רומיאו וג'וליה

"המקסיקני". בימוי: גור ורבינסקי; משתתפים: בראד פיט, ג'וליה רוברטס, ג'יימס גנדולפיני. 2001 ארה"ב.

בראד פיט, שליח קטן שעובד בשביל המאפיה, עומד בפני דילמה קשה. מצד אחד, ג'וליה רוברטס, חברתו, מאיימת לעזוב אותו אם לא ינטוש את עיסוקי המאפיה שלו. מצד שני, המאפיונר עבורו הוא עובד, מאיים לרצוח אותו אם לא יבריח עבורו ממקסיקו אקדח עתיק ויקר. מה יעשה?

יהודה סתיו ("ידיעות אחרונות") מרעיף שבחים על גנדולפיני (גיבור "הסופרנוס") ש"גונב את ההצגה לרוברטס ופיט". הוא מגלם תפקיד של "רוצח שכיר, שהוא גם הומו, גם חוטף את רוברטס וגם מתיידד איתה. הוא מצליח להעניק לדמות עומק רגשי ומורכבות פסיכולוגית", מה שרוברטס ופיט לא מצליחים, אם כי הפעם שלא באשמתם. "אין להם במה לנעוץ שיניים. הדמויות הרומנטיות שהם מגלמים גזורות מקרטון שטוח. הבמאי, ורבינסקי, עסוק יותר מדי בלוגיסטיקה חיצונית, בגאגים קומיים, באתרי צילום ובמיקום המצלמה, מכדי שיוכל להתרכז בזוג הכוכבים המוביל שלו".

התסריט "מלא בפעילות, בהומור וברומנטיקה", אבל כל זה "על הנייר". בפועל מדובר בסרט "מסורבל וטרחני ברוב חלקיו", באשמת הבמאי, "שלא מסוגל להפיח רוח חיים בקומדיה המתארכת ליותר משעתיים". ובכל זאת, בזכות "הכריזמה המדליקה" של רוברטס ופיט - שלושה כוכבים.

עירית שמגר ("מעריב") מוצאת בסרט "לא מעט קטעים מצחיקים ויפים". ואלה, בנוסף לפיט "המדליק", גנדולפיני וג'ין הקמן, "בתפקיד קטנטן, הופכים את הסרט למהנה ביותר, ליומית מומלצת".

ורבינסקי, "במאי פרסומות מיומן", נמנע, לזכותו ייאמר, מלהפוך את הסרט "לקליפ רעשני". עם זאת, הוא "לא נתן לו את הקצב, הדיוק והסגנון שהופכים 'סרט בסדר' לסרט טוב". פיט "יוצר דמות אמינה", אך "הקטעים הפחות טובים הם סיפור האהבה" בינו לרוברטס, "שעשויים כמו קריקטורה של מריבות-אוהבים-צעירים". ובכלל, רוברטס, "קומיקאית לא רעה", מבוזבזת כאן מהבחינה הזו. גם שמגר מעניקה שלושה כוכבים.

יקיר אלקריב ("עיתון תל-אביב") בדעה, ש"המקסיקני", "שילוב של סרט מסע וקומדיה רומנטית", הוא סרט "לא רע, ואפילו מבריק בחלקים מסוימים". מה שמפריע לו להפוך ל"להיט בטוח" הוא "חוסר הניסיון של הבמאי". הסרט "מסתיים שלוש פעמים, ואז ממשיך לפתע לעוד סוף ולעוד אחד", והעניין "נמשך ונמשך".

מבחינה "סגנונית, הסרט סובל מהעדר גיבוש" ואינו מייצר "אמירה ברורה - תופעה הרווחת בעיקר בקרב במאי פרסומות שעוברים לקולנוע". גם בתחום המשחק "אין בשורות מיוחדות". התפקיד של פיט ("שחקן אדיר") "קטן עליו בכמה מספרים", רוברטס "מספקת את ליטרת הדמעות ומצמוצי השפתיים שלה", ו"למרבה חוסר ההפתעה, הקטעים הטובים ביותר בסרט הם אלה של גנדולפיני".

בקיצור: בעיות לא חסרות לסרט הזה, אך לצידן - הכריזמה הבלתי מבוטלת של רוברטס, פיט, וגנדולפיני - שגונב את ההצגה. ובזכות כל אלה, שווה צפייה.