נוגע ללב, מפויס, ראוי

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") סבור, שזו "קומדיה קטנה וחמודה" שעמוס קולק מביים "בצניעות, בהומור חינני ועם הרבה טוב-לב". הוא "אינו שופט את גיבוריו וכך מגביר בנו את האמפתיה לדמויות".

לסרט "אין עלילה רבת-תפניות. גם אין לו ממש תסריט מפותח: רק כמה איורים מוצלחים, בעיקר של דמויות ושל סצינות חביבות, עם דיאלוגים מעוררי חיוך, השלובים אלה באלה במרקם מהנה". הצילום והעריכה באים לשרת "את השחקנים ואת הדמויות הייחודיות", שקולק מתבל ב"רסיסים קטנים של אגדה".

אורי קליין ("הארץ") הצליח ליהנות מהסרט - "למרות חולשותיו" ועל אף ש"יש בו משהו מחוספס, מרושל, ולעתים מבולבל ומעט תמוה" - משום שהסך הכל שלו "מצטבר ליצירה שגורפת לתוכה בהדרגה את הצופים". יתר על כן, הסרט ממשיך "לשגר רטט מסוים אל תוך הזיכרון גם ימים אחדים אחרי שצופים בו".

מה שמאפיין את שלושת הסיפורים, הוא "החיפוש והצורך במחויבות", אבל מה שמונע ממנו "להיות סרט נוסף שמתרפק באופן צפוי ובנאלי על חשיבותה של מחויבות, הוא העובדה שקולק מתייחס אל הנושא המרכזי של סרטו במידה הנכונה של פיכחון ואירוניה", וממקם את הסרט "אי שם בין מציאות לפנטזיה".

התוצאה היא "קומדיה רומנטית, ריאליסטית, שמביאה להתרוממות רוח, ואגדה עירונית שרומזת, שהסוף המאושר הוא אולי פריבילגיה של הקולנוע בלבד". וגם אם לא תמיד ברור לאן הסרט הזה "הולך, ומה הוא מתכוון לעשות, נעים להישאר במחיצתו בזמן שהוא מברר את זה".

דבורית שרגל ("רייטינג") סבורה, ש"קולק יצר אגדה אורבנית עם סממנים ריאליסטיים". סיפורה של בלה (תומסון), המלצרית שזור בסיפורם של אנשים נוספים בדיינר שבו היא עובדת, "התוצאה - אנושית. אין בעיה להתחבר לדמויות, שיש בהן הרבה סממנים מוכרים, ואף תחושת טוהר".

בסרט "אין רשעים, אין כוונות זדון, אלא רק את השאיפה הזו, שכל בן אנוש ראוי להגשים אותה - למצוא אהבה, כדי להמתיק את השהות על פני האדמה". קולק מצליח ליצור "אמירה אנושית רכה ונוגעת, מפויסת מאוד. מעוררת הזדהות", הגם "שאין מדובר ביצירה מושלמת מבחינה קולנועית. ראוי בהחלט".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") חושב דווקא, שהסרט "מרושל ומבולבל ומעייף לעתים קרובות בצבעוניותו המודגשת מדי. עם זאת, הוא אינו נעדר חן אנושי מסוים ומצליח, פה ושם, אפילו לגעת ללב". אולי סרטו "הטוב ביותר של קולק", אבל לא די "כדי שייחשב לסרט טוב במונחים מוחלטים".

נסים דיין ("גלובס") מכתיר את קולק "כראשון הבמאים הישראלים, שעומד בכבוד באותה שורה של יוצרי הקולנוע בעלי סגנון אישי, כישרון ורגישות, שהקהל והביקורת גם יחד נענים לו בהרבה אהבה".

בסרט הזה "אין הרבה חידושים" ו"דווקא תחושת הדז'ה-וו הזאת מוסיפה לו קסם לא מבוטל". וגם אם זו לא "יצירה קולנועית שלמה, או מושלמת", האפקט הסופי "כל-כך שופע אהבה לבני אדם, לקולנוע, לשחקניו של הסרט ולאהבה עצמה", שלדיין לא נותר אלא להמליץ בחום.

בקיצור: לא מושלם, אבל חביב, אנושי, מעורר הזדהות ומהנה.