סידר מסתדר

"ההסדר". תסריט ובימוי: יוסף סידר; צילום: עופר ינוב; משתתפים: אקי אבני, טינקרבל, אסי דיין, עידן אלתרמן, אורי קלאוזנר, יגאל נאור, מיכה סלקטר. ישראל 2000.

אורי קליין ("הארץ")יצא ברגשות מעורבים. מצד אחד סרטו העלילתי הראשון של סידר "מסמל הבטחה", מצד שני הוא "מתגלה כאכזבה". רובו כתוב ומבוים "במיומנות" ואף יש בו "מידה של תחכום, שמבטיח שהדרמה תתפתח באופנים מורכבים ומעודנים". אך בשליש האחרון שלו הוא נעשה "סרט פעולה לבני הנעורים, שמבטל ומביס את כל מה שקדם לו".

יש בו "חומרים עלילתיים טעונים" והוא מתפתח ברובו "כמלודרמה פוליטית היוצרת מחול חיזור אידיאולוגי ומיני. האסטרטגיה התסריטאית הזאת נדמית מטאפורה לסרט כולו". אלא שבמקום "לעסוק בקשר שבין תסכול רגשי ומיני ובין פעילות פוליטית קיצונית ופנאטית", הסרט בורח מהתמודדות עם הנושא ו"נסוג בחלקו האחרון אל עבר הפנטסיה הילדותית".

בחלקו השלישי, הסרט מתמקד בשאלה האם פיני יפוצץ את הר הבית או לא. "הצרה היא, שברגע שהאיום נהפך למציאות אפשרית, התוצאה היא הרפתקה מעט נלעגת, בעיקר לא משכנעת ובוודאי לא מאיימת". עם השחקנים סידר מצליח. אבני עושה כאן "את תפקידו הטוב ביותר עד כה... טינקרבל מתגלה כשחקנית אינטליגנטית ועצם הבחירה בדיין לגלם את דמותו של הרב מוסיפה לדמות נדבך מעניין", אבל חבל שהסרט הוא לא מה שהוא יכול היה להיות.

עירית שמגר ("מעריב") אמביוולנטית אף היא. יש כאן אמנם "עבודה מקצועית עם הדרכת שחקנים מצוינת" ו"תסריט הכתוב בדיוק ובכישרון", אבל "הוויתור" הוא שפוגם. עלילת המתח "מעניינת ורלוונטית", גם הציר הרומנטי בסדר. אבל "הסרט מסתבך סביב עצמו והאירוע הרומנטי לא רק מפעיל את המתח הפוליטי-דתי אלא מעוות אותו לצרכיו. כמו באהבה, כך בהר הבית, צץ לו פתרון פלאי". זה אולי "טוב ויפה לאהבת נעורים, אבל כמה חבל לבזבז פתרון כזה על נושא מרתק כמו זה שבו בחר סידר". זה הוויתור. והשורה התחתונה בכוכבים - שלושה.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") מוצא "הישגים נאים... תסריט טוב עם דמויות מפותחות, עלילה אקטואלית מסופרת היטב", וגם בחירה נכונה של שחקנים, אותם הדריך "במיומנות" והפיק מהם "דמויות אמינות ומורכבות". טינקרבל מעניקה לדמותה "הרבה כוח פנימי ואנושיות", דיין "מרשים" בתפקיד הרב, וכך גם האחרים.

אבל סתיו סבור "אין כאן דרמה פוליטית, והדיון האידיאולוגי משמש רקע בלבד למשולש הנצחי". סידר, שקרוב להוויה המתוארת בסרט, "מנצל היטב את ההקשר הפרטי שלו, כדי לרתק אותנו במלודרמה אמינה". חבל שבחלקו האחרון הסרט "משנה כיוון" והופך "לסרט אקשן של 'טובים ו'רעים'". ולמרות הפגמים "'ההסדר' הוא קולנוע ישראלי מהשורה הראשונה".

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") בדעה שהסרט "מחזיק את מאה דקותיו בעניין גובר והולך", ועוסק ב"אגף הדתי-לאומי, המתנחלים, המפד"ל, ישיבות ההסדר", שכה מעט אנחנו יודעים על "עולמם האישי-פנימי".

אבני מגלם כאן דמות רכה, מתלבטת, "והוא ראוי" לכל השבחים והפרסים שכבר קיבל על עבודתו. דיין "משכנע לחלוטין" בגילום דמותו של הרב, טינקרבל עושה את שלה "בחן רב ובאמינות", עבודת הכתיבה והבימוי של סידר "מרשימה", אם כי האיפוק שהוא כופה על הדמויות "גורם לסרט להיות שטוח מבחינה רגשית".

הזעקה האנושית לאהבה אישית ולאומית מעניקה לסרט, "מעבר לאיכויותיו הקולנועיות המיידיות, גם עומק פסיכולוגי וחברתי רב-משמעות".

בקיצור: סרט ישראלי כתוב ומבוים בכישרון, משוחק היטב, שגם אם אינו חף מפגמים, נותר סרט ישראלי מהשורה הראשונה.