זכות העיכבון

"עיכבון" הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, כלי של סעד עצמי (self help ) הניתן לנושה, למימוש זכויותיו בכוחות עצמו כלפי החייב, מבלי להיזקק לפניה לבתי משפט. העיכבון נמשך עד לסילוק החוב, כשהדיעה המקובלת היא שהמעכב אינו רשאי לממש את הנכס המעוכב ולהיפרע ממנו את המגיע לו. זכותו של מעכב מעניקה לו, במקרי פשיטת רגל ופירוק, עדיפות על פני נושים בלתי מובטחים.

שתי מערכות דינים מסדירות את דיני העיכבון: האחת - ההסדר הכללי המצוי בסעיף 11 לחוק המטלטלין, שאינו מקנה את זכות העיכבון, אלא קובע את הכללים החלים על הפעלתה של זכות זו, משהיא קמה.

האחרת - ההוראות הסטטוטוריות הפזורות בדברי חקיקה שונים (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה; סעיף 12 לחוק השליחות; סעיף 9 לחוק השומרים; סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין; סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות; סעיף 31 לחוק המכר). הוראות אלו הן המקנות את זכות העיכבון.

מהי "עיסקת קבלנות" ומתי ייאמר על סוחר ששיחרר סחורה, כי ויתר על זכות העיכבון בהקשר לסחורה המשוחררת? בסוגיות אלו עסק פסק דינו המקיף של בית המשפט העליון, שניתן לפני ימים ספורים (פסק הדין נכתב ע"י השופט יעקב טירקל, בהסכמת הנשיא אהרון ברק והשופט מנחם אילן).

המערערת ניהלה מתפרה, ועיקר עיסוקה היה תפירת בגדי ים עבור המשיבה, הנמצאת היום בהסדר נושים. המשיבה נהגה להעביר למערערת גזירי בד מהם היתה האחרונה תופרת בגדי ים ומחזירה אותם למשיבה. בתחילת כל עונה סיכמו הצדדים את כמות בגדי הים שתתפור המערערת ואת שכרה בעבור כל יחידה. התשלומים שולמו למערערת 15 ימים לאחר הוצאת חשבוניות המס.

המערערת סיפקה למשיבה שני משלוחים של בגדי ים וניפקה חשבוניות כדין. בהגיע מועד המשלוח השלישי הבינה המערערת שהיא לא תזכה לקבל את התשלום המגיע לה בעבור מי משלושת המשלוחים. לפיכך, עיכבה המערערת את המשלוח השלישי והגישה תביעה כנגד המשיבה.

טענת המערערת הינה, כי זכות העיכבון שיש לה על המשלוח השלישי, "מכסה" את המגיע לה בעבור שלושת המשלוחים.

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, ישי לויט, דחה את טענתה. לויט קבע, כי כאשר קבלן משחרר סחורה או נכס שניתן לו לביצוע מלאכה, שוב אין לו זכות עיכבון לגבי אותה סחורה.

העירעור התקבל.

מתי רואים מספר פעולות שנעשו במסגרת מערכת יחסים עיסקית כוללת אחת, כעיסקאות נפרדות, שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה ויוצרת זכות עיכבון נפרדת, ומתי תיראנה פעולות אלו כעיסקה אחת? בתי המשפט נחלקו ביניהם בדבר הגדרתה של "עיסקה אחת", להבדיל ממספר עיסקאות. בענייננו, מספר טעמים הצובעים את שלושת המשלוחים בגוון אחיד של עיסקה אחת.

בשל שלושה טעמים יש לקבוע, שאין לראות בהוצאתם של שני המשלוחים הראשונים ויתור על זכות העיכבון לגביהם. הראשון - תנאי להיווצרותה של זכות העיכבון הוא קיומו של חיוב תקף, שלא קויים בהגיע מועדו. באין חיוב לא קמה לנושה זכות עיכבון. לא בכל מקרה של עיסקת אשראי, שלפי תנאיה מוציא הנושה את הנכס משליטתו בטרם שולמה תמורתו, יהיה תוקף למסקנה כי לנושה לא קמה זכות עיכבון. בשעה שהמערערת הוציאה את שני המשלוחים טרם הגיעו מועדי פרעונם, ומכך שטרם קמה לה זכות העיכבון לגביהם. לא נטען כי בשעה ששוחררו משלוחים אלו היה בידיעתה "איתות אזהרה" כלשהו בדבר מצבה הרעוע של המשיבה. בנסיבות כאמור, לא למותר לאבחן את העובדות של המקרה הנוכחי מן העובדות שהתרחשו בע"א 790/85.

השני - נובע מלשונו של סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות ("לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות"). עינינו הרואות, כי לשון הסעיף איננה מזהה את הנכס אותו זכאי הקבלן לעכב עם הנכס שהמלאכה שנעשתה בו יצרה את החיוב הנערב. היא יוצרת זיקה בין נכס כלשהו שנעשתה בו מלאכה במסגרת עיסקת הקבלנות לבין חיוב כלשהו שהקימה העיסקה.

השלישי - סעיף 11(ב) לחוק המטלטלין מעניק לחייב זכות לשחרר "מקצת" המטלטלין המעוכבים אם שוויים עולה על שווי החיוב במידה בלתי סבירה. גם הוראה זו מחלישה את הזיקה הישירה בין הנכס המעוכב לבין החיוב הנערב במסגרת עיסקת הקבלנות.

ההכרעה בשתי השאלות דלעיל, הקשורות להיקף תחולתה של זכות העיכבון, מבוססת לא רק על פרשנותם של סעיפי החוק הרלוונטיים. היא מושפעת גם משיקולים של מדיניות (הלוקחת בחשבון גם את האינטרסים של צדדים שלישיים). בין השיקולים שתומכים במסקנות שפורטו לעיל, יש למנות את "טבעיות הזכות", ההקלה על הפעילות הכלכלית (במציאות שאיננה מעמידה לרשותם של נותני שירותים אמצעים יעילים להבטחת שכרם), את הזיקה המיוחדת שנוצרת בין קבלן שהשביח את הנכס לבין הנכס, וכן שיקולים של יושר, הגינות ותום לב.

(ע"א 1776/97 ליבוביץ נ. אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ, פס"ד מיום 2.7.00. בשם המערערת עו"ד חסין רינה, בשם המשיבה עו"ד דורון חכם) ראו והשוו: ע"א 790/85, פ"ד מ"ד(3), 187.