בניין האו"ם משווע לשיפוצים

לקראת יום הולדתו ה-50, הבניין שהיה מהיוקרתיים בעיר, אינו יכול עוד להסתיר את סימני זקנתו. רמת הבטיחות בבניין האו"ם כבר מזמן אינה עונה על התקנים העדכניים בארה"ב. בחדרים חסרה צנרת אלמנטרית. משום כך הוגשה למוסדות האו"ם לא מכבר תכנית לשיפוץ הבניין. העלות: 964 מיליון דולר.

עוד בתקופת החקיקה הנוכחית מתבקשים שליחי המדינות להצביע ולאשר את התכנית. "עד עכשיו איש לא ערער על הצורך בשיקום הבניין", אומר ראש המנהלה מרטין בנדר. משרדו, שקירותיו לבנים-כחולים, נורות הניאון והכיסאות המצופים בצבע בייג', מזכירים את הקסם של שנים עברו. "השאלה היא רק מי ישלם", הוא מוסיף.

התקציב הרגיל של הארגון לא מכסה את הוצאות השיקום, בשום אופן. האו"ם מקווה, איפוא, שהמדינות החברות העשירות יסייעו לשיקום הבניין באשראים ללא ריבית.

"אם נמשיך לחכות עד שהכל יתקלקל, נוציא לטווח הארוך יותר ממיליארד דולר", אומר בנדר. תכנית השיקום תוכל לחסוך במשך 25 שנים שליש מהוצאות האנרגיה - 170 מיליון דולר בקירוב, לפי חישובי מהנדסת הבניין קתרין רגניה, האחראית לעיקרי התכנית.

צוות העובדים שיגר בקיץ איגרת למזכירות האו"ם ובה דרישה לפעולה מיידית. "האם עלינו לחכות עד שיקרה אסון לפני שהתכנית תבוצע?", כתבו באיגרת. גם גרניה מודאגת מליקויי הבטיחות בבניין.

מאחורי הקפטריה נמצא חדר מערכת החשמל שקירותיו מכוסות בכתמי מים. הצנרת מעבירה את מי הגשם לחבית ומשם דרך צינורות נוספים למערכת הניקוז של הבניין. כל זה לא יכול לעצור את הרטיבות והחלודה, המכרסמת כבר בארונות החשמל. רק בנס לא קרה עד עתה אסון כתוצאה מהחיבור של חשמל ומים.

בתקרות של הפרוזדורים במרתף מותקנים צינורות ענקיים שחלקם אטומים באסבסט. במקומות שונים נראים הצינורות הדולפים דרך הסדקים בחומר הבידוד. באולם הכניסה הזיזה החלודה כבר את לוחות האבן.

מלבד הלחות, נובעות בעיות הבטיחות בעיקר מגילם של המתקנים. "למכשירים ולחומרים יש תוחלת חיים ממוצעת של 25 שנים. רובם עברו כבר פרק זמן כפול מהמותר", קובעת גרניה.

חדר הבקרה נראה כמו שריד מימי קדם. במקומות שמאוישים כרגיל על-ידי שלושה אנשים, שיושבים מול מוניטורים ממוחשבים, מביטים שומרי המערכת על תיבות מיושנות עם הרבה ידיות ונורות מסוגים שונים. מהנדסים שמבקרים בחדר תוהים אם אלה אמנם המכשירים שהם מכירים רק מצילומים או מהמוזיאון. מה שעובד במקומות אחר אוטומטית, מופעל עדיין בבנין האו"ם ידנית. כך גם מערכת המיזוג. את הידית מזיזים שמאלה בקיץ או ימינה בחורף.

אין זה פלא שהעובדים סובלים מהטמפרטורות הקבועות בחדר, שלא ניתן לשנותן בהתאם למזג האוויר. בקיץ הם מזיעים אפילו בחולצות טריקו, בחורף שותים קפה כדי להתחמם.

היות והטכניקה בבניין תקועה בסטנדרטים של שנות ה-50, יש צורך באילתורים באירועים גדולים. למשל, בפסגת המילניום, הכבלים התלויים מהתיקרה שימשו לקישוט, כמו בחג המולד.

אם הכל יסתדר וצירי האומות יסכימו, אפשר יהיה להתחיל בעבודות השיקום כבר בינואר 2003. יהיה צורך לאכסן מחלקות שונות זמנית בבניינים אחרים.

עד אז יצטרכו עובדי האו"ם להסתפק בפרס שהוענק בשנת 1951 לבניין שזכה בתואר "משרד השנה". הפרס עשוי מפליז ועד עתה טרם הופיעו בו כתמי חלודה.