שבו, כבר לפני שנים, פיתחו תלמידים מחשב לעיוורים. או התיכון למדעים ולאמנויות בירושלים, שתוכנית הלימודים שלו במדע וטכנולוגיה אומצה על ידי 16 בתי-ספר בארה"ב, ותילמד בהם בשנת הלימודים הבאה.

כמובן, איים של מצויינות יש גם בבתי-ספר של הרשתות לחינוך טכנולוגי כמו אורט ועמל. גם בהם, תלמידים מפתחים בסוף כיתה י"ב, במסגרת עבודות גמר מדהימות, תוכנות, לומדות, מיתקנים ממוחשבים או רובוטים, שחלקם פטנטים מקוריים.

לעיתים קרובות, פיתוח עבודות הגמר נעשה בשיתוף עם בתי-חולים, מפעלי תעשייה, חברות וגופים ציבוריים או פרטיים. כבר כאן נולד השיתוף בין מהנדסים לבין מורים ותלמידים, ובין התעשייה לחינוך.

בשעתו, ניסה המנהל של בית הספר להנדסאים ברמת אביב, אלחנן אילת, למסד את תעשיית-הנוער הזו, כלשונו, אבל הרעיון לא קרם עור וגידים, אף שהיה קרוב לביצוע, ואף שרבים מהרעיונות ומהפטנטים של התלמידים נחטפו בידי גורמים שמחוץ למוסד.

כצפוי, הפתרונות המעשיים באו מצד התעשייה. המהנדסים והטכנאים של חברת מוטורולה משתפים פעולה עם בתי-ספר, ועושים לתלמידים היכרות ראשונה, לרבות התנסות בפועל, עם עולם ההיי-טק. אנשי אינטל בקרית-גת הגו פרוייקט ברוח דומה לתלמידי התיכון המקומיים.

היוזמות האלה אינן אלטרואיסטיות. הן נובעות, קודם כל, מהמחסור הכרוני במהנדסים ובטכנאים. מערכת החינוך והמוסדות להשכלה גבוהה לא מספקים, בשלב זה, את הסחורה. כשאין מספיק בוגרי י"ב בתחומי ההיי-טק, אין מספיק סטודנטים במסלולים אלה במוסדות להשכלה גבוהה.

המצב הזה יימשך, כל עוד לא יהיו מספיק מורים ביסודיים ובעל-יסודיים שישלבו את המחשב בשיעורים שלהם, גם במקצועות ההומניסטיקה, ולא ינצלו את האינטרנט לתועלת התלמידים. מורים רבים, בעיקר המבוגרים שבהם, פוחדים מהטכנולוגיה החדשה, מנסים להחזיק מעמד בהוראה בלעדיה ומחכים לרגע בו יגיעו לגיל פרישה.

כדי לדעת כמה בתי-ספר בארץ נערכים לעידן של הכלכלה החדשה, צריך לעשות סקר מקיף ואמין על תוכניות הלימוד. סקר כזה נערך ב-96' עבור משרד החינוך, בידי יפה שיף מהלמ"ס, במסגרת סקר כולל על שירותי חינוך ורווחה בבתי-הספר היסודיים, בחטיבות-הביניים ובעל-יסודיים, במיגזר העברי ובמיגזר הערבי. ממצאי הסקר פורסמו במאי אשתקד, אבל הם כבר אנכרוניסטים, ולא באשמת הלמ"ס. ארבע-חמש שנים, מאז 96', הן שנות דור בעידן ההיי-טק.

ובכל זאת, בהיעדר דו"ח מקיף אחר, עדכני, כדאי להציץ בממצאי הלמ"ס. כבר ב-96' היו ניצנים, או זרעים, לתוכניות לימוד שפניהן לכלכלה החדשה. בתוך ים של תוכניות-לימוד במקצועות הרגילים ובמקצועות ההעשרה, יש גם תוכניות ייחודיות בתחומי המדע; טכנולוגיה ומחשבים; תיכנות; הכנה לקריירה; יזמות בצוותים; ניהול משק מודרני וחינוך לתעשייה.

אחדות מהתוכניות האלה נעשו בשיתוף התאחדות התעשיינים. אחדות, בשיתוף מכון ויצמן, הטכניון והאוניברסיטאות האחרות. אין טעם לנקוב במספרים. לפני ארבע שנים, העסק היה רק בחיתוליו.

עד שמשרד החינוך יזמין אצל הלמ"ס סקר חדש על תוכניות הלימוד, אפשר ללמוד משהו בצורה מפוזרת, ולא שיטתית, על תוכניות הלימוד ברוח הכלכלה החדשה, באמצעות כלי התקשורת. במרכז להשתלמות מורים במדע וטכנולוגיה בשלומי, מורים לומדים ללמד גם באמצעות האינטרנט. באולפן עקיבא, בנתניה, מפתחים פרוייקט-אינטרנט רב-לשוני ורב-תרבותי, לבתי ספר יהודים וערבים.

תלמידים בחטיבה העליונה בכפר הנוער של ויצ"ו, ניר העמק, יכולים מעתה לצבור נקודות לתואר ראשון במדעי המחשב ובמשפטים, באמצעות שידורי הלוויין והאינטרנט. תלמידים במגמה למינהל עסקים ולסחר כללי, בבית הספר סולם צור בגשר הזיו, מתנסים בהקמת חברות עיסקיות שמייצרות ומשווקות מוצרים ייחודיים.

יותר משמערכת החינוך מביאה בשורה לעולם הכלכלה הישראלי, גופים עיסקיים מביאים את הבשורה אליה. בשקט-בשקט, חודרים יזמים פרטיים לבתי-הספר, עוזרים לצוותי ההוראה להתחבר לאינטרנט, לגלוש ולהקים אתרים. בדרך כלל, משרד החינוך תומך ביוזמות אלה ולפעמים, משתתף במימון. לזכות הפקידים הבכירים שם ייאמר, שבדרך כלל הם לא מפריעים לתהליך.

ומי צוחק כל הדרך אל הבנק? החברות העיסקיות. בין השמות שמוזכרים: תדיראן, אינטרנט זהב ובינת (שהתאחדו בנוגע להחדרת האינטרנט למערכת החינוך), חברת טל-היי רשתות תקשורת וחברת ידעתקשורת.

כשלזיווג הזה בין התעשייה לחינוך נוספת צלע שלישית, הפוליטיקה, התוצאה מרתקת שבעתיים. לפני שבועות אחדים, וליתר דיוק: לפני שהשר לפיתוח אזורי, שמעון פרס, נבחר כמועמד העבודה לכהונת נשיא המדינה, התבשרנו על פרוייקט חדשני. פרס הודיע כי משרדו יעניק 50 אלף דולר לכל בית ספר בישראל וברשות הפלשתינאית, שישתתף בפרוייקט-אינטרנט לשני העמים.

יו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי, שמואל אביאב, נפגש עם פרס. סוכם, שבשלב הראשון הרשויות המקומיות בישראל יעשו את השידוך בין בתי-הספר לבין המשרד לפיתוח איזורי, ובו-בזמן הקשר עם הפלשתינאים ייעשה באמצעות מרכז פרס לשלום.

כצפוי, יש מומחי חינוך בארץ ובחו"ל, שמזהירים מפני השתעבדות טוטאלית של בתי-הספר למחשבים ולאינטרנט. אחדים טוענים שממצאי מחקרים מראים, כי עצם הגלישה באינטרנט או הישיבה מול המחשב, אינם מבטיחים שהילדים לומדים משהו, בעיקר ביסודיים ובחטיבות הביניים.

אחרים טוענים, שלעיתים קרובות, עקב הלחץ של גורמים מסחריים, אינטרסנטים, בתי-ספר מקדמים את לימודי המחשב והאינטרנט על חשבון צרכים דחופים יותר של התלמידים. כולם מסכימים, שאי אפשר היום בלי מחשב ואינטרנט, אבל צריך גם לדעת את המגבלות והחולשות שלהם. הטכנולוגיה החדשה, טוענים אנשי החינוך, מנתקת את התלמידים מהקשרים הבינ-אישיים, מטפחת בהם את הצורך בריגושים מיידיים, בהצלחה ובכסף, ובין השלכותיה, תחושות של ניכור, בדידות, ריקנות וציניות.

צרו איתנו קשר *5988