ההחלטה על מינויה של מקסין פסברג למנכ"ל משותף של אינטל קריית-גת התקבלה בנקודת
זמן, שאיש אינו יכול להצביע עליה במדוייק. היא הצטרפה אל אלכס קורנהאוזר, שנשא
בתפקיד לבדו בשנים האחרונות. בשפה של אינטל קוראים לזה two in a box. הפרופיל
הנמוך, שמאפיין את אינטל, והפליא לא מעט את האופן בו החברה בחרה להשיק את מעבד
הפנטיום 4, מאפיין גם כניסתה השקטה והצנועה של פסברג לתפקיד.
מתי בעצם נכנסת לתפקיד של מנכ"ל משותף?
פסברג: "זו שאלה מעניינת. כשאלכס הודיע לצוות, שקיבלתי את התפקיד, שאלו אותו
ממתי זה אקטואלי. הוא הסתכל על השעון ואמר - עכשיו ארבע, בחמש יש ישיבה עם
ארה"ב, ומקסין כבר תהיה שם. זה למעשה מיידי, ועד שנמצא לי מחליף אני עושה גם
וגם".
פסברג נמצאת עם אינטל מ- 83'. עם אינטל ולא באינטל, כיוון שמידת ההזדהות של
אנשי אינטל עם החברה היא כמעט טוטאלית ומעוררת הערצה מהולה בהרמת גבה. היא
היתה מראשוני המהנדסים במפעל בירושלים, הראשון שאינטל הקימה מחוץ לגבולות ארה"ב,
הקימה את היחידה לקשרי קהילה ואקדמיה באינטל, מחוברת היטב לפעילות של אינטל
בקריית-גת ומודעת לקשרים המיוחדים והשונים שבין המפעל העשיר לעיר הענייה, וכעת
- מנכ"לית משותפת של מפעל, שעשוי להכפיל את כושר הייצור שלו.
כמי שהקימה את המחלקה לקשרי קהילה ואקדמיה באינטל, היא מכירה מקרוב את המרחק
שבין אינטל לרשות המקומית, שנתנה לה בית. בין השורות, האישה הדומיננטית ביותר
באינטל ישראל היום מנסה לטשטש את ההבדלים בין קריית-גת לאינטל ולהדגיש את הסינתזה.
אבל המפעל הוא בכל זאת אי נפרד, גם בתעשייה ובהוויה הישראלית. המפעל בקריית-גת
מייצא בהיקף של 1.3 מיליארד דולר בשנה, והקפיץ את נתוני היצוא של ישראל. השנה
הוא אחראי בלעדי לרבע מהגידול ביצוא של הענפים הטכנולוגיים בישראל.
בכניסה לאינטל שלט אלקטרוני. דובר אנגלית. בתרגום חופשי, הוא אומר בוקר טוב
למשמרת החדשה, שהגיעה לעבודה, ומצטט את מניות אינטל בוול סטריט. ריח משובח
של קפה "אילי" מציף את הקפטריה, מתערבב קלות בניחוח המאפים הטריים. מימין,
פירות טריים וקופה מיוחדת להחזרת תמונות, שהעובדים מסרו לפיתוח. עוד קצת מימין,
שלט הכוונה למכון הכושר.
על לוח המודעות מכינים במודעה באנגלית את המשמרת השלישית לטיול יום. בחצר הפנימית,
עצים ירוקים עם ענפים ארוכים, מפתיעים משהו בפאתי הנגב, נושקים לשולחנות בפינות
רומנטיות ופסטורליות, שכמעט מפתות לחזור ולעשן. בצד החיצוני של המפעל - חזית
מפוארת ומבוצרת, מוקפת חומה, ובתוכה רציף אוטובוסים, עדות לשירותי ההסעות לעובדים
כמעט מכל מקום בארץ. סדר הגודל של הרציף הנקי והמסודר לא היה מבייש את התחנה
המרכזית של ראשון לציון, או קריית-גת.
פסברג מחכה לנו באחד מחדרי הישיבות. בהתאם למינהג, שטבע מייסד אינטל בישראל,
דב פרוהמן, אין בחברה מזכירות: כל אחד, גם הבכירים, עונה לבד לטלפונים שלו,
קובע לבד את הלו"ז שלו ומשיב עצמאית למיילים. בנוסף, כל העובדים, גם הבכירים
ביותר, כמו קורנהאוזר ופסברג, יושבים בקיוביקלס - גומחות בתוך החלל הפתוח -
כאחד העובדים. הגומחה, 6 מטר מרובע (בהערכה נדיבה), היא הטריטוריה של הזוטר
והבכיר כאחד. את הפגישות מקיימים באחד מחדרי הישיבות המרובים, שנמצאים סביב
האופן-ספייס רחב הידיים.
למה כמעט כל השילוט במפעל כתוב באנגלית?
"זה מפעל בינלאומי, שכל המפרטים שלו כתובים באנגלית. אי אפשר לתרגם את כל המסמכים
האלה, כי ברגע שיש שני עותקים, יש סיכוי שהם לא יהיו חופפים. צריך לקחת בחשבון
גם, שיש לנו אורחים רבים מאינטל העולמית. רק באחרונה באו ללמוד כאן 70 עובדים
מהמפעל בבוסטון, כולם דוברי אנגלית. גם ככה הם הסתכלו על הקוטג' בתמיהה, ולא
הבינו מה כתוב עליו".
פסברג גרה בהר אדר, בעיבורי ירושלים, ומבלה כל יום על הכביש בערך שעתיים, בדרך
אל ומקריית גת. אחרי שנשלחה מאינטל שלוש פעמים לחו"ל עם המשפחה, היא החליטה
לא להקשות עליהם עוד פעם. לבעלה מרפאה פרטית גדולה במבשרת, הבן בצבא והבת בתיכון.
הפעם, היא החליטה, היא תעשה את המאמץ ולא הם.
בירושלים עברה פסברג חלקים גדולים מדרכה המקצועית. באוניברסיטה העברית היא
השלימה תואר שני בכימיה שימושית, ובחרה להיות מורה לכימיה ופיסיקה בתיכון.
"ב-83' התגייסתי לאינטל", היא אומרת, ואפשר להאמין לה, שהיא באמת רואה בתפקידה
התגייסות.
"באותה תקופה לא היתה לאינטל בארץ תשתית ייצורית ו-250 המהנדסים החדשים, שהיו
גרעין ההקמה של המפעל בירושלים, נשלחו לארה"ב ללמוד. אני גוייסתי כמנהלת תהליך
ונשלחתי לאריזונה, למפעל שהיה אז המתקדם ביותר באינטל. ביליתי שם שנה. כמו
אז, גם היום, מכשירה אינטל את המהנדסים שלה בעצמה".
בתום השנה חזרו פסברג והמהנדסים האחרים, להקים את המפעל בירושלים. במשך שלוש
שנים היתה פסברג מנהלת תהליך באיזור הליטוגרפיה, המצלם את הרכיבים. בהמשך מונתה
למה שמוגדר באינטל group leader.
את בתה, היום בת 15, כמעט וילדה מתחת לאחת המכונות. "בהריון הזה עליתי 27 ק"ג.
עבדתי אז על מכונה, שהיה צריך לאפיין בה תהליכים, וכל הכפתורים נמצאו בחלקה
התחתון. הייתי צריכה להיכנס פנימה, לעשות התאמה לכפתורים ולצאת החוצה לבדוק
את התוצאה. יום אחד נתקעתי מתחת למכונה, ולא יכלתי לצאת. צעקתי, שיבואו לעזור
לי, וכולם הסתכלו בהנאה ורצו להביא מצלמה. קודם הם צילמו אותי - לוויתן לבן
- ורק אז עזרו לי לצאת. אחרי זה אמרתי די, ועד הלידה עבדתי ליד השולחן - בהכנת
סטטיסטיקות וטבלאות".
כעבור זמן קצר הוחלט באינטל לעשות ניסוי ולשלב מהנדסים מהייצור בתהליכי המו"פ.
הפעם נשלחה פסברג לאורגון לשנה וחצי. ב- 92' היא חזרה עם ידע בפיסגת הטכנולוגיה
לאותם ימים: טכנולוגיית ייצור של 1 מיקרון. לשם השוואה, היום מייצרים בטכנולוגיה
של 0.18 מיקרון והעתיד הלא מאוד רחוק הוא 0.13 מיקרון. זו הטכנולוגיה, שאינטל
מבקשת ליישם במפעל החדש, אם יקום, בקריית-גת.
אחרי שנתיים, נענתה פסברג לאתגר חדש, הפעם לא טכנולוגי: להקים את המחלקות,
שיעסקו בקשרי קהילה ואקדמיה וביחסי ציבור. את התפקיד הזה עשתה שנתיים, עד שהצטרפה
לצוות המקים של מפעל אינטל בקריית-גת, שוב בתפקיד טכנולוגי, כמנהלת מחלקת הנדסה.
"אנשים חשבו שאני מטורפת, כשעזבתי את הטכנולוגיה והלכתי לעסוק בקשרי קהילה
ויחסי ציבור. אמרו, שאף פעם לא אחזור לטכנולוגיה, ואם אחזור אהיה מיושנת ולא
אדע לעשות את זה", היא משחזרת. אבל היא חזרה.
כאחת הנשים הבודדות בתפקיד בכיר בעולם הטכנולוגי, את מרגישה כמו אשה בעולם
של גברים?
"כשהתחלנו את המפעל בירושלים היו בסביבות 150 מהנדסים, שתיים מהם נשים. בקריית-גת
יש גם היום רק שתי נשים, ואפשר להגיד שלא הרבה השתנה, כי אני תמיד אחת משתיים,
גם אם לא אותן שתיים. אבל במחלקת ההנדסה כולה יש היום 150 מהנדסים, מהם 30%
נשים.
"את שנת 1996 ביליתי בראיונות ובגיוס של 70 מהנדסים לאינטל. לא בחרתי במכוון
בנשים, אבל העובדה שהן ישנן, אינה סתמית. צריך לזכור, כי יש מנהלים שמגייסים
נשים ויש מנהלים שלא, וזה לא קשור אלי. נשים נמצאות גם במחלקות אחרות, שלא
אני גייסתי. בארץ יש מעט מאוד תמיכה לנושא של יום עבודה מלא לשני בני זוג,
ואנחנו מנסים ללכת לקראת הנשים. בירושלים הקמנו, יחד עם אזור התעשייה של הר
חוצבים ונעמ"ת, מעון ארוך יום, שמאפשר לנשים לעבוד.
"באופן עקרוני, אינני חושבת, שהחברה הישראלית שונה מהאמריקנית או שהחברה שבתוך
אינטל שונה מהחברה שמחוץ לאינטל. ועדיין אני החריג ולא הסטנדרט. אבל יש תחושה
הולכת וגוברת, שאם לא ננצל את כל המשאב האנושי, נפסיד 50%, שללא ספק יודעים
לתרום לא פחות מה- 50% הגבריים. וזו ההשקפה שהלכנו איתה: שיש כאן משאב יקר
ומוכשר, וחבל לפספס אותו".
מה לא נאמר על החיבור הבלתי אפשרי בין אינטל, מוסד טכנולוגי, לבין קריית-גת,
עיירה שמתקשה להתרומם? הנתונים הנוכחיים מדברים על כך ש-10% מ- 55 אלף תושבי
קריית גת מובטלים. פה ושם יש מי שטוען, שבפועל מגיע שיעור האבטלה לכ- 18%.
לדברי פסברג, מועסקים כיום במפעל בקריית גת 2,000 עובדים במישרין, 75% מהם
מקריית מלאכי דרומה. 200, כ-10%, הם תושבי קריית-גת. בעקיפין, מספק המפעל עבודה
לכאלף עובדים נוספים, רבים מהם מאיזור הדרום. פסברג מחשיבה מאוד את הקשר בין
המפעל לקריית-גת וסבורה כי במידה מסויימת, הפכה אינטל למשתנה דמוגרפי. "יש
לנו עובדים שעברו לקריית-גת. הם השתכנעו, שהמקום יותר אטרקטיבי, מערכת החינוך
משתפרת, האופציות לילדים מתרחבות ויש כאן אווירה כפרית. מצד שני, אני שומעת
מעובדים צעירים שלנו מהדרום, כי עד שקם המפעל, מי שיכול היה, עזב את העיר.
זה לא רק בגלל שאנחנו מעסיקים אנשים מקומיים, אלא בגלל שנתנו להם אפשרות לימודים
ותעסוקה. במידה מסויימת, הפסקנו את ההגירה צפונה. אני חושבת, שהשילוב בין צרכי
אינטל לצרכי העיר יצר מצב של win-win לכולם.
"כשבאנו לכאן, היינו המפעל היחידי מעבר לסוגת. עכשיו יש פה איזור תעשייה שלם,
שקם סביב לאינטל וכולל מפעלים אחרים ואינסוף שירותים ומפעלים, שנותנים תמיכה
לחדר הנקי שלנו. אני מאמינה, שתוך כמה שנים קרייתגת תעבור שינויים, ואי אפשר
יהיה להכיר אותה. אני לא יודעת אם היא תהיה פחות פרבר, אבל היא תהיה מאוד מפותחת".
איזה קשר יש לכם עם קריית-גת?
"אנחנו עובדים עם עיריית קריית גת ועם ראשי המועצות באיזור מאז תחילת 96',
במספר מישורים, כמו תעסוקה, חינוך והכשרה. היום יש לנו מעל 250 עובדים, שמעורבים
בפעילות כזו או אחרת בקהילה. למשל, בתוכניות העשרה במתמטיקה בבתי הספר ותוכנת
אופק, שמכשירה במשך תשעה חודשים עובדים מהאיזור, בעלי 12 שנות לימוד, להיות
טכנאים ולהתקבל לעבודה באינטל.
"מעבר להיבט המקומי, אינטל נותנת מילגות ועובדים שלנו משתתפים בתוכניות הלימודים
באוניברסיטאות כמרצים. היום אנחנו מתחילים מהאספקט של החינוך יותר מוקדם, בתוכניות
במתמטיקה ואנגלית בכיתות ו'.
"העבודה שאנחנו עושים - ופרוהמן עושה הרבה שנים - היא לפתח ולאפשר את ניצול
המשאב האנושי בישראל. היום מבינים בארץ, שהכלכלה הישראלית הולכת לכיוון של
היי-טק. הרי אי אפשר לגדל כאן כותנה, בגלל המחסור במים, ולכן צריך לנצל את
המשאב היקר והטוב שלנו - כוח האדם. את השטר הזה - גם אנחנו פודים".
כתבות
ני"ע
