"לכל השדים והרוחות". מסיפורי יצחק בשביס זינגר. עיבוד ובימוי: מייקל אלפרדס.
תיאטרון הקאמרי.
זהו מעין תיאטרון-סיפור, המורכב מ-11 סיפורים של בשביס זינגר.
מיכאל הנדלזלץ ("הארץ") טוען, שההצגה מתחילה עם שדים ונגמרת איתם, אבל היא
"בעיקר על רוח האדם". זה אינו "מחזה כתוב ומוכן", אלא "עולם שנוצר על הבמה
לעיני הצופים". ומייקל אלפרדס, בעזרת במה ריקה, כמה כיסאות ותלבושות "נפלאות"
של רות דר, "חוזר ליצור קסם יש מאין".
האופן שבו "השחקנים נכנסים ויוצאים מדמויות בגמישות חביבה", מעניקה ל"מניירה
היידית חיים חדשים, כי היא קיימת רק לרגע. הלהקה, מגויסת ומיומנת, חשה בנוח
בעולם התיאטרון הנוצר על הבמה, והסיפורים מתגלגלים".
נדב אסולין ומורדי גרשון "רהוטים, נעימים ותמימים, למשה בקר יש רגשים יפים
מאוד... לשירילי דשא יש רגעי היסחפות ל'שיחקוק' אבל גם רגעים יפים של נשיות,
ושירי גולן ושירה גפן מפיקות כמה רגעי תיאטרון פשוט ונוגע ללב".
אליקים ירון ("מעריב") בדיעה שהעיבוד "הוא המכשול הראשון בהצגה... הסיפורים
לא הפכו לחומר מאורגן, אלא לאוסף מזדמן של סיפורים, כמו טלאים שאין ביניהם
לא קשר ולא התפתחות".
נוסף על כך, ההצגה "ארוכה, ובשלב מוקדם למדי החומר נעשה קצת טרחני ומייגע:
מאחר ששמונה שחקנים מגלמים 60 דמויות, "בשלב מסוים נמחקת הזהות האישית של מרבית
השחקנים". הבמה החשופה "גדולה עליהם" והתרשמותו של ירון היא, ש"ההצגה היתה
מרוויחה הרבה לו הוצגה על במה קטנה יותר".
הקשה מכל הוא "הבימוי חסר ההשראה של אלפרדס. ההתרחשות הבימתית דלה ומצומצמת.
השחקנים מחליפים מקומית או משנים כיוון, וזהו". ירון מצליח לראות תמונה אחת
"מצוינת של משה בקר ושל ארז שפריר", אבל אין לו בשורות אחרות. בסופו של ערב,
"במקום הצגה - ערב ספרותי".
שי בר יעקב ("ידיעות אחרונות") מציין, ש"השדים אמנם משחקים תפקיד בחלק מהסיפורים,
אבל עיקר עניינו של בשביס זינגר הוא דווקא ברוחות המיסתורין, הבאים לידי ביטוי
ביחסי-אנוש. כך נפרש לעינינו אוסף של דמויות ציוריות ומוזרות מכל שלבי חייו,
החל בימי ילדותו בעיירה נידחת בפולין ועד ימי תהילתו כסופר מפורסם באמריקה".
הסגנון של אלפרדס "מיוחד" ומבוצע בידי "צוות קטן ומיומן. צוות השחקנים הצעיר
של הקאמרי בהחלט ניחן בגמישות רבה ובמשמעת תנועתית וקולית מרשימה. הם מצטיינים
בעיקר בסיפורים הקומיים", אבל בסיפורים הדרמטיים "חסר מימד רגשי". הבמאי "לא
מנצל מספיק את החלל" והמופע נותר "קצת מנותק, נאה אך לא ממש נוגע. וזה חבל,
כי הסיפורים באמת יפהפיים".
בקיצור: יש רגעים נוגעים ללב, הסיפורים מתגלגלים. אבל יש מי שסבורים שההצגה
ארוכה מדי, ואולי היתה מרוויחה יותר מעיבוד אחר, קצת פחות מנותק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
