שובו של מיץ פטל

בזמן האחרון מגיעות אליי כל מיני תלונות של הורים חדשים, על כך שאין בטלוויזיה תוכניות שמתאימות לעולליהם המחוננים. האמת, זה משונה. הסברה כאילו כל מה שמשודר פה הוא זבל, מוטעית גם בכל מה שנוגע לתוכניות לקטנים. דברים ראויים אפשר למצוא בכל מקום, אם רק מחפשים טוב. אפילו בערוץ הילדים. מה שכן, לפעמים ישנן תוכניות כל-כך מצוינות שאסור לשבת בשקט, וחובה לכתוב עליהן - כדי שכל הורה ראוי יצמיד להן את ילדו/ילדיו.

קחו לדוגמא את "סיפורים לנימי", תוכנית הלילה-טוב שסוגרת מדי ערב את לוח השידורים של ערוץ הפעוטות הקסום "הופ! קטנטנים". "נימי" היא תוכנית בת עשר דקות, שבה מקריא מדי ערב דוד מתחלף (טוביה צפיר, רבקה מיכאלי ונוספים) סיפורים לבובה ילדותית ומתוקה בשם נימי.

הסיפורים - כמה משמח לדווח - הם באמת ממיטב התוצרת העברית והעולמית: הנס כריסטיאן אנדרסן, ע. הלל, לאה גולדברג ועוד רבים ומשובחים. כולם כאן, וכולם נגלים כעת לעיני הדור החדש. ככה שאם דאגתם לרגע שהילדים שלכם כבר לא יזכו להכיר את מיץ פטל, הכלבלב פלוטו וחבורת דירה להשכיר, אתם יכולים להירגע. שימו אותם מול נימי, והבעיה תיפתר מעצמה.

והמלצה קטנה לסיום: לתוכנית התחקירים "העין השלישית" יש שבועות טובים יותר ופחות, אבל צפייה בתוכנית שתשודר שם הערב, ותעסוק בתהליך הגיור שעברה העדה האתיופית - היא בגדר חובה.

אחרי שכבר נחשף היחס המתנשא של מערכת הבריאות בארץ לעדה, מתגלה הפעם לראשונה, באופן די מלא, האופן שבו הסתכלו על האחים כהי העור, גם אנשי הרבנות הראשית. עינת פישביין לא היתה צריכה לעשות יותר מדי כדי לתת לגזענות הנבערת של כל מיני רבנים לצאת החוצה. היא פשוט כיוונה מולם מצלמה, והם ששו לדווח לה על תחושותיהם ביחס לשווערצס.

אם מישהו עוד חושב שאנשים כמו אדיסו מסאלה לא עושים שום דבר חוץ מלצעוק, מומלץ לו שיראה הערב את "העין השלישית", כדי שיבין שבארץ הזאת לא מאפשרים להם לעשות יותר מזה.