אהבה לא מצילה ממוות

עירית שמגר ("מעריב") מציינת, שהסרט ש"מתחיל מחוץ לשער בית הסוהר" עם תקווה להתחלה חדשה, לא נגמר טוב, "כי אצל פיצ'חדזה, האהבה לא מצילה ממוות". מדובר ב"אסופה של סיפורים סהרורים, מצחיקים, אכזריים ונוגעים ללב, על אנשים שרוצים לבנות לעצמם חיים אחרים, טובים. הקצב הנכון של הסרט, שזירת הדברים אלה באלה והיכולת לשלוט, ניכרים לאורך כל הדרך".

על אף שפיצ'חדזה "יודע קולנוע... ועל אף שיש בסרט "לא מעט רגעים נשגבים", הוא "שוקע במהלך העלילות הסבוכות ואובד בתוך הווירטואוזיות הכללית". ואין בכל זה כדי לגרוע מיופיו של הסרט, מקצבו, ומהיותו מצחיק. לכל שחקן "ניתן רגע של חסד", ומושונוב וכרמל בתו "בלתי נשכחים". שמגר חותמת בארבעה כוכבים.

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") מתרשם ש"על פניו, זהו סרט מבריק בצירופים הקולנועיים שלו". הצילום "מקורי", העיצוב "מוקפד ", פס הקול "מרתק" והדיאלוגים והקצב של פיצ'חזדה מעידים על "כישרון שופע". אלא ש"מתחת לעטיפה החיצונית לא מסתתר הרבה" וסיפורי המשנה של הסרט לא מצליחים - למרות "תרגילי עריכה מבריקים" - להתקבץ "למקשה אחת".

רוב הדמויות "כמהות למשהו שאינו מתממש", וכל הטיפוסים "זרים, תלושים, החיים בבועה של עצמם". אמנם פיצ'חזדה אוהב כל אחת מהן, ו"השחקנים נשמעים ונענים לו בדייקנות מופתית. אבל הוא לא מסוגל לגרום לנו לחוש אמפטיה אליהן". בסופו של דבר "הריקנות האידיאית בתסריט ובבימוי גורעת מיופיו". סתיו מסתפק בשלושה כוכבים.

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") ממש לא מבין לשם מה נעשה הסרט. "האם באמת רק כדי לספר במפוזר כמה סיפורים שיצטברו יחד, ביגיעה רבה, לאיזו מין פקעת חסרת סגנון ונטולת תובנה?" מבחינת העלילה, "מדובר במעשיית פשע שיגרתית למדי.

נותרת שאלת הסגנון; בגלל דלות ההפקה, מיקומו של הסרט בשכונותיה הדרומיות של תל-אביב, יכול היה להיות מחוכם. אבל הסרט אינו משתמש בעליבות הטבעית של הנופים שבהם צולם; הוא אינו מגביה או מייפה אותם, ואף אינו עושה בהם שום שימוש מטפורי. אלא, בפשטות, מבוסס בכיעורם עד צוואר. אותו כיעור מחלחל גם אל מערכות היחסים שהסרט מתאר".

ריבוי הסיפורים דווקא חושף את "חולשתו של כל אחד מהם בנפרד". הנושא המשותף לכל הסיפורים אמור להיות "החיפוש אחרי אהבה", אך אלקריב "חושש שמישהו פה בילבל אהבה עם גמילות חסדים". והשימוש באיקונה הדתית לא מטופל, עד שהוא נתפס כמקרי. הנה "דוגמה לכתיבה פזורת-נפש, המחמיצה אפילו את ההזדמנויות הנקרות בדרכה". גם המשחק רע ("חוץ מכרמל בתו וליילה מלקוס").

בקיצור: יפה, מצחיק וקצבי, אך הסיפורים השונים אינם מצליחים להשתלב למקשה אחת.