70% מהזמן בחוץ

ראשית, לא רק שבשיא לא יוכל לטפל בסקטור החקלאי, אלא שבחוות הדעת יש מיגבלה נוספת חשובה: איסור על טיפול "בעניינים עקרוניים הנוגעים ליישובי קו העימות". דהיינו, בשיא לא יוכל לטפל בכפר גלעדי, אבל גם לא יוכל לטפל ביישובים עירוניים כמו קרית שמונה או שלומי.

מיגבלה זו נובעת מההבנה של אליקים רובינשטיין, שקיים מתח בין החקלאים לבין עיירות הפיתוח, שהן המשוועות לתוספת שטח לצורך התרחבות - ולכן אסור לבשיא לעסוק בענייני "יישובי קו העימות" במובן הרחב של המילה, כולל הסקטור העירוני.

כתוצאה מכך, בשיא אפילו לא יוכל לקבוע את סדר היום של הנהלת המינהל, כי אין ישיבת הנהלה שאינה עוסקת באחד משני נושאים אלה. למעשה, מה שנשאר לבשיא לעסוק בו הוא רק המגזר העירוני שאיננו בקווי העימות, בנושאים כמו למשל העברת זכויות מהוונות או הסדרי רישום משכנתאות - שכולם נושאים איזוטריים. הסדר מסוג זה יגרום לכך, שיונתן בשיא יצטרך להיות מחוץ לחדר בערך 70% מהזמן.

חוות הדעת יוצרת תפקיד של משנה למנכ"ל, שהופך בעצם להיות המנכ"ל האמיתי. המשנה למנכ"ל הוא זה שיעסוק בפועל בנושאים בהם בשיא לא יוכל לגעת. ואם לא די בכך, על המשנה למנכ"ל יוטל לדווח ולהתייעץ עם עוד שלושה גורמים - מנכ"ל משרד התשתיות, היועץ המשפטי של המשרד ולשכת היועץ המשפטי לממשלה - כך שאת רוב זמנו יבלה המשנה למנכ"ל בהתייעצויות.

הרושם העולה מחוות הדעת הוא, שבשם העיקרון שאסור לפסול קיבוצניק מלהיות מנכ"ל המינהל בתקופה כמו עכשיו, הלך היועץ המשפטי דרך כל כך ארוכה ופתלתלה, עד שהוא עצמו מעיד על עיסתו במילים אלה: "ההסדר איננו חלומו של איש המינהל הציבורי".

יונתן בשיא הוא איש רציני. איך איש רציני חושב להיכנס לתפקיד שיש בו מיגבלות כאלה?