למי זכות יוצרים במגילה גנוזה מלפני אלפיים שנה?

מדובר באחת המגילות הגנוזות שנמצאה במערות קומראן שבמדבר יהודה. כ-15,000 קרעי המגילה נתגלו בראשית שנות החמישים ע"י פרופ' ג'ון סטרגנל מהרוורד. סטרגנל הצליח "לצמצם" לכששים- שבעים קרעים. למלאכה הצטרף פרופ' אלישע קימרון שהצליח להרכיב מקרעים אלה טקסט בן 121 שורות שארבעים אחוז ממנו הם השלמת החסר שלא נמצא על גבי הקרעים.

הטקסט המפוענח, שהועבר למספר חוקרים בעולם לקבלת תגובות, התגלגל לידיו של הרשל שנקס, עו"ד יהודי-אמריקני ועורך כתב עת ארכיאולוגי. בנובמבר 1981, מבלי לקבל את רשותם של סטרגנל וקימרון, פירסם שנקס את הטקסט המפוענח בספר שנושאו "המגילות הגנוזות", וזאת מבלי לתת קרדיט לקימרון. קימרון פנה לביהמ"ש המחוזי בירושלים בעתירה למנוע משנקס להפיץ את הספר. השופטת דליה דורנר (אז במחוזי) קיבלה את העתירה. לפני שבועיים נתן השופט טירקל (בהסכמת השופטים אהרן ברק ודורית בייניש) את פסק הדין בעירעור שהגיש שנקס.

למי הזכות על הטקסט הקדום? שנקס טען שקימרון בסך הכל שיחזר יצירה קיימת, ומתן הגנה לפעולת שיחזור פוגעת במחקר האקדמי. בנוסף, טען שאין להקנות זכות קניינית בנכס תרבותי השייך לעם היהודי כולו. השופט טירקל דחה את הטענות. זכות היוצרים לא הוקנתה על המגילה אלא על תרומתו המיוחדת של קימרון בפיענוחה. טירקל איפיין תרומה זו בשלוש רמות: זכות יוצרים בסידור חלקי הפאזל, בפיענוח מלים לא ברורות על גבי הקרעים ובהשלמות ששוחזרו ברווחים. מלאכה זו כמוה כ"אמנות נתינת הרוח והנשמה בקרעים שעשתה אותם לטקסט חי ובעל משמעות". וטירקל שואל: "האם אותה 'רוח', אותה 'נשמה' שהפיח בקרעי המגילה, בכח הידע והכשרון שלו - שאני מציע לכנות 'שאר הרוח' שלו עושים את הטקסט המפוענח בשלמותו ליצירה המוגנת על ידי החוק?"

תשובתו חיובית. קרעי המגילה אינם אלא חומר גלם, שקימרון בבקיאותו, מומחיותו ודימיונו הפעיל שיקול דעת בין חלופות שונות ונתן בהם משמעות. תרומתו המקורית מקנה לו זכויות יוצרים ב"טקסט המפוענח". לפיכך, קבע טירקל ששנקס הפר את זכות היוצרים, ציווה עליו למסור לקימרון את כל העותקים של הספר שכוללים את הטקסט המפוענח וקינח ב-40,000 שקל, תשלום שכר טירחת פרקליטי קימרון.