שילת: אין נחלה ואין מנוחה

מפסק הדין בעניין מושב שילת נובע, שאין נחלה אלא נחלה חקלאית בלבד ורק לחקלאים זכויות לפיצוי בשינוי יעוד, אבל יש בו גם תמונה מטרידה על התנהלות המוסדות

לעתים נדירות מגיעה לבתי המשפט סוגיה הנוגעת לבסיסה של מדיניות ההתיישבות החקלאית, מדיניות ה"נחלות". מדיניות זו קבעה את העקרונות, שעל פיהם נקבע גודל היישובים והקרקעות אשר הוקצו להם.

לכל יישוב חקלאי קבוע "תקן" של מספר נחלות, אשר כל נחלה מייצגת "משפחה" של מתיישבים. תקן זה נקבע על ידי הרשות לתכנון ופיתוח החקלאות, ההתיישבות והכפר.

המונח "נחלה" הוגדר בהחלטה 9 של מועצת מקרקעי ישראל ומוגדר שוב בהחלטה 727. ההגדרה בהחלטה 9 כוללת את כל התנאים האלה:

1. חלקת אדמה; 2. חקלאית; 3. בגודל שנקבע על ידי שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון; 4. הנמצאת בבעלות המדינה, קק"ל או רשות הפיתוח; 5. והוחכרה; 6. לתקופה ארוכה; 7. למתיישב; 8. לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח, או שיפותח, בחלקה זו.

גודל הנחלה נקבע בהתאם למיקומה, בהתחשב בתנאי האקלים, ההשקיה וטיב הקרקע, כך שנחלה תוכל לפרנס משפחה.

החלטה מס' 1 קבעה, כי הנחלות יוחכרו במושב ישירות למתיישב, ובקיבוץ - לקיבוץ.

מכפלת תקן הנחלות בגודל הנחלה נותנת, בקירוב, את גודל "המשבצת" של כל יישוב ויישוב. קשה להאמין, אבל המונחים "נחלה", "גודל הנחלה", "משבצת", אשר נראים כלקוחים מעידן אחר, נוהגים גם כיום, במאה ה-21, ויש להם משמעות רבה בעניינים שונים. מדיניות משרד החקלאות היא שלא לשנות עוד את תקן הנחלות וגודלן.

למספר הנחלות במושב חשיבות במספר היבטים, אחד מהם הוא זכויות המוקנות על פי החלטה 727, אשר קובעת כי הפיצוי המרבי בגין שינוי ייעוד, בתנאי ההחלטה, הוא עד לתקרה של מכפלת מספר הנחלות שהיו מאוישות ביישוב ביום 19.9.94, בגודל הנחלה. היבטים אחרים קשורים, בין היתר, לאפשרות לצרף מתיישבים נוספים ליישוב ולקבלת מכסות ייצור.

באחרונה נדונה בבית המשפט המחוזי בת"א תביעתו של מושב שילת לפסק דין הצהרתי, שבו יוצהר על תקן הנחלות שלו. מדובר במושב יוצא דופן, שעלה על הקרקע בשנות השבעים, ובו שני סוגי חברים: חקלאים ותעשיינים, ואליהם מצטרף יוצא דופן נוסף בדמותו של "תיירן". למתיישבים ה"תעשיינים" הוענק חוזה חכירה ישיר בינם לבין המינהל לגבי שטח לתעשייה של שני דונם.

המושב טען, כי כל חבר במושב זכאי לנחלה מעצם חברותו במושב, וכי זכות זו היא זכות קניינית. משמעות הדרישה: מספר נחלות רב יותר, גם כ"נגד" התעשיינים, ופיצוי גדול יותר בעת שינוי ייעוד.

פסק הדין מציג תמונה מטרידה בדבר אופן התנהלות המוסדות הנוגעים בעניין, עד שלפעמים נדמה שכל גוף פועל באופן עצמאי, על פי קריטריונים משלו, מתוך הנחה שונה לגבי מספר הנחלות ביישוב בכל זמן נתון.

מפסק הדין עולות גם הקביעות האלה:

הסוכנות היהודית, הפועלת כגוף מיישב על פי החלטה 14, אינה מוסמכת לקבוע את תקן הנחלות שביישוב, ומספר הנחלות הקבוע ב"הסכם המשולש" אינו יכול לשנות את קביעתו של הגוף הקובע את מספר הנחלות: ועדת הפרוגרמות של הרשות לתכנון. רק ועדה זו יכולה לשנות את תקן הנחלות. חוזה ההתיישבות כפוף לקביעת הוועדה ואינו מקנה זכות לתקן נחלות מסוים.

אין נחלה אלא נחלה חקלאית בלבד, היינו - רק לחקלאים זכות לקרקע החקלאית ופיצוי הנובע משינוי ייעודה.

בית המשפט דחה את הטענה, כי קבלת תשלום על ידי המינהל בגין מספר נחלות רב יותר מהקיים בפועל יצר מניעות והשתק, אשר מונעים מהמינהל להתנגד לקביעה כי מספר הנחלות גבוה, בין היתר לאור המצב המיוחד במושב וכן בשל העובדה, שהמינהל החל לגבות סכומים מופחתים זמן רב לפני הגשת התביעה.

מפסק הדין ניתן להשליך גם על הזכויות הנובעות מקיום משקי עזר ובתי בעלי מקצוע במושב. הבלבול שנוצר באשר למעמדם של ה"תעשיינים" נגרם, בין היתר, בגלל השתייכותם לאגודה, שינוי שהמוסדות המטפלים לא ידעו כיצד להתמודד איתו.

לא ברור האם עמדתו של בית המשפט היתה אחרת אילו למושב היה חוזה חכירה לדורות עם המינהל. מדיניות המינהל היא שלא לפעול לשינוי תקן הנחלות בעת חתימת חוזה כזה, בתנאי שהיישוב עמד במיכסה מינימלית של נחלות מאוישות. מדיניות זו באה לידי ביטוי גם בהחלטות שעניינן רישום זכויות על שם החברים בקיבוץ ובמושב השיתופי.

ה.פ 58/97 - ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו, שילת מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות תעשייתית וחקלאית שיתופית בע"מ, נ' מדינת ישראל ואח' (טרם פורסם).

הכותב הוא עורך דין המתמחה במינהל מקרקעי ישראל.

צרו איתנו קשר *5988