חוצה ישראל הוא ניסיון מעניין, שיכול להתרחש רק בערוץ ממלכתי, המשוחרר משיקולי
רייטינג. דב אלבוים, נצר למשפחת רבנים ידועה, חוזר בשאלה ועיתונאי, מנסה ללמוד
דרך שיחה של אחד על אחד על תופעות המניעות את החברה בישראל.
אלבוים מביא עמו לתכנית, מלבד את מוחו החושב כל העת, גם פרספקטיבה רחבה על
החברה הישראלית: הוא אינו מביט אחורה בזעם לכור מחצבתו, כי אם באהבה וכבוד.
ויחד עם זאת, טעון בהרבה סקרנות בריאה לגבי העולם החילוני המקיף אותו בהווה.
אתמול ניסה אלבוים בעזרת די. ג'יי בשם יניב יהושע, ללמוד מעט על "תרבות הטראנס"
בישראל. לזכותו ייאמר, שעצם הנושא והניסיון כבר מזכים אותו בנקודות. אלא שבכך
נגמרת מכסת הזכות, לפחות בכל האמור בתוכנית מאמש: אלבוים משחק את הקשיש, את
מי שמעולם לא ביקר במועדון, ולא מבדיל בין "האוס" ל"טכנו" ול"טראנס". כשמישהו
כמו ירון לונדון, למשל, שואל את שאלות התם הללו, זה נראה אמין. כאשר אלבוים
הצעיר מנסה לברר מה קורה בתוך המועדונים פנימה, זה נראה מוזר: לך, תראה, תחקור,
ואז תשאל שאלות. השאלות הסתמיות של אלבוים, שלדבריו פחד מהסלקציה במועדונים
ולכן נמנע מלבקר בהם, זוכות לתשובות סתמיות עוד יותר מהדי. ג'יי הנכבד - שאומנם
מפגין שליטה ברזי מוזיקת המועדונים, אך העברית שלו על סף עילגות.
חבל. לתופעת ה"טראנס", על הוויתה האמיתית והמזויפת, מגיע דובר מוצלח יותר.
למנסה להבינה מן הצד, מגיע נציג חרוץ יותר מאלבוים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
