וייטנאם: ארוכה הדרך להפרטת השוק

חוק קרקעות חדש איפשר לראשונה מסחר פרטי בקרקעות, בעלות וחכירה, אך בירוקרטיה קומוניסטית דחקה את רוב העיסקאות תחת השולחן

בסמינר בנושא שוק הנדל"ן בווייטנאם, שנערך בחסות המכון למחקר כלכלי וניהול, הסכימו מומחים, כי על מנת לדחוף קדימה את שוק הנדל"ן המקומי דרושות רפורמות במס, בחוק ובאופן הניהול במדינה הקומוניסטית. בכנס הועלתה ההשקפה, כי שגשוג בענף הנדל"ן "ייתן דחיפה לפיתוח לאומי ויפתור בעיות חברתיות רבות".

בשנת 1993 חוקק חוק קרקעות חדש, ששימש בסיס לתחילת צמיחתו של ענף הנדל"ן העסקי/פרטי. לפני חוק זה, עמד בתוקפו חוק הקרקעות משנת 1988, אשר אסר סוגים רבים של עיסקאות נדל"ן במדינה. החוק החדש מאפשר העברת בעלות על קרקעות, חכירה, העברת קרקעות בירושה ושעבוד הקרקע לצורך משכנתא. החוק גם מאפשר לשמאים להעריך את שווי הקרקע ולהציב תג מחיר, דבר שהיה אסור אף הוא, כך אומר נגויין קהאי, ראש המחלקה החוקתית במינהל המקרקעין הווייטנאמי.

יחד עם זאת, החוק החדש לא פתר בעיות מסוימות, ועיסקאות רבות עדיין נעשות "מתחת לשולחן", ללא פיקוח המדינה והתערבותה. לדעת המומחים, הסיבה לקיום עיסקאות אלו היא בראש ובראשונה הקושי הרב שמערימים השלטון הריכוזי ומדיניותו. נגויין טי מאי ממשרד המשפטים ציין, כי מיסים כבדים ואגרות הם שאינם מעודדים משקיעים מביצוע עיסקאות בערוצים הרשמיים.

הקמת מרכזים לרישום נדל"ן היא הדרך לפתור את בעיית המסחר הלא חוקי בנדל"ן, כך הציע ראש מחלקת התכנון במשרד האוצר. מרכזים אלו יוכלו לספק לפונים את כל המידע הרלוונטי על קרקע מסוימת, יקלו על המסחר בקרקעות ויפיחו רוח חדשה במפרשי הכלכלה המקומית.

וייטנאם היא מדינה קומוניסטית צפופה וענייה, במזרח חצי האי הודו-סין. השילוב של משטר ריכוזי, מושחת ונוקשה, יחד עם חורבן כבד לאחר מלחמת וייטנאם, הותירו את המדינה מאחור בתקופת צמיחתם של הנמרים האסיאתיים. עם יישום רפורמות ופתיחות גוברת למערב, הציגה וייטנאם שיעור צמיחה של כ-9% לשנה בשנים 1993-7, שהואט בעקבות המשבר במזרח אסיה לכ-5%. תמ"ג לנפש עומד כיום על 1,850 דולר בשנה.

אוכלוסיית וייטנאם מונה 79 מיליון נפש, עם גוון אתני אחיד. רוב התושבים בודהיסטים, עם שיעור יודעי קרוא וכתוב גבוה יחסית - 94%. וייטנאם משתרעת על שטח של 330 אלף קמ"ר (מעט גדולה מאיטליה), ולה 3,444 ק"מ של חופים, לים סין הדרומי.

הערים הראשיות הן האנוי הבירה בצפון המדינה, והו צ'י מין סיטי בדרום, שנקראת על שם המנהיג שהביא לשחרור המדינה מצרפת, בשנת 1954. עד השחרור הרכיבו יחדיו וייטנאם, לאוס וקמבודיה את "הודו סין הצרפתית".

רוב האוכלוסייה במדינה היא כפרית - שני שלישים מתושבי וייטנאם עוסקים בחקלאות, ורק שליש בתעשייה ושירותים. ענפי הייצוא המרכזיים הם פוספטים, פחם ועץ.

זוג המורכב מגבר מערבי ואישה אסיאנית - יתקשה לטייל במדינה, וייתקל בבוז רב - שריד להשפעתו ההרסנית של הצבא האמריקני.