"יומן חוף ברייטון", מאת ניל סיימון, תיאטרון חיפה. תרגום: יהונתן גפן; בימוי:
עודד קוטלר; תפאורה: אדריאן ווקס; תלבושות: עינת ניר; מוסיקה: שפי ישי; תאורה:
שולי זיו; משתתפים: גיא מסיקה, אברהם סלקטר, נעמה שפירא, רודיה קוזלובסקי,
רוני שובל, חגית דסברג, שלי פלדמן.
קורותיה של משפחה יהודית בניו-יורק של שנות ה-30, על רקע איומי מלחמת העולם
השנייה.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") מציין את המקצועיות של סיימון כמחזאי, והפעם, מחזה
"הבנוי על חומרים אוטוביוגרפיים. הוא תפור ביעילות, בערבוב של רגש וקומדיה
במינונים מדויקים... מחזה יעיל, אפקטיבי, גם אם טרחני ומייגע בחלקו השני".
בביצוע ישראלי טוב, הוא עשוי להיות "תיאטרון סביר, בוודאי לא חשוב", אלא שזה
"רחוק מלהיות" המקרה. התפאורה (במות נוסעות שמכניסות לבמה המרכזית את ההתרחשויות)
מתחילות לייגע במשך הזמן. "אבל עיקר הבעיה היא בליהוק ובמשחק", שבמקרה הטוב
אפשר לומר שהוא "סביר". בסך הכל "ערב לא מציק במיוחד, המאפשר לשכוח אותו עוד
כדי ראייתו".
שוש ויץ ("ידיעות אחרונות") סבורה, שמדובר בלהיט. ההצגה "מכילה את המרכיבים
האהובים על קהל האולמות הגדולים. היא שמרנית. היא בנויה על סיפור משפחתי דשן,
מתובל בהומור, קיטש ונוסטלגיה, ויש בה אפילו קצת יידישקייט". הקהל בתיאטרון
חיפה קיבל אותה "בתשואות רבות וחמות".
המחזה "יומן חוף ברייטון" מעולם לא היה "מעמיק או חשוב", אבל כמו רוב מחזותיו
של סיימון "הוא כתוב במיומנות רבה ויודע לשמור על איזון נכון בין פאתוס להומור".
גם אם הוא קצת מיושן, יש לו סיכויים להצליח גם היום, "בתנאי שיבוצע היטב".
אבל "זה לא מה שקרה בחיפה".
הבימוי שומר על "המסגרת השמרנית של המחזה" וההצגה נראית "כבדה, מסורבלת וארכאית.
גם התרגום של גפן מסורבל וחסר דימיון, והמשחק הוא במקרה הטוב בינוני, ולפעמים
הרבה פחות מזה". התוצאה הבינונית "תורמת מעט מאוד לטקסט", וגם הקהל "שנהנה
ממנה, היה נהנה הרבה יותר מביצוע טוב יותר".
אליקים ירון ("מעריב") מסכים גם הוא שרק "ביצוע מעולה מאין כמותו" יכול להצדיק
את העלאתו שוב של "יומן חוף ברייטון", וכן גם עם הקביעה שההצגה הזאת "ממש לא
כזאת".
"המשחק אינו ברמה אחידה. יש כמה תפקידים טובים או סבירים ויש גם מעידות אחדות",
ולמסיקה בתפקיד בעל היומן "יש הופעה נעימה, אבל אין לו היכולת (עדיין?) לשאת
את כל הנטל הזה על כתפיו הצעירות". והתפאורה "מסורבלת, מכבידה ומייגעת".
יש כאן "הרבה שמאלץ המטובל בהומור בלתי מזיק. אבל להגיד שבצאתך מן ההצגה אתה
נושא איתך חוויה עמוקה, יהיה קצת מוגזם. המחזה שטחי וההצגה רק מדגישה זאת".
בקיצור: מחזה שדורש ביצוע מעולה, אבל זה ממש לא המקרה. ובכל זאת, השילוב הזה
של פאתוס, נוסטלגיה והומור, אהוב על הקהל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
