תמי זר "אני הסקיפרית שלך", היא אמרה. החיים מלאי הפתעות. עד לאותו רגע חשבתי
שסקיפר זה גבר מסוקס, צרוב שמש ומקועקע לבבות סדוקים ונשרים. מילא. הופעתה
של איריס הסקיפרית ערערה קצת את סדרי העולם שלי, אבל רק לרגע. סקיפר, סקיפרית,
הו גיבז א דם, העיקר שיידעו לאחוז היטב בהגה של היאכטה שלי. נפנפתי לה עם המרגריטה
לשלום והחזרתי את מבטי אל האופק.
איריס השיטה את היאכטה הלבנה היישר אל תוך שביל הזהב שמוביל אל השמש, שיערה
החום מתנפנף ברוח והים משתקף במשקפי השמש שלה. פלוף, פלוף, פלוף, ליחכו הגלים
את דופן היאכטה, שחרטומה פילס את דרכו ביניהם. ישבתי בשקט, נתתי למרחב הכחול
האינסופי לחלחל אליי, מאזינה לסימפוניית הפכפוכים. האושר התגנב ללא התרעה מוקדמת.
לא הייתי לבד על היאכטה. ועכשיו אפשר גם להודות שהיא לא היתה ממש שלי. כמה
ספנים קצת יותר מקצועיים ממני ליוו אותי בהפלגה הקצרה, כדי "לתת לי את ההרגשה",
כמו שהם אהבו לקרוא לזה.
וההרגשה היתה מצוינת. "או.קיי", הודעתי להם זמן קצר אחרי שיצאנו מהמרינה בתל-אביב,
"גם אני רוצה". או אז טרחו להסביר לי שיאכטה זה לא כמו אוטו, שמכניסים למוסך
ולוקחים למחרת. "אין בעיה", אמרתי. "גם אוטו אין לי".
אבל יאכטה זה גם לא כמו שאין אוטו, הם התעקשו, מפעילים היגיון ימאים מוזר.
יאכטה, אם לא משקיעים בה זמן וטיפולים שוטפים, היא נשחקת. "הים יאכל אותה",
היה התיאור הציורי שהשתמשו בו שוב ושוב, רוצים לומר: הים יקלקל את ארונות העץ
שלקח שעות רבות לבחור ואלפי שקלים לקנות, יחורר את הקרקעית, יגדל עליה גידולים
מגידולים שונים, יכרסם את הצבע שלה ויהרוס את המנוע. הים האכזר.
הרוח קצת יצאה לי מהמפרשים, אם לשאול ביטוי מז'אנר הכתבות על יאכטות. אבל אז
הסתבר שימאים, הלב שלהם רחב. לא יכולים לראות בחורה בצערה. הכול שטויות, אמרו
לי. גם אחרי כל הקושי, אסור לשכוח שבעולם יש יותר ים מיבשה, ואין הרגשה יותר
טובה מלהגיע לנמל חדש, שניווטת אליו בעצמך ועברת המון תלאות בדרך, לרדת לרציף
ולהתיישב בנחת לכוס בירה ראשונה.
והים גם עושה חשק, הם אמרו לי. חבל שאת בחורה, את לא מבינה. אבל, בשביל הגברים,
תכתבי שבכל העולם אין עיר נמל שמכבדת את עצמה, שלא תמצא בה בתי זונות ראויים.
ובמיוחד הם המליצו על אלה שבהמבורג. יש נמל בהמבורג?
אחר-כך הם מזגו עוד וויסקי והתחילו לצחוק. שניים מהם סיפרו שיום אחד הגיעו
לכפר דייגים קטן, באחת הארצות הצפוניות (עד כדי-כך הם שמרו על מידור). כולם
בכפר היו נוצרים אדוקים, וגם דומים זה לזה - מה שהעלה אצל בני שיחי את החשד,
שהנוהג המקומי גורס אך ורק חתונות בתוך הכפר עצמו (ואצלי את החשד, שהם קצת
הפליגו בסיפוריהם, אם לשאול עוד ביטוי מהז'אנר).
כך או אחרת, שני הספנים הישראלים הכניסו את הספינה למספנה והתחילו לעמול על
ניקויה. באופן טבעי, העבודה עשתה אותם רעבים ואחד מהם הלך לקנות קצת דגים.
כמו בסיפורים, בחנות הדגים הוא פגש מוכרת נחמדה. "הייתי מאוד אדיב כלפיה",
הוא שיחזר באוזניי. "בשני הימים הבאים חזרתי כדי לקנות עוד דגים, היא כבר ראתה
בזה סימן לרצינות. טוב, אולי היה גם מגע קל מעבר לדלפק, כשהתקרבתי לקחת את
העודף, אבל באמת שום דבר מעבר לזה.
"ביום הרביעי לא הגעתי, נמאס לי מהדגים. ביום החמישי, כשאנחנו יושבים על הסיפון,
החבר שלי ראה פתאום מרחוק שיירה של גברים מתקדמת לכיוון היאכטה שלנו. אלה היו
האחים של מוכרת הדגים, שבאו להתעניין בשלומו של החתן המיועד. מזל שראיתי אותם
קודם. יומיים העברתי בחדר העוגן, נעול מבפנים, עד שהפלגנו משם".
"אבל הים זה לא רק דברים כאלה", הם שינו את הטון למראה פניי הספקניים. "לפעמים
מגיעים דולפינים וקופצים ליד היאכטה, ואם אתה דופק על הסיפון או שורק להם,
הם קופצים ומשחקים איתך. וכשהים שקט, אפשר להחזיק בחבל, לקפוץ למים וללטף אותם".
איריס נחרה בבוז. היא לא אוהבת שמספרים חוויות בשביל בחורות רגישות, כאילו.
ואז מישהו שאל אם שמענו כבר על היאכטה החדשה שחואן קרלוס, מלך ספרד, אמור לקבל
הקיץ.
חואן קרלוס יקבל הקיץ יאכטה חדשה. 16.5 מיליון דולר מחירה, והיא אמורה לפצות
את המלך על המתנה של יותר מעשרים שנה, במהלכן נאלץ להסתפק ב"גרוטאה" שרכש עבורו
המלך פאהד מערב הסעודית. כאן כבר הבנתי שלמרות מה שאמרו לי, יאכטות הן כן קצת
כמו אוטו. ותחשבו מה זה בשביל חואן לנסוע במודל 1979. אפילו אניטה חיכתה פחות,
אם לשאול לרגע מז'אנר אחר.
היאכטה החדשה של חואן, כך מספרים בספרד, היא מתחרה ראויה ליאכטה האגדית של
אריסטוטל אונאסיס, "אם כל היאכטות". בזאת של אונאסיס הייתה בריכת שחייה, שקרקעיתה
רצפת מוזאיקה, ובלחיצת כפתור היה ניתן לגרום לה לעלות באיטיות למעלה, כמו פוסידון
העולה מן הים, ולהפוך לרחבת ריקודים. כיסאות הבאר היו מרופדים בעור של כרישים
צעירים, ועל הסיפון המהודר דרכו אליטות ישנות, בדמותן של אליזבת טיילור ומריה
קאלאס. פלא שג'קלין התאהבה?
חואן קרלוס, מספרים צהובוני ספרד, אינו טומן ידו בצלחת. 41 מטר אורכה של "פורטונה",
היאכטה החדשה שלו, והיא כוללת שבעה חדרים מהודרים במיוחד. המימון הגיע מכיסם
של אנשי עסקים ממיורקה ומשני בנקים באזור, שביקשו להודות למלך על היוקרה שהוא
מעניק למקום כאשר הוא בוחר לבלות בו את חופשותיו. הממשלה הספרדית תרמה למאמץ
כ-2.5 מיליון דולר. מה לא עושים כדי שהמלך, הנחשב לשומר הדמוקרטיה, יהיה נינוח.
אבל דווקא ההולנדים הם שהמציאו את היאכטה, במאה ה-16, והם גם שנתנו לה את שמה.
הם השתמשו במילה jacht, ולאחר מכן הוסיפו אליה את המילה schip, שפירושן יחד
"ספינת מרדף". במאה ה-17, כשהולנד הפכה למעצמה ימית, הפכו היאכטות לספינות
שעשועים - בתחילה לשימושם של מלכים ואצילים, ואחר-כך גם של תושבי הערים העמידים,
ששטו בהן בתעלות וסביב ארצות השפלה.
ב-1660, כאשר חזר המלך צ'רלס השני לבריטניה מגלותו בארצות השפלה, העניקה לו
העיר אמסטרדם ספינת שעשועים העונה לשם "מרי" 20 מטרים אורכה ו-5.6 מטרים רוחבה.
צ'רלס ואחיו ג'יימס בנו עוד יאכטה, וב-1662 התחרו ביניהם בשיט על התמזה, כשהמפסיד
התחייב לשלם למנצח 100 לירות שטרלינג. זה היה אות הפתיחה לאופנת היאכטות ולהפיכתן
לסמל סטטוס, המעיד על עושר ואצילות.
עד לשנות ה-60 של המאה ה-20, היו היאכטות נחלתם הכמעט בלעדית של בעלי הכוח
והממון. מאז השתנו קצת פני הדברים. אמנם יאכטה עדיין אינה עסק זול, אבל העלויות
פחתו באופן משמעותי. גם המהפכה הירוקה השפיעה על הענף. היום, יאכטונרים מעודכנים
רואים בה "אפשרות לגעת באופן אמיתי בטבע". אוכל אורגני ליד המרגריטה, מדיטציה
על הסיפון וחיפוש אחר טוהר רוחני, שאין כמותו על היבשה.
"אבל עדיין, עדיף בנמל של המבורג", ביקש ידידי לסיפון להדגיש שלא נס ליחה של
האופציה הישנה לטיהור רוחני.
תנו לי מסלול אחד מדהים, אני מבקשת, ואחרי כמה דקות של חילוקי דעות רמים, הם
הגיעו להסכמה יחסית, תוך הדגשה חוזרת ונשנית, ש"אין מסלול אחד שהוא הכי טוב".
הבחירה נפלה על ארצות הצפון (בגלל מוכרת הדגים?), ובמיוחד על האזור שבין דנמרק
לשבדיה. לדנמרק, סיפרו לי, מורשת שיט של אלף שנה, ובאזור ניתן לשוט בין כ-400
איים, רק 100 מתוכם מיושבים, ויש בהם אינספור נמלים ומעגנים נוחים ומסודרים.
הקסם טמון בכך שכל כפרי הדייגים הצבעוניים והערים הקטנות נשפכים אל תוך הנמל
וחיים אותו, גם כיום. כך ניתן לפגוש בבר שבנמל את הבנקאי, ראש העיר והדייגים
המקומיים, כשהם שותים בירה בצוותא ויודעים שזהו טעם החיים.
אלה אזורי שיט מרתקים, גם כי נתקלים בהם בתופעות כמו גיאות ושפל קיצוניים,
והניווט המורכב דורש התמודדות עם מים רדודים. מסביב לאי בשם Fyn (דנמרק) ובמיוחד
מדרומו, המראות עוצרי נשימה. ממנו ניתן להמשיך לאי בשם Mon, משם לקופנהגן,
ואחר-כך לעיר בו נמצאת (לכאורה) הטירה של המלט, Elsinor, ומשם לעלות לאורך
החוף השבדי, עד לגוטנבורג.
מי שמתעניין בשיט תעלות רגוע ומשפחתי יותר, יוכל לחצות את שבדיה בתעלות, מגוטנבורג
ועד לשטוקהולם. יולי-אוגוסט הם חודשים נפלאים לטיול כזה.
"טיול בנות", נחרה איריס בבוז, מתפנה אלינו לרגע ממלאכת השיוט. היתר משכו כתפיים
בהכנעה. הסקיפר תמיד קובע. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
