קרואטיה: עיי חורבות בצד היצע דל של נכסים אטרקטיבים

קיימת סיבה לירידה בהיקף הבנייה למרות המחסור שנוצר. מחד, הכלכלה הקרואטית לא מצטיינת במקורות מימון, דבר הבא לידי ביטוי בביצועים שלה בכלל ובענף הבנייה בכלל. מאידך, הבנקים מסכימים לתת ליווי פיננסי לפרוייקטים למגורים רק לעתים רחוקות, בעיקר בשל רמת הסיכון הגבוהה בשוק וחוסר היכולת להבטיח את התשואות על הנכס.

מחירי הדירות למגורים בזאגרב הבירה יכולים להגיע ל-1,000 דולר למ"ר. בערים הגדולות לחוף הים האדריאטי המחירים נעים בין 600 ל-1,000 דולר למ"ר. בערים הגדולות בחלקיה צפוניים של המדינה, המחיר צונח מתחת ל-500 דולר למ"ר.

בשל המחסור בשטחי משרדים, קיימת תופעה בדומה למדינות מזרח אירופאיות לשעבר, של הסבת דירות מגורים למשרדים, בעיקר בקומות הקרקע במבנים שמרכזי הערים.

בשל הביקוש הגבוה יחסית, המחירים נסקו והגיעו לרמות לא סבירות בסטנדרטיים מקומיים. בעיר ספליט שלחוף הים האדריאטי לדוגמא, המחיר הגיע ל-10,000 דולר למ"ר.

התפתחויות דומות לאלה, ניתן גם למצוא גם בזאגרב, שם המחירים יכולים להגיע לרמה של למעלה מ-8,000 דולר למ"ר. אם זאת, יהיה זה לא נכון לראות בכך מגמה גורפת לכל השוק הקרואטי.

מחירי השטחים לאחסנה נעים בבירה בין 100 ל-350 דולר למ"ר ואילו בערי הספר ואלו שנפגע במלחמה, המחיר נע סביב 0.50 דולר למ"ר, וזו לא טעות דפוס.

כמעט כל הבנקים בקרואטיה מאפשרים קבלת אשראים לרכישת דירות, אך יש כמובן לעמוד בתנאי הבנק. הבנקים דורשים, הן מהלווה והן מהערב, להיות בעלי הכנסה כפולה מההחזר החודשי של המשכנתא. ההלוואות ניתנות לתקופות של 10 עד 15 שנה עם ריבית שנתית הנעה בין 9% ל-12%, עם קצב אינפלציה שנתי של 4% עד 5%.

משקיעים זרים יכולים לרכוש נכסי נדל"ן במדינה רק לאחר קבלת אישור רשמי מהמדינה, הכוללים המלצה של משרד החוץ ומשרד המשפטים. האישורים ניתנים רק לאזרחים שלמדינתם יש הסכמי הדדיות עם קרואטיה, וגם לאזרחים אלה התהליך נמשך קרוב לשנה. קרואטיה חתמה על הסכמי הדדיות עם ארה"ב ורוב מדינות מערב אירופה.

אלה שלא יכולים לזכות באישור המיוחל או אין להם את הזמן הדרוש להמתין עד לקבלת האישור החוקי, יכולים להקים חברה בקרואטיה, ואז כישות קרואטית לכל דבר ועניין, ניתן לרכוש נכסי נדל"ן ללא כל בעיה. כל אזרח זר רשאי להקים חברה בפרק זמן של פחות מחודש, התנאי הוא הצגת הון עצמי של 5,000 דולר.

קרואטיה לפני 1991, בתקופה בה היוותה חלק מהפדרציה היוגוסלבית, נודעה באתרי התיירות הנחשקים שלה לחוף הים האדריאטי, והאתרים היסטוריים דוגמת העיר העתיקה דוברובניק.

לאחר קבלת עצמאותה מבלגרד בקיץ 1991, כבשו מיליציות סרביות מקומיות בגיבוי הצבא היוגוסלבי, כ-30% משטחה עד סוף השנה. לאחר שתי מערכות עקובות מדם במאי ואוגוסט 1995, הצליחה קרואטיה להשתלט חזרה על רוב השטחים שנכבשו, ובחודש ינואר 1998 כבשה את חלקת האדמה האחרונה שנלקחה ממנה במזרח סלובניה.

ההצלחה של זאגרב בכיבוש כל השטח הקרואטי הביאה להגירה של מאות אלפי סרבים שחיו שם במשך מאתיים שנה. הם עזבו מאחור את בתיהם ואדמותיהם ועברו לשטחים בשליטה סרבית בחלקים של בוסניה והרצוגובינה.

הקהילה הבינלאומית הפעילה לחצים כבדים על זאגרב לאפשר את חזרתם של הפליטים לקרואטיה. אך עד עתה, אלפים בודדים שמו את נפשם בכפם וחזרו לנחלותיהם בקרואטיה.

תוצאת המלחמה בקרואטיה שקיפחה את חייהם של למעלה מ-50 אלף בני אדם והביאה למעלה מ-600 אלף פליטים, יצרה מצב בו שליש משטחה של קרואטיה כלל לא מיושב או מיושב במעטי מעט.

חלקים אחרים במדינה, בעיקר האיזורים החקלאיים בצפון, הפכו לבלתי אטרקטיבים למשקיעים בשל הנזקים העצומים שהסבה להם המלחמה, בעיקר לתשתיות.