יצחק יעקב, המכונה יצ'ה, נחשב על-ידי רבים לאחד מאבות תעשיית ההיי-טק הישראלית.
היי-טק, לא גרעין.
לפני כחודש חגגה אצולת הטכנולוגיה הישראלית את יום הולדתו ה-75 של יצ'ה. זו
היתה מסיבה סגורה, שרק מעטים ונבחרים הוזמנו אליה. שר הביטחון לשעבר, משה ארנס,
הוביל את שורת המברכים את יצ'ה, שפיארה את תרומתו לטכנולוגיה הישראלית.
אחר כך דיבר גם קובי אלכסנדר, שסיפר על סיועו של יצ'ה בהקמת אפרת/קומברס. רינה
פרידור, המנהלת כיום את החממות הטכנולוגיות של משרד התעשייה והמסחר, תיארה
אף היא את תרומתו של האיש.
שלמה דברת, המארח, הסביר את ההחלטה לערוך את חגיגת יום ההולדת הרחבה, בהנחה
שיעבור עוד זמן עד שהמדינה תעניק ליצ'ה את פרס ישראל. האיש בן 75, אמר בערך
כך, ועדיף לחגוג עכשיו. אלכסנדר, דברת ופרידור היו חתומים על ההזמנה למסיבה.
האורחים הגיעו מכל העולם.
זה היה במוצאי שבת, 24 במארס 2001 - ארבעה ימים לפני מעצרו של יצ'ה. דברת סידר
שלחנות עגולים ובמה זעירה באוהל שהקים בחצר ביתו בסביון. יצ'ה, איש צנוע בדרך
כלל, אפילו לא ישב במרכז.
לו היה זה סיפור מתח, היינו אומרים שכל זה נערך כדי לפתות את האיש להגיע לישראל.
עובדה: במסיבה של דברת היו צלם סטילס, וגם מצלמת וידאו שעקבה אחר הנוכחים.
אבל באורח ריאלי צריך לקבוע, כי לא היה שם איש מתעשיית הגרעין הישראלית. איש
גם לא הזכיר דבר וחצי דבר על תרומתו של יצ'ה למחקר הגרעיני. זה לא היה הסיפור
שעל הפרק.
לעומת זאת, השתתף במסיבה הקרם דלה-קרם של הון הסיכון הישראלי, כמו גם של אנשי
הפיתוח הוותיקים. לצידו של משה ארנס ישבו, למשל, מפתח טנק המרכבה, אלוף (מיל.)
ישראל טל; עוזיה גליל (אלרון) ודן טולקובסקי (לשעבר חיל האוויר ודסק"ש); בשולחן
אחר ישבו המדענים הראשיים של משרד התמ"ס - כרמל ורניה ויגאל ארליך; אורנה ברי,
הודיעו ברמקול, מתנצלת על שלא יכלה להגיע.
גם עו"ד ריצ'רד רוברטס היה שם, והוותיקים הזכירו את החוזים הראשונים שרוברטס
ערך לתעשיית הטכנולוגיות המקומיות, ובמיוחד את מה שנחשב בשעתו ליתרון גדול
- בקיאותו בשפה האנגלית.
אורן מוסט (סלקום), שייסד עם יצ'ה את ארגון הצוללנים, השתתף אף הוא באירוע
הנוסטאלגי. מוסט היה מעורב בשנות ה-80 בהשקעות זרות שיזם יצחק בטכנולוגיה הישראלית.
אשת התקשורת ליאורה ניר נישקה את יצ'ה בחום. היא עבדה לצידו בעת שעסק בגיוסי
הון לפני כשני עשורים.
איש העסקים דוד רובין, שהיה מאוחר יותר הנספח הכלכלי של ישראל בניו-יורק, הגיע.
אהרון דברת הסתפק בשולחן צדדי. לידו ישב שאול שני, שהקים בשעתו את עוש"פ (רובומטיקס)
עם שלמה דברת. שני מנהל עתה חברת תקשורת גדולה בברזיל, GVT, שדסק"ש שותפה בה.
עוד הגיע אחד מראשוני הסטארט-אפיסטים בישראל, נפתלי וקס, שהקים את טלדטה בתחילת
שנות ה-80 בפרוצדורה דומה לזו שנהגה בסטארט-אפים של קובי אלכסנדר, שלמה דברת
ושאול שני - סיוע כספי, עידוד ותמיכה של המדען הראשי שהחל לנהל כספי הון סיכון.
מי ידע מהו סטארט-אפ ישראלי בתחילת שנות ה-80? מי העלה בדעתו להשקיע ברעיונות
טכנולוגיים בראשית דרכם? על הדשא, בסביון, העלו זכרונות מהתקופה בה סירב משרד
התמ"ס להתמודד עם המושג החדש, סטארט-אפ. למה שהמדינה תסייע למפעל תעשייתי שבקושי
מוכר?
כך, הזכירו הנוכחים, עד ששר התעשייה דאז, חיים בר-לב, מינה את יצ'ה למדען הראשי
של משרדו. יעקב היה הראשון שהבין את הפוטנציאל העסקי הטמון בידע הטכנולוגי
המתפתח במערכת הביטחון. הוא היה בעצם המדען הראשי הראשון שהמדינה העסיקה במשרה
מלאה.
מאוחר יותר, כשעזב את עבודתו כמדען ראשי, הצליח לאתר לאקונה מרתקת בחקיקת המס
האמריקנית, שאיפשרה השקעות פטורות ממס בטכנולוגיה ישראלית. קרי: השקעת הון
סיכון בתעשייה הישראלית - מקלט מס. זהו סוג הכספים שיצ'ה העביר לחברות הישראליות
שסייע להקימן.
יצ'ה אמנם עשה זאת כאיש עסקים פרטי, אבל רבים מחבריו מעריכים, כי מימש את עיקר
אחזקותיו בטרם היו החברות הללו לענקים כלכליים. אגב, יועצו המשפטי אז היה עו"ד
מיקי צלרמאיר. זמן קצר לאחר מכן, תוקן החוק האמריקני, ותעשיית הון הסיכון הישראלית
הייתה צריכה לעבור שלב נוסף ולהתבגר.
הסתכלתי על יצ'ה במהלך חגיגת יום ההולדת שלו. האיש היה מאושר. הוא נראה אדם
צנוע, פשוט הליכות, בוהמי כמעט. איך יכול, שאלתי את עצמי, שאדם כמותו לא פירסם
את זיכרונותיו בספר?
אבל כשניסיתי לחייג אליו כדי לראיינו למוסף יום העצמאות הקרוב, לא יכולתי להשיגו.
חבר ששוחחתי עמו בקשר ליצ'ה, סיפר על עניין דומה. כבר כמה ימים שהוא מנסה לתפוס
את האיש בטלפון, ולא מצליח.
בתו האחת של יעקב נשואה לטייס אל-על רמי יופה, אחיו של דובי יופה, חתנו של
נשיא המדינה לשעבר, עזר ויצמן. בתו האחרת נשואה לאיש העסקים אברמי אדמוב, המתואר
אף הוא כ"ארץ ישראל היפה והיוזמת".
סיפורו האישי של יצ'ה סבוך יותר. לפני כ-30 שנים עזב את שולה, רעייתו, לטובת
טנייה, אישה יפה במיוחד, שמוצאה רוסי. היא נחשבת לטיפוס צבעוני ולבבי. כך למשל
סייעה בהבאת חיות בר נדירות לרשות שמורות הטבע בישראל, וסייעה כאם, כאחות וכיועצת
קרובה, לכל אותם יזמים צעירים ורעבים, שיצ'ה טיפח והלין בביתו.
סיפרו עליה שהיא בת למשפחה רוסית-לבנה, שנלחמה בקומוניזם מאז ראשית המאה. על
אמה סיפרו, שנהגה לאסוף מטבעות של רבע דולר לטלפון. פעם ביקש איזה פרחח לשדוד
אותה. עם השקית המתפוררת של ה"קוואטרים" היא היכתה בו, והוא ברח.
אבל פרידתו של יצ'ה משולה ועקירתו לניו-יורק, הרחיקו ממנו חברים ותיקים, שכעסו
על נטישת הבית. אלה גם לא הגיעו לחגיגת יום ההולדת האחרונה שלו. ביניהם היו
ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, ומי שהיה רמטכ"ל ואיש עסקים, צבי צור. הם לא סלחו.
לסיכום: האיש מתגורר בניו-יורק מאז סוף שנות ה-70. כלומר, כבר שלושה עשורים
שעיקר עסקיו וענייניו ממוקדים שם. השכל הישר אומר, כי קשה להתעדכן באקטואליה
ביטחונית, ממרחק פיסי ונפשי כה גדול. האיש פשוט חי שם יותר מאשר פה. ואמנם,
אלה מחבריו ששוחחתי עימם אודותיו הבוקר (א'), הגיבו בתימהון. אחרים קבעו נחרצות:
לא יכול להיות שיש בזה עניין רציני.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
