דיני מיכרזים

כל ההסכמים הנקשרים בין בני אדם בכל נושא כפופים לדיני חוזים כלליים, המבוססים בעיקרון על חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג, (1973). המחוקק ראה לנכון, לגבי תחומים מסויימים, לחוקק חוקים ספציפיים המתאימים לתחום הנדון. אחד מהתחומים שלגביהם קיימת מערכת דינים נוספת הינו תחום של הסכמים עם רשויות ציבוריות.

רשות ציבורית נתפסת כנאמן של הציבור, וככזו עליה לכלכל את צעדיה לא רק לפי שיקולים עיסקיים וכלכליים טהורים, אלא גם לפי שיקולים ציבוריים לטובת הכלל. כמו כן, על הרשות לנהוג לפי כללי מינהל תקינים ובלי שיקולים זרים.

על כל רשות החפצה לעשות הסכם בנושא כלשהו הקשור לתחום פעולתה, כגון קבלת או מתן שירותים, מכירה או רכישה של נכסים, לנהוג לפי חוק חובת המיכרזים ותקנות חובת מיכרזים.

לפי החוק הנ"ל, על כל רשות להימנע מביצוע עיסקה או קבלת שירות, אלא אם כן הצד הזוכה ייבחר במיכרז ולפי התקנות. לעניין זה קיימים מספר סוגי חריגים המפורטים בחוק ובתקנות, ומלבד חריגים אלו, כל פעולה שתתבצע ללא מיכרז עלולה להתבטל.

בשנים האחרונות הרבתה הפסיקה לעסוק בדיני מיכרזים, ולא פעם מיכרזים של גופים שלטוניים, כגון משרדי ממשלה או מינהל מקרקעי ישראל, מתבטלים בשל אי קיום התנאים הכלליים המחייבים.

פסקי דין מנחים

בג"צ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל פד"י לד (4) 709. פגם מהותי במיכרז הוא פגם שנוגד עקרון שיוויון ותחרות הוגנת.

בג"צ 504/82 כח (2000) אחזקות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל פד"י לז (1). כשפגם בהליך המיכרז הינו טכני ולא פוגע בעקרון השיוויון, אין לפסול את ההצעה.

ד.נ. 22/82 בית אלס בע"מ נ' רביד משה ושות בע"מ פד"י מג (1) 441. מסגרת של מיכרז כפופה לדיני חוזים וניהול מו"מ בתום לב.