אהרון ברק מתכנן מהלך שיביא למינוי רעייתו לנשיאת ביה"ד הארצי לעבודה

ברק אמר בתגובה, באמצעות דוברת בתי המשפט, עו"ד תמר פול-כהן, כי הוא אינו פוסל את מינויו של אדלר לבית המשפט העליון. עם זאת ציין, כי יש בעיה מסויימת עם השופטים המועמדים לבית המשפט העליון שאינם מבית המשפט המחוזי, שכן הם לא יכולים לשמש במינוי כפועל, לפני מינויים באופן קבוע.

הנוהג הוא, שכל מועמד לבית המשפט העליון הבא מקרב השופטים המחוזיים, מכהן לפני כן במינוי בפועל בבית המשפט העליון, כדי שהשופטים האחרים יוכלו להתרשם ממידת התאמתו. לעומת זאת, מועמדים חיצוניים לא נדרשים לכהן כשופטים זמניים.

גורם מקורב לברק אמר ל"גלובס", כי ברק מעריך מאוד את אדלר, וכי לדעת ברק, לאדלר יש ראייה רחבה, החורגת אל מעבר לדיני עבודה בלבד. יצויין, עם זאת, כי אין תקדים למעבר של שופט מביה"ד הארצי לעבודה לביהמ"ש העליון.

אלישבע ברק מונתה כסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה לפני מספר חודשים, במקומו של יצחק אליאסוף, שעזב לפני הגיעו לגיל פרישה. על פי הנוהג, מינוי כנשיא או סגן נשיא בבית הדין הארצי לעבודה ניתן לבעל הוותק הרב ביותר, וברק היתה בעלת הוותק הרב ביותר מקרב שופטי בית הדין הארצי.

עם זאת, מינויה של ברק כסגנית עורר ביקורת ציבורית קשה, בשל ייחוסה המשפחתי. ברק מונתה כשופטת לבית הדין הארצי לעבודה מספר שנים לפני כן. מינוי זה נעשה ערב כניסתו של אהרון ברק למשרת נשיא בית המשפט העליון, עם פרישתו לגימלאות של מאיר שמגר.

בעת שהוועדה לבחירת שופטים קיימה בזמנו הצבעה על מועמדותה, נמנעו שלושת שופטי בית המשפט העליון, ובראשם שמגר, מלהשתתף בהצבעה, בשל חברותם עם ברק. העיתונאי יואב יצחק פנה אז לוועדה, בטענה שמינויה של ברק אינו חוקי, שכן בחירתה נעשתה בקוורום לא מספק. בעקבות זאת, התכנסה הוועדה בהרכב מלא, ואישרה את ההחלטה.

מינויה אז של ברק היה כרוך במהלך בלתי שגרתי, של מעין פיצוי למתחרה של ברק על התפקיד. על המקום של ברק לבית הדין הארצי התמודד ברוך אזולאי, שכיהן לצידה בבית הדין האיזורי לעבודה בירושלים.

כדי לרצות את אזולאי, ניתן לו מינוי כשופט בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המעבר ממשרת שופט בבית דין איזורי לעבודה למערכת בתי המשפט הרגילים, ובמיוחד לבית משפט מחוזי, הוא מעבר נדיר, שכמעט ואינו מתרחש. מינויה של ברק כשופטת בבית הדין הארצי לעבודה לא נתמך על ידי הנשיא דאז, מנחם גולדברג. גולדברג התנגד ל"הצנחה" של ברק, שנחשבה לשופטת בלתי יעילה ו"גררה" תיקים בלתי גמורים רבים, מתקופת כהונתה בבית הדין בירושלים.

גולדברג פרש לפני הגיעו לגיל פרישה, וברוח לא טובה במיוחד. לגולדברג היו חילוקי דעות קשים עם אהרון ברק, על מקומו וסמכויותיו של בית הדין לעבודה במערכת בתי המשפט בכלל. עם פרישתו מונה במקומו סטיב אדלר, שהיה סגנו והוותיק ביותר מקרב השופטים.

אדלר מוליך את בית הדין לעבודה בכיוון הפוך לזה של גולדברג: בעוד גולדברג נחשב בעמדותיו לפרו-מעסיקים, הרי שאדלר נחשב לפרו-עובדים. במגמה הזו משתלבת גם ברק, שעל אף הביקורת על חוסר יעילותה, קידמה את נושא ההגנה על עובדים והכניסה סטנדרטים חדשניים במשפט העבודה.

ככל הידוע, קודמה בתפקיד הסגן, יצחק אליאסוף, פרש על רקע אי השתלבותו ואי הסכמתו עם המגמה הזו, אותה מוליכים אדלר וברק.